פסק-דין בתיק א 1424/99

1.         התובעת, מונוטון בנין והשקעות (1996) בע"מ (להלן: מונוטון) הגישה תביעה זו כנגד ע.ר.ג. החזקות מפרץ חיפה בע"מ (להלן: ע.ר.ג.) וכנגד אלי חרמון, מנהלה ובעליה של ע.ר.ג.

            ביסוד התביעה עומד הסכם שנערך ב- 4.1.98 בין ע.ר.ג. למונוטון, לפיו ביקשה ע.ר.ג. להקים בית מגורים על מגרש ברח' אליהו הנביא 2 שבקרית אתא (חלקה 8 בגוש 11017) והתקשרה לצורך כך עם מונוטון שהתחייבה לבנות עבורה את בית המגורים הנ"ל.

            מונוטון לא השלימה את הבניה ובכתב התביעה מודה כי ב- 22.9.99 הפסיקה את העבודה באתר, לטענתה, עקב הוצאת צו הפסקת עבודה מסיבות שאינן תלויות בה.

            בכתב תביעתה טוענת מונוטון כי ע.ר.ג הפרה את ההסכם הפרות יסודיות, נהגה בחוסר תם לב ו/או התעשרה שלא כדין על חשבונה והודיעה בסעיף 8 לכתב התביעה כי למען הסר ספק היא מבטלת את ההסכם עקב הפרתו היסודית על ידי ע.ר.ג.

            בתביעתה טוענת מונוטון כי עד 22.9.99 ביצעה בפועל 56% מהעבודות שנדרשה לבצע מכח ההסכם וכן עבודות נוספות, וכי שווין של העבודות שביצעה עולה בהרבה על התשלומים שקיבלה, כאשר ההפרש עומד על 851,064 ש"ח (כולל מע"מ) אותו היא תובעת מע.ר.ג. בתוספת ריבית  בגין פיגור בתשלומים, ופיצויים בגין הפסדים כולל הפסד רווח צפוי בגין יתרת עבודות ההסכם.

            את סך כל תביעתה העמידה על 1,132,144 ש"ח בצירוף ריבית או הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ומע"מ.

            בהגנתם טוענים הנתבעים כי מונוטון נטשה את העבודה ב- 3.9.99, וכי בנטישת הבנין כשהעבודות לא סויימו, הפרה מונוטון עצמה את ההסכם. עוד טענו, כי מונוטון קיבלה את כל הכספים המגיעים לה במועדים המוסכמים ולעתים עוד קודם לכן, כי ע.ר.ג. עצמה משלימה את הבנין על חשבונה, כי הוסכם על ביצוע עבודות נוספות בסכום של 26,000 ש"ח בלבד, וכי למונוטון לא היתה זכות לבטל את ההסכם. לטענתם מי שהפר את ההסכם הפרה יסודית היא דווקא מונוטון.

            ע.ר.ג. טענה גם לליקויי בניה, לנזקים עקב נטישת הבנין ועקב עבודה רשלנית, ולביצוע תשלומי יתר, וציינה בכתב הגנתה שבגין כל אלה בדעתה להגיש תביעה נגדית, תביעה שהוגשה בסופו של דבר כתביעה נפרדת מטעמה של ע.ר.ג. לבית משפט השלום.

2.         בתחילת קדם המשפט, עת טופל התיק בידי כב' השופטת בר זיו מבית משפט זה, מונה מטעמו של בית המשפט מומחה לבדיקת הבנין טרם השלמתו ולחיווי דעה בדבר העבודות שבוצעו, שוויין, הליקויים אם קיימים, לרבות עלות התיקונים, והתייחסות נפרדת לעבודות השלמה שבוצעו על ידי הנתבעת במישרין (ישיבה מ- 5.11.00).

            המומחה שמונה הוא האדריכל והשמאי אסא זהר, שערך חוות דעתו ביולי 2001.

            נסיונות שנעשו להסדרת התביעה מחוץ לכתלי בית המשפט לא צלחו, והתנהלה שמיעת ראיות ממושכת, כולל שמיעת  מומחה בית המשפט, מומחי הצדדים ועדים רבים. בהמשך, סיכמו הצדדים טענות ועתה עליי לתת את פסק הדין.

 3.        עובדות שאינן במחלוקת

צבי כהן, מנהלה של התובעת ובעל מניותיה, הינו מהנדס בנין משנת 82' ועוסק מאז בענף הבנין. התובעת עסקה בתקופה הרלבנטית בביצוע עבודות הנדסה בנאיות ופעלה כיזם בהקמת מבנה המגורים הנדון בתיק זה. כהן אישר, כי במועד מתן עדותו קיימת החברה התובעת רק לצורך התביעה, אין לה רכוש, יש לה חובות רבים שכהן סבור שנגרמו על ידי הנתבעים וכהן ואישתו הוכרזו כחייבים מוגבלים באמצעים בסביבות שנת 2000.

כהן אישר כי התחיל לעבוד באתר בנובמבר 97' (עמ' 25) עוד טרם נערך החוזה הכתוב       (4.1.98), ומסר כי סיכם עם מר חרמון בתקיעת כף עוד טרם הוכן החוזה במשרדו של בא כח הנתבעים (עמ' 27).

            חרמון מוסר כי עבד כקבלן בנין במשך 30 שנה והינו דור שלישי לקבלני בנין. עוד מסר כי ע.ר.ג. היא חברה יזמית לעבודות בניה וכי את כל פעולותיו ביחסים עם התובעת ביצע כמנהל ע.ר.ג. וכמי שפעל בשמה (נ/43).

            עיון בתזכיר ההתאגדות של ע.ר.ג. מ- 17.1.94 (חלק מ- ת/17) מלמד כי בעלי המניות בה היו אותה תקופה שניים. סילביה הלפרין שהיתה בעלת 99 מניות רגילות, ואליהו חרמון, הנתבע, שהיה בעל מניה רגילה אחת (ראה גם עמ' 95). ב- 19.1.97 היה אליהו חרמון בעל 99 מניות רגילות ודוד פורת בעל מניה אחת.

            הנתבע אליהו חרמון הוא מנהלה של ע.ר.ג. ובעל 99 מניות ממניותיה (מתוך 100). סילביה הלפרין היא אימו (עמ' 95 עדות רו"ח שוורץ).

4.         ההסכם בין ע.ר.ג. למונוטון נחתם ב- 4.1.98 ותוקן פעמיים.

            אין חולק כי עבודתה של מונוטון במקום החלה במחצית השניה של נובמבר 97' עוד טרם כריתת ההסכם (עדות כהן, עמ' 25).