פסק-דין בתיק א 1434/05

לפני תביעת שיבוב לתשלום סך 6,880 ש"ח בהם נשאה התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח אצלה עקב ת.ד. מיום 11.8.03.

הנהגים העידו, ב"כ הצדדים סיכמו והסמיכוני לדון על דרך סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

לכאורה נראה שמדובר בתיק בו גרסה מול גרסה, ברם בפועל יש רק גרסה אחת היא גרסתו של הנתבע ומולה מעין גרסה הנסמכת על מה שנטען שסיפר הנתבע 1 למבוטחת התובעת מיד לאחר התאונה.

המבוטחת, גב' חינגה סיפרה שיצאה מהחניה שמתחת לביתה, החלה לנסוע לאחור, שמעה צפצופים, הביטה לימין ולאחור וכשנוכחה שאין רכב "מכל הצדדים" כהגדרתה, המשיכה בנסיעה ואז לאחר כמטר או פחות חשה במכה וראתה שמדובר ברכב גדול שעומד על המדרכה שבפתח היציאה  מחנייתה.

גב' חינגה העידה שבשום שלב לא ראתה את רכב הנתבע, לא מהיכן הגיע, לא מהיכן ביצע את פניית הפרסה ולא דבר.

אינני מקבל את טענתה של גב' חינגה לפיה היא הסתכלה לכל הכיוונים ולרבות במראה המרכזית ולאחור ולא ראתה את רכב הנתבעים.

גב' חינגה הגישה צילומים שצילמה ובה נראה רכבה, כנראה במקום בו ארעה התאונה (והיא לא טענה אחרת) וכן שרטוט שלפיו ביצע הנתבע 1 את פניית הפרסה.

אם אקבל את טענת הגב' חינגה שהפרסה בוצעה במקום שהיא סימנה על גבי התמונות ורכבה עמד היכן שצולם (ולמעשה בכל מקום במרווח שבין מדרגות ביתה ולגבול חנייתה), הרי לא יתכן שהסתכלה ובחנה את השטח לאחור ולא הבחינה בו.

עפ"י השרטוט רכב הנתבעים הגיע בדיוק מול החלק האחורי של רכב התובעת ולא ניתן היה שלא להבחין בו.

הדברים הם בבחינת קל וחומר כשגב' חינגה היתה צריכה לנסוע לאחור ובסטיה קלה ימינה.

לא הייתי מקבל את טענתה אם היה מדובר בפגיעה תוך נסיעה לאחור בקורקינט עליו רוכב ילד צנום ובוודאי שאינני מקבל את טענתה שלא ראתה תוך כדי הנסיעה לאחור או לפניה רכב מסחרי גדול ובולט כמו זה של הנתבע.

מי שנוסע לאחור, במיוחד כשהוא חוצה מדרכה בה יכולים לעבור גם ילדים נמוכים או בעלי חיים צריך להסתכל היטב, לא רק במראה המרכזית אלא גם במראות הצד ולא יקרה שום דבר אם גם יסובב את ראשו לאחור ויסתכל לכיוון נסיעתו.

גב' חינגה לא עשתה כך.

אך לא רק בגרסתה נתגלו בקיעים ולא רק לפתחה רובץ האשם.

הנתבע 1 ביצע פניית פרסה.

מדובר בפניה המסוכנת ביותר האפשרית.

גם אם אקבל את גרסתו לפיה לא ביצע את הפניה על גבי אי התנועה המצוייר אלא מיד בסיומו עדיין נראה שמדובר בפניה שנעשתה בפזיזות ובחוסר זהירות במקום הראשון האפשרי שאינו בהכרח המקום הראשון הנכון או המתאים, סמוך מאוד לצומת, סמוך מאוד לאי התנועה, סמוך מאוד ליציאה מהחניה כאשר תוך כדי ביצוע הפניה ובמקום לעשותה על הכביש, עלה הוא על המדרכה כאשר דבר לא מנע ממנו לעצור לפני שפת המדרכה ולבצע נסיעה אחורנית ולסיים את הפרסה בשני שלבים, דבר שהיה מפחית את הסיכון שבאירוע התאונה נשוא תיק זה.

אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה עצר עם גלגל ימין שלו על החלק המוגבה של המדרכה, במצב כזה ספק רב אם היתה יכולה התאונה לקרות כפי שקרתה וספק אם היה אפשרי מגע של פינה בפינה ברכבים.

בענין זה ההסתברות היא כי תוך כדי השלמת ביצוע פנית הפרסה עלה הנתבע 1 עם רכבו על החלק המונמך של החניה ממנו אמורה היתה התובעת לצאת עם רכבה.