פסק-דין בתיק א 14284/03

נתוני רקע

1.         בפני תביעות כספיות הדדיות בשני תיקים מאוחדים. התובעים בת.א 14284/03 (להלן: "התובעים"), הינם עורכי דין במקצועם ועיסוקם, אשר היו בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו שותפים בחלקים שווים במשרד עורכי דין. בחודש נובמבר 1998 פנה התובע בת.א 3935/04 ונתבע מס' 1 בת.א 14284/03 (להלן: "מר דאו") לתובעים בבקשה שיקבלו לידיהם את הטיפול המשפטי בכל הנוגע לפיצויים אשר הגיעו לו בגין פגיעתו בתאונת עבודה ביום 26.10.98 (להלן: "התאונה"). מר דאו חתם ביום 9.11.98 על "הסכם שכ"ט" אשר פרשנותו שנויה במחלוקת בין הצדדים (ההסכם מצ"ב כנספח א' לתצהירו של הנתבע בת.א 3935/04, ונתבע מס' 2 בת.א 14284/03, עו"ד למברגר, להלן: "עו"ד למברגר". להסכם הנזכר יקרא להלן: "הסכם שכר הטרחה").

התובעים מטעמיהם, יצרו קשר עם עו"ד למברגר אשר המשיך לטפל בתביעת התובע. לגירסתם, הם הבהירו לעו"ד למברגר את תנאי ההתקשרות בינם לבין מר דאו, ובכלל זה את פרטי שכר הטרחה עליו סוכם, לפיו, בתמצית, הם יקבלו ממר דאו 20% בצירוף מע"מ מכל סכום שיקבל. בין התובעים לעו"ד למברגר סוכם כי חלקו של עו"ד למברגר יהיה מחצית משכר הטרחה המגיע לתובעים.  

2.         מחומר הראיות וטענות הצדדים עולה כי עו"ד למברגר טיפל במיומנות ובהצלחה, בענייניו של מר דאו ובסיומם של ההליכים התקבלו התוצאות הבאות:

א.   תביעת הנזיקין בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 407/00 (להלן: "התביעה לפי פקודת הנזיקין") אשר הוגשה נגד שלושה נתבעים: מדינת ישראל, עמידר ועירית חיפה, הסתיימה בפשרה לפיה זכה התובע כי הנתבעות ישלמו לו סך של  1,020,510 ש"ח (לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי).

ב.   שווי התביעה למוסד לביטוח לאומי, בגין נכות צמיתה בשיעור של 36%, אשר נקבעה למר דאו.  בהתאם לכך שיערוך אקטוארי של שווי תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל ועתיד לקבל, עמד, נכון ליום 09.01.03, ע"ס 643,590 ש"ח.

ג.    תביעה לתגמולי ביטוח במסגרת פוליסת ביטוח חיים מס' 302075018 (להלן: "פוליסת הביטוח") בחברת הביטוח הראל (ראה: נספח כב' לסיכומיו של עו"ד למברגר). שווי תגמולי הביטוח שקיבל מר דאו עקב כך עמד, נכון ליום קבלתם,    ע"ס 133,421 ש"ח.

גדר המחלוקת

3.         מסכומי הפיצויים בתביעה לפי פקודת הנזיקין, קיבלו התובעים חלק משכרם (בסך 180,115 ש"ח (כולל מע"מ), והם טוענים, בתביעה זו כי מכוחם של ייפוי הכוח והסכם שכר הטרחה, זכאים שלושת עורכי הדין יחדיו, לשכר טרחה נוסף בסך 152,705 ש"ח בצירוף מע"מ.

הנתבע מר דאו, טוען נחרצות כי שילם לתובעים ולעו"ד למברגר, סכום עודף(ועל כך נסובה התביעה המאוחדת, בת.א. 3935/04) וכי אם יקבל בית המשפט את פרשנותו להסכם שכר הטירחה, על עו"ד למברגר להחזיר לו סכום שגבה בעודף מהפיצויים שקיבל עבורו. פרשנותו להסכם שכר הטירחה הוא כי על פי לשונו ועל פי המוסכם בין הצדדים, אינו חייב לשלם דבר עבור הטיפול של כ-10 דקות לטענתו, שעשה עו"ד למברגר במילוי טופסי תביעתו למוסד לביטוח לאומי. לטענתו, דרישת התובעים ועו"ד למברגר לתוספת שכ"ט בעניין זה כמו גם בעניין קבלת תגמולי הביטוח בשיעור של 20% מהכספים שקיבל או יקבל, אינה תואמת את התחייבויותיו על פי הסכם שכר הטרחה, אשר הוא אינו שולל את עצם תוקפו.

4.         עוד יצויין כי בין התובעים לעו"ד למברגר התגלע גם כן סכסוך באשר לחלקו של כל אחד מהם בשכר הטרחה, אולם סכסוך זה יושב מחוץ לכתלי בית המשפט ובית המשפט לא נדרש להכריע במחלוקת זו.

5.         בנוסף יצויין כי המחאה בגובה 204,102 ש"ח שניתנה על ידי מדינת ישראל בגין חלקה בסילוק פסק הדין שניתן בפשרה בתביעה לפי פקודת הנזיקין, ואשר נכתבה לפקודת מר דאו, עוכבה ע"י התובעים חודשים ארוכים, ולאחר מכן הופקד הסכום בחשבון נאמנות (ב"כ הצדדים), עד לאחר מתן פסק הדין בתיקים המאוחדים שבפני.

6.         עולה איפוא כי המחלוקת בשני התיקים המאוחדים, היא בשאלה מה גובה שכר הטרחה שעל מר דאו לשלם לתובעים ולעו"ד למברגר, בגין הטיפול המשפטי שקיבל מהם. 

הסכמה דיונית

7.         הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים (הרבים) מטעם כל אחד מהם. לאחר שהוגשו הסיכומים הובא התיק בפני למתן פסק הדין.

הכרעה בבש"א 7869/06

8.         לפני שאכריע במחלוקת לגבי גובה שכר הטירחה, אקדים ואכריע בשאלה לעניין הרחבת חזית שהעלה עו"ד למברגר והתובעים כלפי מר דאו (בש"א 7869/06). לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, וכן לאחר שבחנתי את המסמכים הרלוונטיים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. אבהיר מסקנתי זו. כידוע כתבי הטענות תוחמים את מסגרת המחלוקת בין הצדדים. משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט. האיסור להרחיב חזית, עיקרו בכך, שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקות, כפי שהוצבו בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם בעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) עמ'  91 - 92).

במקרה שלפני, לאחר שבחנתי את כתב ההגנה, כתב התביעה וכן את תצהיריו של מר דאו לא מצאתי אזכור מפורש לטענתו מר דאו  בנוגע לכך ששיעור המע"מ כלול  בתוך אותם 20% עליהם הוסכם כשכר טרחה. תוספת זו הינה תוספת מאוחרת ואין לקבל את ניסיונו של מר דאו להיתלות במשפטים כללים הנוגעים לצירוף מע"מ לסכומים שונים.

יש לזכור כי בא כוחו של מר דאו אף ניסה לתקן את כתב התביעה והגיש לשם כך בקשה ביום 28.05.05, במסגרת בש"א 15056/05. עו"ד למברגר התנגד לתיקון האמור, וביום 3.1.06, (בע"מ 6 לפרוטוקול), חזר בו בא כוחו של מר דאו מהבקשה וביקש למחוק אותה.  לאור כל האמור, יש למחוק מסכומיו של מר דאו את הטענה הנוגעת לכך ששיעור המע"מ כלול  בתוך אותם 20% עליהם הוסכם כשכר טרחה שכן בשלב הסיכומים טענה זו מהווה שינוי חזית ברור. לפיכך, ומטעם זה התעלמתי ממנה.

הכרעה במחלוקת לגבי גובה שכר הטירחה

9.         באשר לעצם העניין לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדיים ועיינתי בסיכומיהם ובניסוח הסכם שכר הטירחה, המדבר על  ..." 20% מן הסכום אשר ייפסק ע"י בית המשפט או ע"י פשרה אם תוך כדי דיון או מחוץ לכותלי בית המשפט...",  ושאלת הקשר בין ניסוח זה לבין נושאי הטיפול המשפטי שמעבר לתביעת הנזיקין, שלטעמי, אינו חד משמעי כפי שצריך היה להיות ומטעם זה השאיר פתח ל"פרשנויות" שונות באשר לתוספות המגיעות אם מגיעות, בגין הטיפול ביתר הרכיבים הנזכרים בהסכם זה, ובשים לב לכלל כי קיימת אפשרות כי אילו נוהלו ההוכחות עד תום, בית המשפט היה מפעיל את הכלל כי הסכם שכזה, יש מקום לפרש נגד מנסחו. נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא התעריף המקסימלי המומלץ (צורף כנספח לא' למוצגי עו"ד למברגר) לפיו שכ"ט בפשרה ולאחר הגשת כתב התביעה הוא נמוך יותר ממה שמופיע בהסכם שכר הטירחה נשוא הדיון.