פסק-דין בתיק א 1436/98

      מבוא

1. ביום 21.5.91 נפגע התובע יליד 1977 שהיה קטין בן 14 באותו מועד, מפיצוץ חפץ שמצא בתוך ערימת חול. התובע הגיש תביעתו כנגד מדינת ישראל  בעילה של תקיפה או רשלנות.

2. התובע נפגע בכף ידו השמאלית ושני המומחים מטעם שני הצדדים, דר' אלי שרביט  ופרופ' יעקב נרובאי העריכו את נכותו הרפואית של התובע בשיעור כולל של 23.28%, בהתאם לכך הוגשו חוות הדעת בהסכמה וללא חקירה.

3. הנתבעת כופרת באחריותה למקרה, למעשה היא כופרת בעצם קרות הארוע ובעיקר במעורבות או בקשר כלשהו בין החפץ ממנו נפגע לכאורה התובע לבין הנתבעת או מי מטעמה.

4. 4 פעמים נקבע התיק להוכחות, 4 פעמים בוטלה שמיעת הראיות ביום הדיון שנקבע. לאחר מכן העידו התובע, חברו מר אכרם חוסין עלי ושאחי ועד נוסף גסאן חוסין אבו שחאדה. מטעם הנתבעת העיד י.ר. מפקד החטיבה המרחבית מנשה, לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

      השאלות הטעונות הכרעה

5. האם ארע הארוע הנטען ע"י התובע?
6. במידה והתשובה חיובית יש לברר מי הטמין החפץ בערימת העפר ומה מקורו של החפץ, לשתי שאלות אלו יש משקל מרכזי בעת בירור אחריותה של הנתבעת כמזיקה אפשרית.
7. אם תקבע אחריות יש לקבוע גובה הנזק והאם לתובע אשם תורם.

      דיון

      אקדמות מילין

8. אין מחלוקת כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 23.28% . פרט לכך לא הביא התובע ראיה כלשהי לגבי הנזק שלכאורה נגרם לו. אין ראיה או עדות בדבר כושר השתכרותו כיום, אין ראיות בדבר יכולת השתכרותו בעתיד, אין ראיה בדבר מגבלות תפקודיות שיש לתובע למעט אמירה סתמית בסעיף 8 לת/3, אין ראיה בדבר הוצאות שהוציא התובע. עיון בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע (ת/3) מראה כי לא צורף אליו נספח כלשהו ובכלל זה לא צורף מסמך רפואי כלשהו למרות הטענה בדבר ניתוחים, ואשפוזים שמן הראוי להוכיחם במסמך. לא במקרה אין בסיכומי התובע כל התייחסות לנושא גובה הנזק. בנסיבות אלו משלא הובאו ראיות ולא נטענו טענות בסיכומים בשאלת הנזק דין התביעה להדחות בלי קשר לשאלת האחריות.

9. לכך אוסיף כי בסיכומי התובע שובצו קטעים עובדתיים רבים שלא הוכחו, ר' למשל סעיף 37 לסיכומים (שמופיע לאחר סעיף 44). מרבית סעיפי המשנה שבסעיף זה  מתבססים על הנחות עובדתיות שלא הוכחו ואשר אינן בבחינת ידיעת שיפוטית ובהעדר ראיות במשפט עובדות אלו לא קיימות.

       עצם קרות הארוע

10. הנני יוצא מתוך הנחה כי ביום 21.5.91 נפגע התובע. פגיעה מסוג הפגיעה הנטענת מחייבת פנייה לבית חולים ומתעוד בית החולים ניתן היה ללמוד על עצם התרחשותה. התובע אמנם לא הגיש בשלב הבאת הראיות מסמך רפואי כלשהו, אך מחוות דעת המומחים פרופ' נרובאי ודר' שרביט  משתמע כי הוצגו בפניהם מסמכים רפואים לפיהם התובע הגיע לבית חולים ביום 21.5.91 (ושוחרר באותו יום כמתואר ע"י דר' שרביט). לכך אוסיף כי בפרק המסקנות שנכתב ע"י מומחה הנתבעת פרופ' נרובאי נרשם כי הוצג בפניו מסמך של המינהל האזרחי "המאשר את הפגיעה".

11. במאמר מוסגר אציין כי לא נטענה בכתב התביעה טענה בדבר נזק ראייתי שגרמה הנתבעת, טענה שכזו לא נטענה מופרשות בסיכומים אך משתמע כל לתובע טענות בדבר העדר מסמכים.

12. ככל שמדובר בארוע צה"לי מסתבר כי ביומני המבצעים נ/2 אין ביטוי לארוע שכזה. ייתכן כי הנושא טופל כארוע משטרתי, שכן ב"כ התובע הודיע בישיבת 5.6.00 כי התובע "נתן עדות במשטרה  בג'נין אך הוא לא מצליח לקבל המסמכים" בהמשך הסתבר כי  המשטרה לא שמרה תעוד בנושא. בענין זה אין לתובע אלא להלין כנגד עצמו, הארוע ארע ביום 21.5.91 התביעה הוגשה בחלוף כשבע שנים -ביום 8.1.98. ב"כ התובע לא הצביע על מכתב פנייה/דרישה כלשהו מצידו של התובע כלפי הנתבעת במהלך אותם 7 שנים, בהתחשב בקו ההגנה של הנתבעת לפיה מבחינת צה"לית לא ארע ארוע כלשהו אין כל פגם בהתנהגות הנתבעת באשר לאי שמירת מסמכים בנושא מעבר ליומן המבצעים.

       אחריות הנתבעת

13. לאחר ניתוח העדויות שהעידו בפניי אבהיר כי לא אוכל לתת משקל מהימן לעדויות עדי התביעה.  אזכיר כי העדויות ניתנו בשנת 2004  כ-13 שלוש עשרה שנים אחרי הארוע. הרושם שהתקבל מאותן עדויות הינו כי מדובר בעדויות מתואמות בין העדים ואזכיר כי מדובר בעדים "הנוגעים בדבר" בין בשל קשרי החברות והמשפחה שבין התובע לבין מר אכרם חוסין עלי ושאחי ובין קשרי המשפחה בין התובע לבין מר גסאן חוסין, קשרים שהוסתרו בתצהיר ת/1, הוכחשו בחקירה הנגדית ונחשפו לפתע בחקירה החוזרת. דוקא גרסת מר גסאן חוסין בעדותו כי מעולם לא דברו העדים בינהם על העדות נשמעת לא אמיתית.

14. בנסיבות אלו גם לא נשמעה לי אמינה גרסתו של מר גסאן חוסין בדבר כיתוב בעברית שראה על "רסיס פח" כמתואר בסעיף 3 לת/1 ואזכיר כי בשאלת קיומו של כיתוב בעברית מדובר בעדות יחידה. עוד יצויין כי בסוף חקירתו הנגדית בחר העד מר גסאן לחזור בו מהטענה כי הכיתוב הופיע על רסיס הפח וטען כי מלבד הרסיס היתה מתכת אחרת ועליה כיתוב. אם מדובר בכיתוב שהופיע לכאורה על החפץ החשוד שהתפוצץ, הרי שמדובר בפרט מהותי שאינו מופיע בכתב התביעה ואזכיר כי מהעדויות משתמע כי ייתכן ומדובר ב"חתיכת פח" שאינה קשורה בחפץ שהתפוצץ שכן גם לגרסת התובע וגם לגרסת חברו מר אכרם חוסין, הגוף הזר שהתפוצץ היה בנפרד מחתיכת הפח ומתחתיה (סעיף 2 לת/2).  ואם לא די בכך הרי שבעדותו של מר אכרם חוסין תואר תאור אחר מהמתואר בתצהירו, לפתע מדובר בערימת עפר עליה שתי אבנים ועליהם חפץ מתכתי אחד שהתפוצץ (בתצהירו אין זכר לשתי אבנים, יש שני חפצים האחד חתיכת פח והשני "גוף זר", אותו גוף זר שהתפוצץ לא נראה כלל לגרסתו כי הוא היה מתחת לחפץ המתכתי). לא ניתן להבין מעדותו של מר גסאן חוסין שלא היה עד לארוע אך הגיע למקום לאחר הפיצוץ באיזה חפץ מדובר, חפץ המורכב ממתכת ומפלסטיק! או כדבריו "הרסיס אותו ראיתי היה ממתכת והיה בו חלק מפלסטיק בצבע שחור".