פסק-דין בתיק א 1409/98

1.         מהות ההליך הוא תביעה לתיקון פנקסי המקרקעין לגבי הזכויות במחצית חלקה 3 בגוש 19055 בכפר מג'ד אלכרום (להלן: המקרקעין או חלקה 3 ), לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר ).

הסעד שהתבקש הוא תיקון פנקסי המקרקעין על דרך של ביטול רישום זכויות הנתבע מס' 1 - המנוח חוסין במחצית חלקה 3 ורישום אותו חלק על שם התובעים 1 ו- 2 בחלקים שווים ביניהם.

לחלופין להורות על תשלום פיצוי הולם בגין הנזק שנגרם להם, כתוצאה ממעשה המרמה בקשר לרישום הסותר.

הרקע:

2.         אין חולק, כי ביום 4/9/1951 רכשו מנאע מאהל בן עבד אלקאדר, תובע מס' 1 (להלן: מאהל ) יחד עם המנוח מנאע סובחי בן עבד אלקאדר, אחיו, תובע מס' 2 (להלן: המנוח סובחי ) מאת מנאע חוסין סלים, המנוח, נתבע מס' 1 (להלן: המנוח חוסין ) חלק בחלקת קרקע הנמצאת במקום הידוע בשם " חואש" באדמות הכפר מג'ד אלכרום, הידועה כחלקה 3.

על-פי חוזה המכר שילמו התובעים 1 ו- 2 למנוח חוסין תמורה, בגין מכר זה. חלקה זו היא המקרקעין כהגדרתם בסעיף 1 לעיל.

התובעים 3 ו- 4 הם יורשי המנוח סובחי.

הנתבעים 2-9 הם יורשי המנוח חוסין על-פי צו ירושה בתיק ירושה 32/87 (ת/1 ו- ת/1א לכתב התביעה).

3.         עוד אין חולק, כי עובר למועד הנ"ל החזיק המנוח חוסין בכלל השטח, לרבות שטח של אחיו של המנוח חוסין, עלי סלים מנאע שהיה נפקד (להלן: הנפקד ). רכישת המקרקעין על ידי התובעים 1 ו- 2 נעשתה כדי ליישר מובלעת בשטחי התובעים הנ"ל. הרכישה נעשתה, בין היתר, לצורך יישור קו הגבול מדרום לצפון.

לטענת התובעים בסמוך לאחר ביצוע המכר בשנת 1951 קיבלו לחזקתם את חלקה 3, החלו לעבדה ולהשתמש בה, ללא כל הפרעה. בשלב מאוחר יותר אף נטעו בה עצי פרי, כך שהחלקה היתה בשימושם ביום הגשת התביעה (26/11/98) כ- 47 שנים ברציפות.

4.         הנתבעים אינם מכחישים את עריכת החוזה. לטענתם עובר לאותו מועד חזר סובחי המנוח מלבנון והגיע לביתו של חוסין המנוח, ושם הודיע לו כי אחיו של המנוח חוסין - הנפקד, המתגורר בלבנון, זקוק לכסף כדי לעבור ניתוח עיניים, וכי הוא מבקש למכור את חלקו במקרקעין. בשל המצב הכלכלי הקשה הסכים באותה עת סובחי המנוח לרכוש את המקרקעין, הידוע בכינוי "חוואש" ואמו של המנוח חוסין אף לחצה לקיומו של ההסכם. ואכן על-פי מסמך ההסכם שצורף לכתב התביעה וסומן ת/2 (להלן: חוזה המכר ) חתמו על אותו מסמך בנוסף לצדדים להסכם, גם אמו של חוסין המנוח וכן עדים נוספים. ואולם המכר, לטענתם התייחס לחלקו של האח הנפקד בלבד, והותנה בהעברה בפועל של הזכויות תוך ששה חודשים. לאור הזכויות של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, לא יצאה לפועל עסקת המכר.

5.         הליכי ההסדר התקיימו בשנת 1959. על-פי לוח תביעות מיום 8/12/59 לא תבע המנוח חוסין זכויות במקרקעין, ואולם ביום 20/05/60 תבע המנוח חוסין זכויות במחצית חלקה 3, על-פי תביעה מס' 3755 והאפוטרופוס לנכסי נפקדים תבע את המחצית השנייה. התביעות התקבלו וזכויות המנוח חוסין ואחיו הנפקד בחלקה, בחלקים שווים, נרשמו בהתאם.

6.         בפברואר 1974 הגישו התובעים בקשה לרישום הערת אזהרה לטובתם. על פי החלטת הרשם נרשמה הערה לזכותם והודע על הרישום למנוח חוסין.

ביום 1/6/86 נפטר המנוח חוסין. עד למועד פטירתו לא הגיש כל בקשה כנגד רישום הערת אזהרה, אך גם לא חתם על מסמכים אשר אפשרו העברת זכויות בחלקה לטובת התובעים או למי מטעמם.

בשנת 1995 (18/10/95 - ת/10) הגישו הנתבעים תביעה למתן פסק דין הצהרתי לבית המשפט המחוזי, לביטול הסכם המכר - ת/2 (ת"א 1437/95). אותו תיק הסתיים ביום 23/2/99, לאחר הסכמת הצדדים למחוק את ההליך, מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים והותרת הדיון במחלוקת במסגרת תיק זה הנדון בפני (ההסכמה קיבלה תוקף של פס"ד).

טענות בעל הדין :

7.         התובעים טענו כי המנוח חוסין לא היה רשאי לרשום זכויות במחצית חלקה 3, לאור חוזה המכר משנת 1951. בהיותם בני משפחה של המנוח חוסין, לא העלו בדעתם, כי האחרון יתכחש לעסקה. הם לא ידעו על הליכי ההסדר ועל הגשת התביעות בקשר לחלקה 3 ורק בחודש פברואר 1974 נודע להם לראשונה להפתעתם, כי המקרקעין הנ"ל נרשמו על שם המנוח חוסין  בלשכת רישום המקרקעין, תוך התעלמות מחוזה המכר, משנת 1951.

בסמוך לאותו מועד הגישו בקשה לרישום הערת אזהרה וזו נרשמה לטובתם בסמוך לאותו מועד ורשם המקרקעין אף מסר העתק ההחלטה למנוח חוסין, אשר לא נקט בכל הליך להתנגדות לרישום או לביטול הרישום.

עם רישום הערת אזהרה ביקשו התובעים מן המנוח לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך העברת זכויות בחלקה 3, אך המנוח ביקש מהם להמתין כדי לאפשר לו להשלים עסקה של חילופי מקרקעין עם המנהל. התובעים אף הסכימו לתת זכות מעבר בחלקה 3 לחלקו של האח הנפקד, בכפוף לבניית קירות תומכים, בשני צדי דרך המעבר, שעברה דרך חלקות התובעים מס' 26 ו- 27 באותו גוש. הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה, בנושא האחרון.

8.         הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות נגדם על הסף. ההסתמכות על חוזה מכר מיום 4/9/51, מורה כי מכוחו של ההסכם העברת הזכויות אמור הייתה להתבצע בתוך ששה חודשים ממועד כריתתו. בתקופה האמורה, וכמו כן בתקופה שלאחר מכן לא נעשתה העברת זכויות בחלקה 3.