פסק-דין בתיק א 14062/06

1.         רקע

1.1       בפני תובענה כספית על סך 51,620 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובע, מתווך ובעליו של משרד התיווך "השקעות-שי", כנגד הנתבע; עילת התביעה הינה הימנעותו של הנתבע לשלם לתובע דמי תיווך בגין עסקת מכירת דירה ברח' בר-כוכבא 20 ברמת-גן (להלן: "הדירה") שביצע בעבורו.

1.2       אקדים ואציין כי להליך זה שבפני קדמו הליכי בוררות שנערכו בפני בית הדין הרבני "בית דין צדק לדיני ממונות ובית הוראה שליד ישיבת חברת אהבת שלום" בירושלים (להלן: "בית הדין"), וזאת מכח "שטר בירורין" עליו חתמו הצדדים, ואשר בגידרו קיבלו הם על עצמם את הרכב בית הדין, בן שלושה דיינים, כבוררים מוסכמים.

ביום כ"א באלול תשס"ד, נתן בית הדין "פסק דין" לפיו על הנתבע "לשלם את דמי התיווך כמוסכם ושלום על ישראל" (להלן: "פסק הבוררות").

פסק הבוררות לא נקב בסכום לתשלום ונחתם על ידי שני דיינים בלבד.

1.3       התובע הגיש בקשה לאישור פסק הבוררות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ה.פ. 206/05), בעקבותיה ובאיחור ניכר הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הבוררות (ה.פ. 262/05). שני ההליכים אוחדו.

לאחר קיום דיון בהליך המאוחד, ניתן פסק דין ביום 18.4.05, לפיו נדחית בקשת ביטול הפסק בשל האיחור בהגשתה, בה בעת נדחתה הבקשה לאישור הפסק, בין השאר בשל כך שלא נקבע בו חיוב אופרטיבי הניתן לאכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

2.         עיקר טענות התובע

2.1       הנתבע הכיר את התובע היכרות קודמת והנתבע יזם את הפניה אליו וביקשו לטפל במכירת הדירה.

2.2       לאחר משא ומתן בין הצדדים, נחתם ביניהם הסכם תיווך מיום 31.12.99, שכותרתו "כתב התחייבות לבלעדיות" (להלן: "ההסכם"), ולהלן עיקריו:

א.        ניתנה לתובע בלעדיות בטיפול במכירת הדירה לתקופה של 6 חודשים (להלן: "התקופה"), בסייג לפיו אם יחליט הנתבע להקפיא את מכירת הדירה, תוקפא תוקף ההתחייבות בהתאם והיא תתחדש ביום הפשרת ההקפאה.

ב.         הנתבע ישא בשכר טרחת התובע בשיעור של 1% + מע"מ ממחיר המכירה, וכן ישא בחלקו של הקונה בשכר הטרחה בסך 2% + מע"מ באם הקונה לא ישלמו.

ג.         הנתבע התחייב לשלם את שכר הטרחה כאמור בכל מקרה בו תימכר הדירה לכל קונה שהוא, גם אם לא באמצעות התובע.

2.3       התובע וצוות משרדו פעלו נמרצות ובמשך זמן רב למכירת הדירה, לרבות פרסומים מסיביים בעיתונות, פרסום מודעות במקומות שונים, הצגת הדירה בפני רוכשים פוטנציאלים וכיוצא באלו.

2.4       במהלך התקופה הקבועה הקפיא הנתבע את מכירת הדירה, בשל קשיים שהערים עליו הדייר שהתגורר בה בשכירות בזמנו, ועם תום חוזה השכירות חידש הנתבע את הליכי המכירה.

2.5       לאחר חידוש הליכי התיווך ובמהלך תקופת הבלעדיות, גילה התובע כי הנתבע מכר את הדירה בעצמו מבלי לידע אותו על כך, מחיר העסקה נקבע לסך 290,000$. עד היום לא ידועה לתובע זהותו של הקונה והתאריך המדוייק של המכירה.

התובע לא קיבל את שכר טרחתו, לא מעם הנתבע ולא מעם הרוכש.

2.6       הצדדים פנו לבוררות בבית הדין לבקשת הנתבע שהינו אדם דתי, והתקיימו 4 ישיבות בנוכחות הצדדים במהלכן פרט כל אחד מהם את טענותיו בפני הדיינים. טענת הנתבע בהליך הבוררות היתה כי איננו חייב כלל בתשלום לאור פקיעת ההסכם בחלוף התקופה הקבועה בו, תוך שהנתבע הכחיש את קיומה של תקופת הקפאה.  עם זאת, הנתבע לא חלק כלל על סכום דמי התיווך הנגזרים מתמורת המכירה בהעידו כי "דמי התיווך הם כמעט 11,000$ כולל מע"מ", דהיינו שגם לשיטתו אין מחלוקת לעניין הסכום, אלא לעניין תוקף ההתחייבות לשלמו.

התובע טוען כי כנראה בשל העובדה שגובה שכרו של התובע היה מוסכם על שני הצדדים לא ציינו אותו הדיינים בפסק הבוררות.