פסק-דין בתיק א 1421/00

1.         התובע מנהל חשבונות, תובע בכתב התביעה המתוקן את הסעדים הבאים:

א.         לחייב את הנתבעת הראשונה (להלן:"אורנג'") ואת הנתבעת השלישית (להלן:"תפוז") לשלם לו 302,661 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (30.12.02).

ב.         להצהיר ששתי החברות "אורנג'" ו"תפוז" אינן אלא אחת.

ג.          ליתן צו "עשה" נגד כל הנתבעים לפיו יועברו אליו 35% ממניות "תפוז".

2.         העובדות הנטענות בכתב התביעה הן אלו:

א.         בעלי המניות באורנג' הם התובע, נתבע 2, פטר רוטשטיין (להלן:"פטר")  ונתבע 5, דני ברנדט (להלן:"דני").

ב.         פטר הוא מנהלה בפועל של אורנג' שהוקמה על ידו ועל ידי התובע

ב-10.12.98.

            בין השניים הוסכם שפטר ישקיע את הידע שלו בייצור כימיקלים והתובע יתרום את כישוריו כמנהל חשבונות וגם יסייע בגיוס המימון הדרוש לפעילות החברה על ידי העמדת ערבויות ובטוחות לאשראי שתיטול אורנג' מהבנק זאת נוכח העובדה שפטר היה נתון בקשיים כלכליים והתקשה לגייס אשראי.

ג.          בין הצדדים הוסכם כי חלקו של התובע באורנג' יהיה 25% מהמניות וחלקו של פטר 75% ובהתאם לכך קיבל התובע 25 מניות ופטר 75 מתוך 100 מניות בנות 1 ש"ח שהונפקו.

ד.         בהתאם להתחייבותו העמיד התובע בטחונות לאשראי שניתן לאורנג', נפתח חשבון על שם אורנג' בבנק מסד שם ניהל התובע את חשבונותיו (חשבון מס' 178390234, להלן:"החשבון הראשון") והוא העמיד כבטחון לחשבון של אורנג' תוכנית חסכון שערכה 15,740 ש"ח. כמו כן חתם התובע ערבות אישית לחיוביה של אורנג' בחשבון שנפתח.

ה.         לאחר שבחשבון הראשון נוצרה יתרת חובה של 45,579 ש"ח, הבנק הודיע במכתב מיום 23.10.00 כי הוא מבטל את מתן האשראי לאורנגג' ודרש לשלם את החוב.  הבנק נטל איפוא את תוכנית החסכון והתובע נאלץ לשלם מכיסו את ההפרש עד לסך 47,579 ש"ח לכיסוי החוב לבנק.

ו.          התובע היה זכאי למשכורות חודשיות בשל ניהול החשבונות של אורנג' אולם בשל מצב החברה לא משך לא משכורות ולא דמי הבראה. התובע טוען כי יש באי משיכת המשכורות ודמי ההבראה עבור 22 חודש משום מתן הלוואה לאורנג' בשווי הסכומים שהוא לא משך. הסכום הכולל מסתכם ב-158,809 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

ז.          במאי 1999, הציע פטר לתובע לצרף לחברה את דני כדי שהוא יסייע במימון פעילותה של אורגנג'. פטר הציע שהמניות שיוקצו לדני יבואו מתוך חלקו במניות. בדיעבד התברר לתובע כי פטר לא העביר לדני מניות משלו אלא הקצה 100 מניות נוספות וחילק אותן בינו לבין דני באופן שלעצמו נטל 70 מניות ולדני נתן 30 מניות. בכך הוריד פטר את חלקו של התובע באורנג' למחצית.

ח.         בפברואר 2000 הגיעה יתרת החובה בחשבון אורנג' ל-110,000 ש"ח. הבנק הציע להעמיד לרשות אורנג' הלוואה לכיסוי החוב ודרש ערבויות לתשלום ההלוואה. פטר הסכים לדרישת התובע כי כנגד העמדת ערבות  על ידו יוגדל חלקו של התובע באורנג' ל-35% וזאת מחלקו של פטר.

            בהתאם להסכם זה חתמו פטר, דני והתובע על מכתב אל רו"ח של אורנג' המתעד פרוטוקול של ישיבת בעל המניות בה הוסכם כי פטר יעביר לתובע מחלקו 22,5% במניות כך שלתובע יהיה בסה"כ 35% מהמניות ופטר ישאר עם 50% ולדני יהיו 15%. (להלן:"מכתב ההוראה לרו"ח".

            ב-13.9.00, בוצעה העברת המניות בהתאם לכך אצל רשם החברות על יסוד שטר העברת מניות חתום ע"י התובע לבדו עם חותמת אורנג'.

            על יסוד הסכמה זו נטל התובע הלוואה על סך 110,000 ש"ח בחשבון פרטי  רדום שהיה לו בבנק "מסד", מספרו 12495878, (להלן:"החשבון השני").

 חשבון זה שימש את פעילותה של אורנג' לאחר שהיא "הוגבלה", ב-10.99. כבטחון לפרעון הלוואה זו שיעבד התובע תוכנית חסכון ששוויה נכון ליום 17.10.00 היה 115,736 ש"ח.