פסק-דין בתיק א 1430/01

פתח דבר

1 .         מלכתחילה, הוגשה התובענה כהמרצת פתיחה (ה"פ 1433/00) ובהמשך, בהסכמת הצדדים, הפכה לתביעה בסדר דין רגיל, על פי  החלטת כב' השופט נ' ישעיה (עמ' 2 לפרוט').

בהתאם להחלטה, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, שבמרכזו עניין שעבוד פיקדונו להבטחת פירעון חובותיה של חברת שמחוני לופו חברה לבניין בע"מ, שהייתה בבעלותם של יהודה שמחוני ויצחק לופו (להלן: חברת שמחוני-לופו או החברה) לבנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק או הנתבע).

הפיקדון בגובה 1,500,000 $ (להלן: הפיקדון) הופקד על ידי התובע, אזרח ישראלי המתגורר בלוס אנג'לס, בחודש יוני 97' בחשבונות מס' 334222 ו-397984 בסניף ראשל"צ  של הבנק  (להלן: הסניף).   

בתחילת שנת 1998, שיעבד התובע את הפיקדון להבטחת פירעון הלוואה בסכום קרן של 1,500,000 $ שנטלה חברת שמחוני-לופו מהבנק, ואשר מועד פירעונה אמור היה לחול בפברואר 1999 (להלן - הלוואה).

2 .         לשם קבלת ההלוואה,  פנו התובע ואנשי חברת שמחוני-לופו בתחילה, למנהל הסניף, מר *****. אולם, בשל גובהה ההלוואה, הפנה מנהל הסניף את הטיפול בהלוואה למרכז העסקים במנהלת אזור דרום של הבנק (להלן: מרכז עסקים-דרום), שנוהל באותה תקופה על ידי מר בארי בן זאב. 

בפגישה שנערכה במרכז בנוכחותו של מר **** ומר אלון פנטו, מנהל מכירות במרכז עסקים-דרום, התבקש הבנק להעמיד את ההלוואה לחברה כנגד שיעבוד הפיקדון.

המרכז אישר את הבקשה, וביום 8/1/98 חתם מר אשכנזי על כתב שיעבוד הפיקדון, והחברה מצדה חתמה באותו היום על כתב התחייבות להקצבת האשראי שבקשה.

בתמורה לשעבוד קבל התובע עמלה חודשית מהחברה, ולטובתו נרשמה משכנתא על מגרשים הידועים כחלקה 61 בגוש 4585 בגדרה שהיו בבעלות אדם אחר בשם מנשה עברי (להלן: "מגרשי עברי").

3 .         כעבור כשנה, לקראת המועד המתוכנן לפירעון ההלוואה, בפברואר 1999, גילה התובע, כך לטענתו,  כי החברה נמצאת במצב כספי קשה וצפוי שלא תוכל לעמוד בפירעון. 

התובע פנה אל הבנק בבקשה להאריך את מועד הפירעון, וזאת על מנת לאפשר לחברה להסדיר את תשלום חובה, מבלי שיהיה צורך במימוש השעבוד על הפיקדון. במקביל, פנה התובע לעו"ד דורון כהן ממשרד דנקנר-לוסקי ושות', כדי שייצגו במגעיו עם הבנק  שנועדו להביא להמרת השעבוד על הפיקדון בבטוחות אחרות שתעמיד חברת שמחוני-לופו.

ביום 16/02/00, התקיימה במרכז עסקים-דרום פגישה בין נציגי הבנק, לבין מר שמחוני ועו"ד כהן, במהלכה דובר על כך שחברת שמחוני-לופו תמציא לבנק בטוחות חלופיות שיאפשרו להסיר את השעבוד מהפיקדון ולשחרר את מגרשי עברי מהמשכנתא שרבצה עליהם (להלן: הפגישה ביום 16/6/00).

לאחר שהבנק שחרר לתובע סכום של 300,000 $ מהפיקדון והסיר את המשכנתא ממחצית ממגרשי עברי, עלו המגעים בין הצדדים על שרטון. ביום 25/9/00 מימש הבנק את השיעבוד על הפיקדון שיתרתו באותו מועד עמדה על סכום של 1,309,266 דולר.

בחודש דצמבר 2000, הגיש הבנק בקשה למימוש המשכנתא על מגרשי עברי בלשכת ההוצל"פ בת"א (תיק 8-70-05847-01) ( ת/22-ת/24). 

4 .         התובע מצידו הגיש את התובענה לבית המשפט, ובתחילה הפנה את המרצת הפתיחה כנגד הבנק, האדונים שמחוני ולופו ומר עברי. ברם, בכתב התביעה המתוקן הותיר את הבנק לבדו כנתבע יחיד.

עיון בכתב התביעה המתוקן מעלה, כי זה מתייחס לשתי תקופות זמן שלגבי כל אחת מהן ביקש התובע סעדים שונים.

התקופה האחת, שבין סוף שנת 97' תחילת שנת 98', אשר בה נרקמה עסקת השעבוד לגביה עתר התובע לסעד הצהרתי לפיו דין השעבוד להתבטל בשל מצגי שווא של מנהל הסניף, מר פלוני, ובשל הטעייתו על ידי הבנק  שנמנע מלחשוף בפניו את מצבה האמיתי של חברת שמחוני-לופו. לחילופין, ביקש התובע לחייב את הבנק בתשלום סכום הפיקדון, מאחר והסניף, כמו גם מרכז עסקים-דרום, הפרו את חובות הנאמנות והזהירות כלפיו כלקוח     וכערב.

התקופה השנייה, שבין החודשים פברואר-מרץ שנת 2000, אשר בה התקיימה הפגישה ביום 16.2.00, לגביה ביקש התובע לאכוף על הבנק את הסיכום בדבר המרת הבטוחות שהתגבש באותה פגישה להסכם מחייב.

5 .         בד בבד עם הגשת כתב ההגנה לתביעה העיקרית, הגיש הבנק תביעה שכנגד כנגד התובע בתיק העיקרי.

עניינה של התביעה שכנגד הוא בהלוואות ואשראים שנטל התובע בחשבונו האישי בין השנים 1998-1999 (להלן: ההלוואות האישיות או החוב האישי). הבנק, כך על פי הנטען,  נעתר לבקשותיו של מר אשכנזי והעמיד לו במהלך שנת 1998 חמש הלוואות בסכום כולל של 345,000 $ ובשנת 1999 שלוש הלוואות נוספות בסכום כולל של 550,000 $, חלקן מהוות הלוואות מחזור.