פסק-דין בתיק א 14224/00

פתח דבר:

לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונה שארעה במהלך עבודתו אצל הנתבעת במסגרתה נחבל התובע בידו השמאלית.

התובע, הינו חשמלאי מוסמך במקצועו, יליד 5.2.1957, נפגע בתאונה אשר אירעה במהלך עבודתו במוסך שבבעלות הנתבעת בבאקה אלגרבייה. בעקבות התאונה נגרמו לתובע  נזקי גוף, אשר הטבתם נתבעת בתובענה דנן. הצדדים חלוקים בשאלות הבאות:  נסיבות אירוע התאונה, נושא האחריות לה  וגובה הנזק.

האירוע נשוא התובענה.

1. מוסך הנתבעת הינו מוסך גדול המשמש כמוסך מרכזי של חברת פולקסוואגן באזור ואדי עארה. התובע חשמלאי מוסמך עובד וותיק במוסך מאז שנת 1988, שימש כמנהל החשמליה במוסך, בין יתר תפקידיו היה מתקין מערכות מיגון (אזעקות) ברכבים חדשים.  ביום 18.8.1997 במסגרת עבודתו השוטפת נתבקש התובע להרכיב מערכת אזעקה לרכב פרטי. עבודה זו כרוכה בהעברת חוטי חשמל במעברים צרים ואטומים מתא הנוסעים אל תא המנוע שבקדמת הרכב.

2. בניסיונו לפלס מעבר לחוטים מתא הנוסעים אל תא המנוע, התעורר צורך להשחיל את החוטים דרך חור שהיה מכוסה באטם גומי שנמצא בחלקו השמאלי של תא המנוע. התובע משך את אטם הגומי בכוח באמצעות פלייר  וכשזה השתחרר נעה ידו השמאלית בעוצמה לאחור ונחבטה באזור המרפק בחלק מתכת נוקשה הקרוי פוסטר (להלן: התאונה).

3. עקב התאונה נפגע התובע באזור המרפק. כתוצאה מהפגיעה הופיעה נפיחות באזור המרפק בידו השמאלית והתובע נאלץ לקבל תרופות משככי כאבים, פיזיותרפיה ותומך למרפק. עקב כך התובע קיבל אישורי אי-כושר עבודה מיום התאונה ועד ליום 25.10.97, בסה"כ 69 ימי מחלה, בתום תקופה זו התובע שב למקום עבודתו אצל הנתבעת באופן מלא וסדיר.

4. בתאריך 24.7.98, כעבור 10 חודשים מיום חזרתו של התובע לעבודה סדירה, הוא נאלץ לעבור ניתוח תחת הרדמה מקומית לשחרור השרירים במרפק. אחרי הניתוח התובע הופנה לוועדה רפואית במל"ל לקביעת דרגת נכותו. הוועדה  קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.9.98.

טענות התובע:

התובע גורס כי מעסיקתו - הנתבעת,  חבה חובת זהירות כלפי עובדיה - שמא ייפגעו במהלך עבודתם. לטענתו, הנתבעת התרשלה בכך שלא סיפקה לו מקום עבודה בטוח ולא הנהיגה שיטות עבודה בטוחות. הנתבעת לא קיימה את המוטל עליה, לא נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת התאונה ובכך היא הפרה את חובתה שבדין.

מחדליה של הנתבעת שעליהם התובע תולה את טענותיו הם שניים  :

    א.     העדר תאורה מספקת.

התובע טוען כי עקב פתיחת מכסה המנוע נחסם האור מתאורת התקרה והיה צורך בתגבור התאורה מתחת למכסי המנוע בעזרת תאורה נוספת שתמוקד לאזור הספציפי המוצל. לטענת  התובע תאורה זו יכלה למנוע התרחשות התאונה.

חיזוק לטענתו זו של התובע, הוא מציין כי לאחר התאונה, פעלה הנתבעת ותגברה את התאורה במוסך.

ב.      העדר כוח אדם מספיק.

טענתו האחרת של התובע היא כי על הנתבעת היתה מוטלת חובה לספק לתובע כוח עזר מתאים למילוי המשימות המוטלות עליו. לטענתו, במידה והיו פועלים נוספים במחלקה היה יכול התובע  להסתייע בהם במשיכת האטם דבר שהיה עשוי לסייע במניעת התאונה. לטענתו,  הנתבעת צפתה ו/או יכלה לצפות מראש כי ללא כוח עזר מתאים התובע עלול להסתבך ולהיפגע בעבודתו כפי שאכן אירע.

התובע טוען כי משלא הייתה קיימת במוסך תאורה מספקת וכוח אדם מספיק לביצוע העבודה, הנתבעת חבה באחריות לאי מניעת התאונה.

טענות הנתבעת

הנתבעת כופרת באחריותה לתאונה וטוענת כי התאונה נושא תובענה זו היא מקרה מובהק של התממשות סיכון סביר ואלמנטארי שאין בצידו אחריות כלשהי בנזקין, על כן דין התביעה להידחות.