פסק-דין בתיק א 14252/03

( חלקי, בשאלת החבות)

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע מס' 1 (להלן: "הנפגע") מהתפוצצות חזיז אשר רכש הנפגע, על פי הנטען, בדוכן של הנתבע מס' 1 (להלן: "מסעוד"), ביום 26.3.99, ערב חג הקורבן, בהיותו כבן 12 שנים בלבד.

כתוצאה מהתפוצצות החזיז נקטעו חלקים מאצבעות ידו השמאלית של הנפגע והתביעה הוגשה על ידו ועל ידי הוריו - התובעים 2 ו-3.

מדובר בחזיז האסור למכירה, ולפיכך הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעת מס' 2, היא  המועצה המקומית ירכא (להלן: "המועצה"), אשר, על פי הנטען, לא נקטה באמצעים נאותים למניעת מכירת החזיז.

מסעוד הגיש הודעה לצד שלישי כנגד הורי הנפגע בטענה כי התרשלו בשמירה על בנם.

לאור המחלוקת בשאלת החבות פוצל הדיון באופן ששאלת החבות נדונה תחילה.

2.         אחריותו של מסעוד -

מטעם התובעים העידו הנפגע עצמו,  אחיו ג'אבר (להלן: "ג'אבר"), אביו ואמו  (התובעים 2 ו- 3) ומטעם מסעוד העידו מסעוד עצמו וכן אשתו לינה (להלן: "לינה").

לדברי מסעוד הוא מנהל בכפר חנות מכולת בה הוא מוכר דברי מאכל ומתנות בלבד, ומעולם לא החזיק בחנותו חזיזים.

מסעוד מאשר כי ברחובות הכפר, כולל ברחבה אשר מול חנותו, הוקמו, לקראת החג, דוכנים שונים בהם נמכרו חזיזים, אולם לטענתו הוא עצמו לא הקים דוכן אלא מכר את האמור לעיל בחנותו בלבד.

בתצהירו ( נ/1) מפרט מסעוד שתי סיבות אפשריות לטענת התובעים לפיה רכש הנפגע את החזיז בחנותו. האחת - חנותו היא חנות מסודרת בניגוד לדוכנים אשר, לטענתו, לא ידועה זהות מפעיליהם.

השנייה - התובעים מאשימים אותו במכירת החזיז כנקמה על כך שמסעוד האשים את אחיו של הנפגע בגניבה ממנו.

עדויותיהם של התובעים, ואחי הנפגע היו אמינות ואף חקירה ארוכה ולעיתים מטעה, מצד בא כוחו של מסעוד, לא ערערה אותן.

            מאידך - עדות מסעוד ואשתו היו עדויות מתחמקות אשר לא יכולתי ליתן בהן אמון.

מסעוד ניסה להרחיק עצמו מאפשרות מכירת חזיז וטען כי הוא לא הקים דוכן מחוץ לחנותו, וכי אין לו אפילו מטר אחד מחוץ לחנות (סוף עמ' 20 לפרוטוקול) אולם אשתו לינה העידה שהיה להם דוכן לפני החנות (עמ' 24 לפרוטוקול), אם כי טענה כי הם מכרו בדוכן רק צעצועים.

אמנם, אין חולק שמסעוד התלונן כי אחיו של התובע גנב ממנו, אולם אין בכך כדי לערער את האמון שנתתי בעדויות התובעים וג'אבר, מה גם שמסעוד עצמו העיד שהוא ויתר על התלונה כנגדו וכי התובעים שכנים טובים שלו וכן שאחיו של התובע (אח אחר שלו) הינו חבר טוב שלו (עמ' 23 לפרוטוקול).

מסעוד מציין בתצהירו כי עו"ד מולא סמיר, בא כוחם של התובעים הזמין אותו אליו למשרד והבטיח לו שאם הוא ינקוב בשם מוכר החזיז הוא יוציא אותו מהפרשה, אולם בעדותו הודה מסעוד שהוא התבקש למסור את שמו של הסוכן, גם ע"י אחיו של התובע, וגם ע"י ב"כ התובע (עמ' 22 לפרוטוקול). אם אכן מדובר היה בעלילה, לא היתה לאחי התובע ולבאה כוחו כל סיבה לפנות אל מסעוד ולבקש ממנו את שמו של הסוכן, והם לא היו עושים כך לולא  סברו, באמת ובתמים, שמסעוד הוא אשר מכר את החזיז לתובע.

בא כוחו של מסעוד טוען כי יש ליתן משקל לכך שהתובעים לא הציגו קבלה לפיה נרכש החזיז בחנותו. אין בטענה זו ולא כלום. החזיז נרכש ע"י הנפגע בהיותו, כאמור, בגיל 12 וסביר מאד שהנפגע, כדרכם של ילדים,  כלל לא לקח קבלה עבור הרכישה.

3.         אשם תורם -