פסק-דין בתיק א 1433/02

1.      התובעת רכשה בשנים 7-1976 חטיבת קרקע פנויה בנתניה הידועה כחלקות 8, 9, 12 ו-13 בגוש 8266, אותה נהגה להשכיר לשם ניהול מגרש חניה.

במהלך השנים עשתה היא נסיונות לשנות את יעודה של הקרקע על מנת להשביח את ערכה. כעבור כ-20 שנה, בתחילת 1998, נמכרו חלקות הקרקע בהזדמנויות ובנסיבות שונות והתובעת, אשר השכרת הקרקע כמגרש חניה והטיפול בהשבחתה היה עיסוקה היחיד, חדלה, למעשה, מפעילות של ממש.

חרף זאת, לא שככו המחלוקות והסכסוכים בין בעלי מניותיה. וליתר דיוק, בין הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") שהחזיק ב-30% מהון מניות התובעת, לבין ה"ה מרקוביץ וגנור, אשר כל אחד מהם החזיק ב-10% מהון המניות. סכסוכים אלה התגלעו על רקע טענותיהם של מרקוביץ וגנור כנגד הנתבע, אשר ניהל את התובעת יחד עם אחר בשם קלופרדה, אשר שימש כמנהל במועצת המנהלים מטעם חברת פונדק הים נתניה בע"מ, בעלת 40% מהון המניות של התובעת (ב-10% הנותרים של הון המניות החזיקה חברת שרטוב ושות' בע"מ).

ה"ה מרקוביץ וגנור טענו במשך שנים ארוכות לקיפוחם ע"י המנהלים הנ"ל שהיו, למעשה, בעלי השליטה בחברה.

כבר ב-1991 הגישו מרקוביץ וגנור תביעה נגד שאר בעלי המניות של התובעת לבית משפט זה (ה.פ. 10244/99) בה עתרו להסרת הקיפוח. תובענה זו נמחקה לבקשתם, אך בכך לא תמו המחלוקות. על רקע מכירת הקרקע ו/או שעבודה, כפי שיפורט בהמשך, הגישו מרקוביץ וגנור תובענה בשם התובעת, בנובמבר 1999, בנסיון לבטל את שעבודה של חלקה 8, אחת מהחלקות המרכיבות את חטיבת הקרקע, ולמנוע את מימוש השעבוד ע"י הנתבע 4. תובענה זו נכשלה ונמחקה בסופו של דבר וחלקה 8 מומשה ונמכרה.

מרקוביץ ומנור אשר חשו, כאמור, מקופחים ע"י התובעת ומנהליה, לא ויתרו וביוני 2000 הגישו תובענה נגד שאר בעלי המניות, לה צרפו בקשה להכיר בתובענה כנגזרת המוגשת על ידם בשם התובעת (ת.א. 1976/00, בש"א 12274/00).

על רקע הגשת תובענה זו וכדי להפיס דעתם של מרקוביץ ומנור, התקבלה החלטה באסיפה הכללית של בעלי המניות של התובעת לפיה התובעת אכן תגיש תביעה כדרישת מרקוביץ וגנור. היא אף הסמיכה אותם להגישה בשמה, בנושאים שפורטו בהחלטה ולממנה. עוד הוחלט באותה אסיפה כללית, מיום 10.5.01 (ראה נספח 49 לתצהיר נ/4), כי כל הכספים שיתקבלו ע"י התובעת כתוצאה מהגשת התובענה יומחו ויועברו למרקוביץ וגנור ומנגד יהא על מרקוביץ וגנור לשפות את התובעת בכל סכום שבו היא תחויב בגין הגשת התובענה.

החלטה זו יחד עם הסכם שנחתם במועד מאוחר יותר, הביאה למחיקת התובענה הנ"ל והבקשה להכיר בה כנגזרת (ע"י כב' השופטת חיות ביום 19.11.01) ולהגשת התובענה שבפני על יסוד ההסכמות הנ"ל, בשם התובעת.

2.      העדר סמכות לתבוע

הנתבעים העלו טענה מקדמית כנגד התובענה, לפיה ההסכם על פיו ביססה התובעת, ולמעשה מרקוביץ וגנור (העומדים מאחוריה בכתב תביעה זה), חורג מההחלטה שהתקבלה באסיפה הכללית הנ"ל שהסמיכה את התובעת לתבוע בעניינים מסוימים בלבד ואין הוא חתום על ידי כלל בעלי המניות של התובעת. על כן התובענה הוגשה בחוסר סמכות.

טענה זו אין בידי לקבל.

משנמחקה התובענה על בסיס הסכם שעל קיומו הוצהר בבית המשפט, אין מקום להטיל ספק או להרהר בתקפותו, משום שאיש לא חלק עליו, או על תקפותו, לא במהלך הדיון בפני כב' השופטת חיות ולא לאחר מכן, אף לא הצדדים שהעלו טענה זו בפני, על אף שנכחו בדיון, אשר במהלכו הודיע עו"ד תיק על דבר ההסכמה שהתקבלה.

בית המשפט מחק את התובענה והבקשה להגישה כתובענה נגזרת ע"י התובעת, לבקשת מרקוביץ וגנור ובהסכמת באי כח שאר בעלי המניות של התובעת במועד מחיקת התובענה, היינו פונדק הים בע"מ, שרטוב ושות' בע"מ ומגדלי רז רזיאל      (2000).

הסכמה זו של כל בעלי המניות, לרבות מרקוביץ וגנור, אותה הציג בפני בית המשפט עו"ד תיק (ראה פרוטוקול דיון 19.11.01 בת.א. 1976/00),  נחתמה בנפרד ע"י כל אחד מבעלי המניות והומצאה לבאי כחם של מרקוביץ וגנור, עו"ד תיק.

עו"ד תיק הודיע, כאמור, לבית המשפט על דבר קבלת הסכמה בכתב של כל בעלי המניות להסכם שהתגבש, לפיו תורשה התובעת לתבוע את כל הסעדים אותם היא תובעת בתובענה שבפני.

הצהרתו זו של עו"ד תיק, שלא הוכחשה ולא נסתרה, ואשר נרשמה בפרוטוקול בית המשפט מיום 19.11.01 בתיק הנ"ל,  היא ראיה בעלת משקל משמעותי בדבר הסכמתם בכתב של כל בעלי המניות בעת הרלונטית.

לפי תקנה 58 א' לתקנות ההתאגדות של התובעת (ראה נספח 3 לנ/4), די בה כדי להסמיך את התובעת להגיש התובענה.

לא די לטעון טענות בדבר אי הסכמת בעלי המניות, או אי חתימתם על ההסכם, כדי לבסס טיעון של חוסר סמכות להגיש התובענה ע"י התובעת. יש צורך להוכיח בראיות של ממש טענה זו, הוכחה שלא הובאה כלל ע"י הנתבעת או מי מהם.

יתירה מכך: בתגובה לטענת הנתבעים ביקש עו"ד תיק (בש"א 19454/06) רשות לצרף ראיות נוספות, היינו את כתבי ההסכמה החתומים ע"י בעלי המניות, שלא צורפו במהלך הבאת הראיות על ידו. לאור מסקנתי הנ"ל - הדיון בבקשה זו, לה התנגדו הנתבעים מטעמים שאינם מקובלים עלי, מתייתר. אף ללא הצגת כתבי ההסכמה, ניתן לקבוע, על יסוד התשתית העובדתית הנ"ל, כי התובעת הוסמכה כדין ע"י בעלי מניותיה להגיש תובענה זו כפי שהוגשה.