פסק-דין בתיק א 1404/06

רקע

1.         התובעת הגישה כנגד הנתבעות תובענה, אשר במסגרתה עותרת התובעת לאישור עיקולים שהוטלו אצל הנתבעות וכן לחייב את הנתבעות לשלם לה סך של 105,000 ש"ח, בגין נזק נטען, שנגרם לתובעת, עקב מעשי או מחדלי הנתבעות 2 ו- 4 (להלן: " הנתבעות") ובגין עשיית ולא במשפט.

            הנתבעות 1 ו- 3 נמחקו מן התובענה בהסכמה (ראה פרוט' הדיון מיום 29/10/06).

2.         הנתבעות השכירו לאפרודיטה באר שבע בע"מ (תכונה להלן: " אפרודיטה"), שטח מקרקעין, הנמצא במתחם "ביג" בבאר שבע, לצורך הפעלת חנות לממכר הלבשה תחתונה (להלן: " החנות"). אפרודיטה הזמינה מהתובעת ביצוע של עבודות חשמל בחנות והתובעת ביצעה את העבודה שהוזמנה.

תובענה זו באה לעולם בעקבות תביעה קודמת שהגישה התובעת כנגד מר אלי סהר (יכונה להלן: " סהר") ואפרודיטה [שניהם יחד, סהר ואפרודיטה, יכונו להלן: " החייבים"], לתשלום חוב עבור עבודות החשמל שביצעה התובעת בחנות, במסגרת תיק אזרחי מס' א' 5313/05, אשר במסגרתו הוטלו עיקולים על נכסי החייבים אצל הנתבעות.

3.         משהשיבו הנתבעות, כי במועד קבלת ההודעה למחזיק לא היו חייבות כספים כלשהם למי מהחייבים, הוגשה תובענה זו [ביום 16.1.2006]. 

4.         שישה ימים לאחר הגשת התובענה, ביום 22.1.2006 נעתר בית המשפט לבקשתו של סהר וביטל את העיקולים שהוטלו על נכסיו [ראה בש"א 1079/06 בת.א. 5313/05]. מאוחר יותר הוצג בפני ביהמ"ש הסדר דיוני, בין התובעת לבין אפרודיטה, על פיו הוסכם  לבטל את כל העיקולים שהוטלו על מי מהחייבים, סהר ואפרודיטה, ובית המשפט נתן תוקף להסכמת הצדדים בעניין ביטול העיקולים. בעקבות הסכמה זו שלחה המזכירות למחזיקים השונים, ביניהם גם לנתבעות, הודעה על ביטול העיקולים.

5.         לאחר דיון שנערך, במעמד הצדדים, הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לפיה התובענה תוכרע  על בסיס סיכומים בכתב, ללא שמיעת עדים, ופסק הדין יינתן רק לאחר הכרעה בתובענה שהוגשה כנגד החייבים, בת.א. 5313/05.

            הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.

6.         ביום 28/12/06 ניתן תוקף של פסק דין בת.א. 5313/05 להסכמת הצדדים לתובענה, לפיו ניתן פסק דין לסילוק מלא וסופי של כל המחלוקות בין התובעת לחייבים, המחייב את סהר לשלם לתובעת סך של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ והתביעה כנגד אפרודיטה, נמחקה ללא צו להוצאות.

7.         בעקבות סיומו של ת.א. 5313/05, ובהתאם להסכמה הדיונית לעיל, הגישה התובעת סיכום טענותיה והנתבעות ביקשו לראות בטיעונים שהוגשו מטעמן בבש"א 1723/07 כסיכומים מטעמן.

הפלוגתאות שבמחלוקת

8.         השאלה המרכזית שבמחלוקת הינה האם בעת שקיבלו הנתבעות את הודעת העיקול החזיקו באי אילו נכסים ו/או כספים של החייבים, ובהכחשתם הסבו לתובעת נזק.

            שאלה מרכזית נוספת היא האם גרמו הנתבעות לתובעת במעשיהן ו/או במחדליהן נזק או הפסד כלשהו והאם עשו על חשבונה של התובעת, עושר ולא במשפט.

9.         הנטל להוכחת התובענה, מוטל על כתפה של התובעת, להוכיח את טענותיה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי.

דיון

10.        תחילה יש לציין, כי משבוטלו צווי העיקול על נכסי החייבים, אין עוד כל משמעות לתביעה שהגישה התובעת, לאישור צו העיקול.

11.        התובעת טוענת, כי במועד קבלת הודעת העיקול החזיקו הנתבעות בנכסים השייכים לה מכח תניית "שימור בעלות" הקיימת בהסכם שבינה לבין סהר [ראה בעניין זה סעיף 42 לסיכומי התובעת], לפיו "הטובין בבעלות אביעוז בע"מ עד גמר התשלום בפועל", ומאחר והחייבים לא שילמו מלוא התמורה (ובשל כך נתבעו במסגרת ת.א. 5313/05), הרי שהעבודות שביצעה התובעת במושכר נותרו בבעלותה.

            בהקשר זה יצויין, כי אומנם סהר חתם על הזמנת העבודה, הכוללת את תניית "שימור הבעלות", אך אפרודיטה לא חתמה על תנייה דומה.

12.        הלכה למעשה, תניית "שימור הבעלות" אינה רלבנטית עוד, לאחר מתן פסק הדין בת.א. 5313/05, המעמיד למעשה את סכום החוב על הסך של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ. תניית "שימור הבעלות" תקפה רק כל עוד לא שולם החוב במלואו, ואולם משניתן פסק הדין משמעות הדבר שהחוב עומד על הסכום שנפסק וכי התשלום למעשה הוסדר או יוסדר בתשלומים שנקבעו. החוב המוכח של סהר, הינו בגובה פסק הדין שניתן נגדו ולא בא בפניי ולו בדל ראיה לטענה, כי החוב לא נפרע וככול שהחוב נפרע התובעת לא יכולה לטעון לבעלות על העבודות שנעשו עבור החייבים. יצויין עוד, כי תניית "שימור הבעלות" לא נתווספה כהוראה, בהסכם הפשרה בתיק 5313/05, ומכאן שלאחר שניתן פסק דין כספי כנגד מר סהר בלבד, התובעת לא יכולה עוד להיחשב כבעלים של הטובין, אשר הותקנו  בחנות.

13.        מעבר לכך, תניית "שימור הבעלות" הוסכמה עם סהר בלבד ואפרודיטה לא נתנה הסכמתה המפורשת לתנייה זו [התובעת לא חולקת על כך בסעיף 42 לסיכומיה].