פסק-דין בתיק א 14005/06

1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. התובעת, ילידת 1955, טוענת כי ביום 1.6.04, בעת ביקורה בשוק המצוי בשטח הנתבעת, נפל על ראשה  מוט ברזל שהחזיק סככה של אחד מדוכני השוק. הנתבעת הכחישה את הארוע ואת חבותה. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת האחריות.

2. לגרסת התובעת היא הגיעה לשוק בלוד בבוקר יום 1.6.04. התובעת הבהירה כי אין מדובר בשוק הקבוע של העיר לוד אלא בשוק המתקיים בעיר פעם בשבוע, יום שלישי, במסגרתו נמכרים גם מוצרי הלבשה. על פי עדות התובעת היא טיילה בין הדוכנים ונכנסה לדוכן בו נמכרו חגורות ותיקים. בעת שנכנסה פנימה נפל לפתע על צידו השמאלי של ראשה מוט ברזל. על פי דבריה, מדובר במוט  שהחזיק סככה מבד להגנה מהשמש (לפרופ' מלמד מסרה כי מדובר במוט ששימש כשמשיה). היא הרגישה סחרחורת. על פי עדותה, מספר אנשים שהיו במקום לקחו אותה " לשבת באיזה מקום בפיקוח, יש שם מגדל פיקוח. באותו יום הייתה שביתה ונדמה לי שהיה שוטר. השוטר הלך לבד ובעל הדוכן אמר שזה לא נכון אז הוא חזר ולקח אותי, אנשים אמרו שזה כן הוא והוא נתן את הפרטים לשוטר. נדמה לי שמסרתי את הפרטים של השוטר, אבל אין לי כאן. אני חושבת שמסרתי את פרטי בעל הדוכן לעורך הדין שלי". התובעת העידה כי היו עדים לארוע " אבל הם התפזרו ואין לי את השמות שלהם". היא המשיכה לשבת " בפיקוח" ואז בעלה הגיע למקום. לאחר מכן הלכה להיבדק בקופ"ח. בעלה דווח על הארוע לנתבעת, כך לפי עדותה. התובעת עצמה הגישה תלונה במשטרה. במסגרת תלונתה מסרה, כך לעדותה, את שם בעל הדוכן: " היה רשום לי ומסרתי את השם".  הוצג " אישור בדבר הגשת תלונה" מיום 18.7.04, כחודש וחצי לאחר האירוע, חתום על ידי רס"ר יוסף ביטון, מחקירות משטרת לוד, ועניינו: " חשד לעבירה - קבלת מכה ממוט ברזל". לא הוצג תיק המשטרה ולא הובהר מה עלה בגורל התלונה. התובעת או בעלה לא חזרו לשוק במועד אחר כלשהו על מנת להתלונן בפני בעל הדוכן: " אני ידעתי שזה שייך לעירייה  ולדווח למשטרה". מעבר לעדותה של התובעת לא הובא איש להעיד על הארוע ונסיבותיו. ב"כ התובעת ציין כי  לא הצליח להשיג את תיק המשטרה או לזמן השוטרים  הרלוונטיים וכי  כנראה אין כלל תיק במשטרה.

3.  הנתבעת בחרה לא להעיד עדים מטעמה. עם זאת, הצדדים הסכימו כי תשובות לשאלון שהוצג לנתבעת וניתנו על ידי מר שמעון בן דוד, עובד הנתבעת ומשמש כ"מנהל השוק" יוגש. במסגרת השאלון ניתנה תשובה חיובית לשאלה: " האם נכון הדבר כי עיריית לוד הינה הבעלים ו/או המחזיקה ו/או המפעילה ו/או המנהלת את השוק העירוני בלוד". בתשובה נוספת צוין כי הנתבעת היא הבעלים של השוק, כי הדוכנים והסככות מוקמים עצמאית על ידי הסוחרים, כי רוב הדוכנים והסככות אכן עשויים מוטות ברזל, כי הדוכנים ארעיים ומוקמים בשעות פעילות השוק וכי בעל  הדוכן משלם לעירייה עבור הדוכן בלבד ואין לנתבעת כל זיקה לסככות הארעיות שמקיימים סוחרי השוק. עוד נאמר בתשובות כי לנתבעת אין כל מידע לגבי האירוע הנטען על ידי התובעת והאירוע לא היה ידוע לנתבעת "עד היום".

4. ב"כ התובעת בסיכומיו ציין כי יש לקבל עדותה של התובעת לגבי נסיבות האירוע, לה יש חיזוק בתעודה הרפואית מקופ"ח וכן בתשובות מר בן דוד לשאלון. נטען כי על הנתבעת  היה להביא לעדות את בעל הדוכן  וכי יכולה הייתה לברר את פרטיו. נטען כי הנתבעת היא בעל השוק בו נמצא הדוכן ובעליו של דבר מסוכן ולכן עליה נטל הראיה כי לא התרשלה. ב"כ הנתבעת ציין בסיכומיו כי עדות התובעת היא עדות יחידה ללא סיוע ואינה מספקת על מנת להוכיח האירוע. נטען כי גם אם נפגעה התובעת בשוק אין לנתבעת כל קשר לכך וכי על התובעת היה לתבוע את בעל הדוכן בו, כנטען, נפגעה. נטען כי מעבר להיות הנתבעת בעל המקרקעין אין לה כל זיקה וקשר לדוכנים ולסככות המוקמים על ידי סוחרי השוק וכי אחריותו של בעל מקרקעין אינה מוחלטת. נטען כי הנתבעת לא יכולה הייתה להביא לעדות את בעל הדוכן שהרי לא ניתן כל זיהוי לגביו.

5. לאחר בחינת העדויות והראיות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. ראשית, לעניין הוכחת עצם האירוע ונסיבותיו. עדות התובעת היא עדות יחידה של בעל דין ובענייננו לא הובא כל סיוע כנדרש על פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תש"א - 1971. נטען כי היו עדים לאירוע אך לא הובא איש. גם בעלה של התובעת, אשר נטען כי הגיע לאסוף אותה מה"פיקוח"  והתלונן אצל הנתבעת, תלונה אשר הנתבעת טוענת כי מעולם לא הוגשה, לא הגיע למתן עדות. זאת ועוד יותר. התובעת ציינה מספר פעמים כי היו בידיה פרטי בעל הדוכן, כי מסרה הפרטים בעת שהגישה תלונתה במשטרה וכן כי מסרה הפרטים לעורך דינה. לא ברור מדוע לא נמסרו פרטים אלו לנתבעת על מנת שתוכל לברר הנושא, ולא ברור מדוע לא צורף אותו אדם כנתבע בתיק זה. תיק המשטרה לא הוצג ולא ברור מה עלה בגורל התלונה, אם אכן הוגשה, כפי שנחזה להיות באישור שצורף. התובעת ציינה כי גם  פרטי השוטר  שהיה במקום בעת האירוע, בדק הנושא  ושוחח עם בעל הדוכן, היו בידה אך היא לא זימנה את השוטר לעדות. גם אם לא היו בידי התובעת פרטי בעל הדוכן או שאיבדה אותם - הרי מדובר בשוק המתקיים באותו המקום באופן קבוע בכל שבוע, כך שלא הייתה מניעה להגיע לשוק באחד מהשבועות לאחר האירוע ולנסות לאתר את בעל הדוכן. התובעת לא עשתה זאת. בענייננו, אין מדובר במקרה בו תובע אינו יכול מבחינה אובייקטיבית להשיג ראיות נוספות שישמשו כסיוע  לעדותו היחידה אלא להפך - מדובר במקרה בו התובעת עצמה מעידה כי יכולה הייתה להשיג ראיות נוספות וכי אף הייתה בידה ראיה חשובה כמו פרטי בעל הדוכן - אך ראיות אלו אינן מוצגות. המסקנה היא,  כי לא רק שלא קיים סיוע כנדרש בדין לעדות התובעת אלא יותר מכך, אי הצגת ראיות נוספות פוגעת פגיעה לא מבוטלת במשקל עדותה וגרסתה. בהעדר כל סיוע כאמור איני יכולה לקבוע כי עדות התובעת לגבי האירוע מספקת.

6. אך גם מעבר לכך. גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובעת כי נפגעה בעת שהותה בשוק ממוט ברזל של אחת מסככות דוכני השוק, איני יכולה להגיע למסקנה כי הנתבעת הפרה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת. אכן, אין חולק כי המקרקעין בו הוקם השוק הם בבעלות הנתבעת, אשר מאפשרת לסוחרים להקים בהם את דוכניהם. אין עוד חולק כי בעל מקרקעין חב חובת זהירות מושגית כלפי המבקר במקרקעין. עם זאת, אחריותו של בעל מקרקעין בנזיקין אינה מוחלטת ויש לקבוע אם בנסיבות העניין הייתה חובת זהירות קונקרטית. איני יכולה לקבוע באופן קטגורי כי הרשות המקומית, כבעלת המקרקעין, אחראית אחריות מוחלטת לכל נזק שנגרם עקב סככה ארעית להגנה מהשמש, המוקמת למספר שעות ביום, פעם בשבוע, על ידי מחזיק המקרקעין, בעל דוכן בשוק. איני יכולה לקבוע כי הרשות המקומית צריכה הייתה לבדוק כל סככה וכל שמשיה המוצבות בשוק בכל רגע נתון ולא ברור כלל כי אם הייתה מתבצעת בדיקה כזו היה נמנע האירוע. בהקשר זה עוד יצוין, כי לא ידוע כלל מדוע נפל אותו מוט ברזל. האם נפל המוט בשל הקמה רשלנית של הסככה? עקב פגעי מזג האויר? האם בשל התקלות אדם או גורם אחר בסככה? ואולי הסככה פורקה באופן יזום? לא הוכח כי הסככה הוקמה באופן רשלני, רשלנות אשר הנתבעת יכולה הייתה לצפות, לזהות או למנוע, גם אם הייתה מבצעת בדיקה קפדנית של כל הסככות בשוק. לא הוברר איזו חובת זהירות קונקרטית הייתה מוטלת במקרה הנדון על ידי הנתבעת ואלו אמצעי בטיחות הייתה צריכה לנקוט, שהיו מונעים את האירוע. הסיכון הבלתי סביר בענייננו נובע, כך על פי עדות התובעת, מהסככה וזאת בלבד. נושא זה הוא  באחריות בעל הדוכן. אין מדובר בסיכון הנובע מהמקרקעין עצמם ואין מדובר גם בסיכון הכרוך בניהול וארגון השוק, סיכונים שניתן היה לומר כי הנתבעת אחראית לנקוט אמצעי בטיחות למניעתם.

7. ב"כ התובעת עותר להעברת נטל הראיה מכח סעיפים 38 או 41 לפקודת הנזיקין. אין בידי לקבל הטענה. המוט בו מדובר, מוט אשר שימש להחזקת סככה או שמשיה, אינו "דבר מסוכן" כמשמעותו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין. "דבר מסוכן" הוא חפץ אשר מעצם טיבו הוא מסוכן, לאמור, הסכנה היא חלק ממהותו הבסיסית ולא חפץ תמים ששימוש לא זהיר בו גורם נזק, שהרי כל חפץ יכול להיות מסוכן אם נעשה בו שימוש רשלני ולא ראוי    (ע"א 111/68 לפידות חברת מחפשי נפט נ' שליסר, פ"ד כב(2) 379). לעניין חלות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הרי שהמוט אינו נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו וגם לא ניתן לומר שארוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות כזו, כנדרש בסעיף 41. אין חולק כי מוט הברזל לא היה שייך לנפגעת, כמו גם הסככה. לא הוכח כי לנתבעת הייתה זיקה כלשהי לאותו מוט או סככה.  יש להפנות למקרה דומה לענייננו, בו נדונה פגיעת עוברת אורח בשוק העירוני בבאר- שבע עקב גליל בד שנשען על תמרור ונפל עליה. שלוש ערכאות קבעו כי החברה הכלכלית, האחראית על הפעלת השוק, אינה אחראית לנזקי הגוף שנגרמו. בית המשפט המחוזי קבע כך, דברים היפים גם לענייננו: " על המערערת היה להוכיח כי בזמן ההתרחשות של האירוע שגרם לנזק הייתה למשיבה שליטה מלאה בחפץ המזיק, באופן שלא ניתן לייחס למישהו זולתה התערבות פעילה שיכולה הייתה לתרום או לגרום לנזק...לא די בחובת הפיקוח החלה על המשיבה, כדי להוכיח יסוד "השליטה המלאה" בנכס - הוא גליל הבד...גם לא הוכח שהמקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהמשיבה לא נקטה זהירות סבירה" (ע"א 1235/00 וקנין רחל נ' החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע , מיום 2.1.03,  אשר אושר בבית המשפט העליון ברע"א 437/03 מיום 20.3.03).  

8. לאור כלל האמור, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בחובת ההוכחה המוטלת עליה להוכיח האירוע וכמו כן לא הוכחה התרשלות  של הנתבעת. דין התביעה להידחות.  לאור התוצאה אליה הגעתי מתיתר הדיון בשאלת הנזק.

9. התובעת תשא בשכ"ט הנתבעת בסך 4000 ש"ח בתוספת מע"מ ובהוצאות המשפט.

ניתן היום, ט"ו בשבט, תשס"ח (22 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: