פסק-דין בתיק א 14009/06

1.         רקע עובדתי

א.                 לטענת התובע, נפגע במוצאי שבת 15.6.02, בשוק הסיטונאי בפתח תקוה כשנסע עם רכבו, המבוטח ע"י הנתבעות 1 ו- 2, שהיה מחובר לו נגרר, לקנות פירות וירקות למשפחתו.

ב.                  לטענתו, כשהגיע לשוק הסיטונאי, יצא לרגע מרכבו, כאשר המנוע פועל על מנת לבדוק אם יש אור בנגרר ונפגע ממלגזה השייכת לשחר המוביל, שברחה מהמקום.

ג.                   מאחר והנתבעות 1 ו- 2 דחו תביעתו ע"י חוק הפלת"ד תשל"ה - 1975, בטענה כי אינו משתמש ברכב אלא הולך רגל שנפגע ע"י המלגזה ומאחר ופרטיה לא נמסרו לו, תבע גם את הנתבעת 3 מכח סעיף 12 (א) (1) לחוק הפלת"ד.

ד.                  הדיון פוצל באופן שתחילה תתברר שאלת החבות והיות התאונה תאונת עבודה כטענת הנתבעות.

2.         התאונה

א.                 על התובע כ"מוציא מחברו עול הראיה", מוטלת החובה להוכיח אופן אירוע התאונה וחבותן של הנתבעות.

ב.                  מלבד התובע העיד רק מר ראובן ברוורמן, שאל עדותו אתייחס להלן, אשר לא היה עד ראיה לארוע התאונה [עמ' 2 לפרוטוקול מיום 4.5.06 (להלן: "הפרוטוקול השני") שורות 18], ועל כן נותרה עדותו של התובע, עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע כמשמעה בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות הדורשת הנמקה מפורשת לצורך הכרעה על פיה.

ג.                   כאמור, בספרו של קדמי על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת 2003 בעמ' 3 - 1241:

"וכך באו הדברים לכלל בטוי בע"פ 224/78: 'סעיף 54 הנ"ל אינו מונע הכרעה שיפוטית עפ"י עדות יחידה, אולם אם מבקש ביהמ"ש, במשפט אזרחי, לפסוק באחד מן המקרים המפורטים בו עפ"י עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות היחידה האמורה אינה הודאת בעל דין, עליו לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. במילים אחרות, ביהמ"ש רשאי לפסוק גם עפ"י עדות יחידה ללא סיוע, אולם במקרים המפורטים בסעיף 54 עליו לנמק בפירוט מה הניעו לסמוך הכרעתו על העדות היחידה האמורה..."...

משמעותה של החובה/עמידה בה

שני כללים בסיסיים קבעה ההלכה הפסוקה בהקשר זה:

האחד - שהטעם שבו מנמק ביהמ"ש את החלטתו לפסוק עפ"י עדות יחידה יהיה "טעם אמיתי", והשני - שהנמקתו של ביהמ"ש תהיה נתונה לבקורתה של ערכאת הערעור... וכך באו הדברים לכלל בטוי בע"א 79/72:

"לשם כך אין די בנוסחה. .. ששופטים סגלו לעצמם עפ"י משקל האזהרה שהשופט באנגליה נוהג לתת לחבר המושבעים... פירושה של אותה 'אזהרה עצמית' אינו יכול להיות, אלא זה שבשקילת עדות יחידה חייב השופט בזהירות כפולה ומכופלת. אולם עצם הצורך בזהירות מיוחדת כזאת, עדיין אינו ממצה את החובה המוטלת על השופט לפי סעיף 54, לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה.  לשון אחרת, אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי 'הזהיר את עצמו' כלומר, שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות יחידה, אלא שכאן דרוש טעם אמיתי - טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר - שיש להעלותו על הכתב..." (כל ההדגשות במקור - מ.ש.).

ד.                  לטענת התובע "משהגעתי לשוק הסיטונאי, יצאתי לרגע מרכבי... על מנת לבדוק, אם יש אור בנגרר... משרציתי להכנס חזרה לרכב חטפתי מכה נוראית מאחור ואיבדתי את הכרתי למס' שניות" (סע' 5-6 לת/1).

בחקירתו הסביר התובע "לפעמים נראה לך שהאור חלש ואתה נותן ברקס, נראה לי משהו לא בסדר באורות..." [עמ' 8 לפרוטוקול מיום 30.5.05 (להלן: " הפרוטוקול הראשון") שורות 1-2], אלא שבצדק טוענת ב"כ הנתבעות 1-2, כי לא ניתן לבדוק אורות ברקס מבחוץ כשאין נהג הלוחץ על דוושת הברקס מתוך הרכב.

ה.                  לא זו בלבד, אלא שהתובע העיד כאמור, כי הפגיעה ארעה מיד בסמוך לאחר הגיעו לשוק הסיטונאי לצורך קניות.

בחקירתו העיד כי " כשהגעת לשוק, קנית באותו יום - בשביל זה הגעתי לשם, אני מניח שקניתי. אני לא זוכר טוב" (עמ' 6 ל" פרוטוקול הראשון" שורות 12-13) אתה יכול להגיד אם היית לפני או אחרי הקניות - אני לא יודע.  בד"כ... אני לא יודע.  זה גם לא כל כך משמעותי. אני חושב שחזרתי הביתה עם קניות"  (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 21-22).

אם חזר התובע הביתה עם קניות, משמע התאונה לא ארעה מיד בסמוך עם הגיעו לשוק ובטרם כיבה מנוע הרכב, שכן לא סביר כי הצליח לבצע קניותיו לאחר הפגיעה, כשלטענתו איבד הכרתו ושמח שהצליח בכלל לקום.

ו.                    התובע הצהיר, כאמור, כי הפגיעה ארעה כשרצה לשוב לרכבו (סעיף 6