פסק-דין בתיק א 14290/03

א.        מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין.

בפניי תביעה לתשלום פיצויים ולמתן צו עשה.

1.         בכתב תביעה ארוך לעייפה גוללה התובעת טענות למכביר נגד הנתבעות אשר לטעמה חברו למחדל לפיו לא נמסרה לה עד למועד הגשת התביעה, החזקה

בדירת מגורים (להלן: " הדירה") שרכשה מן הנתבעת מס' 1 (להלן: " שו"פ"), בישוב אבני חפץ (להלן: " הישוב").

2.         התובעת טוענת כי בשל מסע נקמנות שניהל הנתבע 2 (להלן: " הועד") כנגד אביה עו"ד אהרון גולדנברג (להלן: " גולדנברג"), לא הותקן בדירתה חיבור למים ומד מים וזאת חרף פניותיה החוזרות ונשנות.

אשר לנתבעת 3 (להלן: " המועצה") נטען כי זו האצילה את סמכותה לספק מים לישוב - לוועד, אך אין בכך כדי לגרוע מאחריותה.

3.         התובעת טוענת אפוא כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, בניגוד לחוק ולהסכם בהימנעם מלחבר את הדירה לרשת אספקת המים בישוב ובכך סיכלו את יכולתה של התובעת להתגורר בדירה, ולבטל את תכניותיה להשכיר את הדירה, וכתוצאה מכך - נגרעו ממנה דמי שכירות ראויים. 

כמו כן טענה התובעת לפיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים בשל העבודה כי הדירה אותה רכשה במיטב כספה עומדת ריקה ועיניה כלות.

4.         ככללו של דבר עתרה התובעת למתן הסעדים כדלקמן:

4.1              ליתן צו עשה המורה לשו"פ למסור לה את מפתחות הדירה.

4.2              לחייב את הנתבעים בהפסד דמי שכירות ראויים בגין התקופה בת 3 שנים במהלכה לא חוברה הדירה למים בסכום כולל של 49,068 ש"ח.

4.3              לחייב את שו"פ בפיצוי בסך 38,350 ש"ח בגין איחור במסירת הדירה מסוף חודש ינואר 1998 ועד למועד הגשת התביעה.

4.4              לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בגין הנזקים הבלתי ממוניים בסכום של 20,000 ש"ח.

5.         הנתבעים כולם הגישו כתבי הגנה בגדרם הכחישו את טענות התובעת וכפרו בזכותה לסעדים הנתבעים על ידה.

6.         שו"פ טענה בכתב הגנתה כי בתוקף ההסכם שבינה ובין התובעת (להלן: " ההסכם") הוטלה על התובעת האחריות להתקשר עם הרשות המקומית או כל גוף אחר לאספקת מים לנכס ולשלם בעבור המונה (סעיף 12.2 להסכם).

שו"פ ממשיכה וטוענת כי שיגרה לתובעת החל מיום 23/4/98 הודעות חוזרות ונשנות בכתב לקבל את החזקה בדירה וכי משלא הואילה התובעת לפעול כנדרש בהודעותיה ולקבל את החזקה בדירה, שלחה שו"פ לתובעת את מפתחות הדירה והודיעה לה כי לדידה של שו"פ נמסרה החזקה בדירה לתובעת ביום 4/5/98.

שו"פ טענה כי צרופה כנתבעת לכתב התביעה הינו בגדר ניסיון מופרך ומעושה לגרור אותה לסכסוך שבין התובעת ואביה מזה ובין הועד מזה - שלשו"פ אין כל זיקה אליו.

שו"פ כפרה בטענות התובעת לגבי הנזקים שנגרמו לה כביכול, ואף שיגרה הודעת צד שלישי לועד לשיפוי בגין כל סכום בו תחויב כלפי התובעת.

7.         הועד טען בכתב הגנתו כי לגבי טענות התובעת כפי שפורטו בסעיפים 16-25 לכתב התביעה קיים השתק פלוגתה מכוח פס"ד שניתן ביום 8/2/99 בבית המשפט לתביעות קטנות באריאל (ת.ק. 47/98) שם נתבע הועד ע"י התובעת ואביה (להלן: " התביעה הקטנה").