פסק-דין בתיק א 14181/03

תיק בגין נזקי גוף ותאונות דרכים.

נתונים בסיסיים

התובע יליד 1943.חשמלאי במקצועו. נפגע בתאונת דרכים ביום 12.10.98 (להלן:"התאונה") טופל בבית חולים רמב"ם.

הנכות הרפואית

כמומחה מטעם בית המשפט  מונה פרופ' גרשון וולפין אשר נתן חוות דעתו מיום 5.3.06.

ד"ר וולפין קבע במסקנותיו את המימצאים הבאים:

1.         לתובע נכות של 5% לפי סעיף 37 (9) לתקנות המל"ל בגין מצב שלאחר שבר קצה הזיז הקוצני של C-7.

2.         בהעדר צילומי הרנטגן מיום התאונה, אין ביכולתו לקבוע האם המימצא הזה אכן נגרם בתאונה הנדונה מ-10.12.98.

3.         לד"ר וולפין היה ידוע כי התובע היה מעורב בתאונה נוספת בשנת 1995 בה נחבל בצווארו, אולם אחרי כן נקבעה לו נכות בשיעור של 0% נכות.

לכן, כך קבע ד"ר וולפין. במידה ויומצאו צילומי הרנטגן כולל הסי.טי יכול להשלים את מהות הקשר בין התאונה הנדונה לבין המימצא של שבר קלישה בקצה הזיז הקוצני של

 C-7שלא התחבר למקומו.

בסוגיה זו, מתקדשים הצדדים, שעה שב"כ הנתבעת עו"ד גב' ליפשיץ טוענת כי העקרון הוא כי בעל דין הטוען טענה לעמדותיו במשפט נוטל בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. דיני הראיות הולכים אחרי המשפט המהותי.

לדידא של ב"כ הנתבעת הנסיון להעביר את נטל השכנוע על כתפיה של הנתבעת אינו מצב נורמלי מבחינת דיני הראיות ולא הוכחו כל מעשים אשר נעשו על ידי התובע כדי לקבל את המסמכים אשר אותם דרש ד"ר וולפין.

לזאת הוסיפה, כי במקרה דנן, פועלת לרעתו של התובע תאונה נוספת מיום 20.2.97 כמפורט בנ/2 ונ/3, ומכרע  ומוסיפה כי נראה לה ודבר זה אני אומר בהסתייגות כי המטרה באי המצאת המסמכים היא הסתרת מצבו הקודם של התובע.

מאידך, ב"כ התובע מציג את העמדה הפוכה, לדידו, חובה היה על הנתבעת עם קבלת חוות הדעת של ד"ר וולפין, להפנות שאלות הבהרה למומחה וכי הסוגיה אשר עומדת להכרעה בפני בית המשפט הינה בתחום סמכותו  וכל העניין של קביעת התפקודיות הינה בגדר הלכה פסוקה המוטלת על כתפיו של בית המשפט.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים אומר כי לא קיימת הלכה פסוקה באשר לחוות דעת מומחה הממונה על ידי בית המשפט.

נראה לי כי שני הצדדים לא עשו די על מנת להביא בפני בית המשפט את מלוא התמונה ומאחר ומדובר בנכות שהינה נכות רפואית יחסית שאינה כבדת משקל, אין הדבר מונע בעדי לקבוע כי במישור של הנכות התפקודית סבורני לאור הנתונים אשר היו בידיי כי הנכות התפקודית הינה בשיעור 2.5% לכל היותר, זאת לאור עברו של הנתבע ולאור ההתרשמות הבלתי אמצעית באולם בית המשפט.

מכוח עמדה זו, אפעל בפסיקת ההוצאות.

הנזק