פסק-דין בתיק א 13977/02

1.         התובעת (להלן גם: אלקטרה) הנה חברה ציבורית העוסקת בין היתר בביצוע מערכות מיזוג אוויר.  הנתבעת (להלן גם: ק. רמנט) הנה חברה שעיסוקה ייצור, אספקה והרכבת אביזרי צנרת.

2.         חברת Tower semiconductor Ltd.(להלן: חברת טאואר) יזמה מיזם נסיוני בעיר מגדל העמק והקימה לשם כך מבנה תעשייתי בהשקעה כספית גבוהה בו תוכננו מעבדות וחדרים נקיים. לפי המפרט היה צורך במערכת מיזוג אוויר עמידות לגזים רעילים הכוללות תעלות FRP(פיברגלאס בציפוי פוליאסטר).

3.         אלקטרה, אשר זכתה במכרז להתקנת מערכת מיזוג אוויר במבנה, התחייבה כלפי המזמין לבצע את העבודה לפי המפרט המיוחד שהוכן על ידי יועץ לעבודה זו. לביצוע העבודה התחייבה אלקטרה לעמוד בדרישות המתכנן "הראוק" וחברת מייסנר-ברן בע"מ (להלן: מייסנר-ברן) המפקח מטעם המזמין, טאואר.

4.         אלקטרה פנתה לקבלנים שונים לקבלת הצעות מחיר לייצור, אספקה והתקנה של תעלות FRPואביזרים שונים. לבסוף נתקבלה הצעת ק. רמנט. בין אלקטרה לבין ק. רמנט נכרת ביום 9.4.01 חוזה קבלנות משנה.

5.         לפי החוזה התחייבה ק. רמנט לספק תעלות FRPולהתקינן, לעמוד לשם כך בדרישות המתכנן (הראוק) והפיקוח (מייסנר-ברן) ולעבוד לפי כתב הכמויות שצורף לחוזה. עוד סוכם כי " תנאי בסיסי  להזמנה זו" הנו עמידה בלוח הזמנים " הצפוף מאוד" ולשם כך התחייבה הנתבעת להשקיע מאמץ לרבות עבודה בשעות בלתי מקובלות.

6.         אין חולק שהנתבעת התחייבה להתחיל בביצוע התקנת התעלות ביום 2.5.01 ולסיימה ביום 28.6.01.

7.         סוכם, כי במקרה של פיגור בביצוע העבודה תחויב הנתבעת בקנס בסך 1,000 דולר בעבור כל יום של פיגור, וזאת בנוסף לזכות התובעת לתבוע כל נזק שייגרם לה בעטייה של עבודת הנתבעת (ראה חוזה, נספח א' לתצהיר סגן מנהל מחלקת מיזוג אוויר באלקטרה סניף חיפה, עדי אופנברגר, ת/1).

8.         תמורת ביצוע העבודה בהתאם למפרט התחייבה אלקטרה לשלם לנתבעת 661,494 ש"ח. התובעת התחייבה לשלם לנתבעת מקדמה בשיעור 25% מהמחיר המוסכם " שתקוזז מחשבונות חלקיים". ביום 16.4.01 שלחה הנתבעת דרישה לתשלום המקדמה וזו שולמה ביום 1.6.01 לא לפני מספר פניות בעל פה ושלושה מכתבים נזעמים ששיגר מנהל חברת ק. רמנט לתובעת. סיבת העיכוב בתשלום נעוצה מן הסתם בסירוב אנשי מחלקת הכספים של אלקטרה לשלם מקדמה ללא קבלת בטוחות מתאימות, שאין חולק כי לא סוכמו בחוזה, וגם לא הומצאו.

9.         חרף אי-קבלת המקדמה החלה הנתבעת בביצוע העבודה. ביום 7.5.01 התקיים ביקור במפעל הנתבעת בו נכחו נציגי מייסנר-ברן, נציג אלקטרה (כפי הנראה העד אופנברגר, ששמו שובש) ומנהל ק. רמנט.

10.        באותו ביקור הציג היצרן (ק. רמנט) דוגמאות התעלות שיוצרו מחומרים לפי דרישות המפרט. עובי דופן התעלות נמדד בין 10 - 12 מ"מ בעוד לפי המפרט נדרש עובי מינימלי של 8 מ"מ.  כן צוין, כי בין השכבות " שוריינה טבעת חוזק מבד PVC וכן ספירות ברזל כאשר שטח הגליל הנו חלק מבפנים ומבחוץ. טבעת זו ניתנת חיזוק ועמידות יתר לצנור בקטרים גדולים (ראה דף נתונים)" (ראה סעיף 3 לסיכום הדברים, נספח ב' לתצהיר שיינמן, מנהל הנתבעת).

עוד נרשמו במסמך פרטים נוספים ודרישות מהיצרן, הנתבעת, שאינן רלוונטיות לעניינו, ולבסוף צוין " עליה לאתר ביום א' 13/5/01".

11.        ייצור התעלות נעשה בעזרת תותב עגול עשוי PVC(המכונה בעגה המקצועית "גולם") אותו יש להוציא מתוך התעלה בתום הייצור. לגרסת התובעת בדיקה שנערכה לאחר שהנתבעת החלה בהתקנת התעלות העלתה כי בשל צורתו של הגולם - ספיראלי - לא עלה בידי האחרונה להוציאו והוא נותר בתוך התעלה. מסיבה זו נדרשה לפרק את כל התעלות שהתקינה  ולבצע את העבודה מחדש.

12.        לגרסת הנתבעת אין ממש בטענה זו שהרי לולא הוצא הגולם לא ניתן היה לייצר תעלות נוספות. לאמיתו של דבר נותרה שכבת ה-PVCאשר הוספה על מנת לחזק את התעלה בידיעת התובעת והפיקוח מטעם טאואר ובאישורם. לדבריה, לאחר שהחלה בהרכבת התעלות והשלימה חלק לא מבוטל של העבודה הודיע לפתע המפקח ללא סיבה והסבר, כי אינו מאשר את העבודה. אף כי לטענתה לא היה פגם הרי שנוכח יחסי העבודה הטובים ששררו בינה לבין אלקטרה כמו גם רצונה לשמור על יחסיה עמה גם לעתיד הסכימה לפרק את התעלות, לייצרן מחדש ולהתאימן לדרישות החדשות של המפקח, ואכן עשתה כן.

13.        בעניין השארת הגולם בתוך התעלות עדיפה עליי גרסת הנתבעת ולו מהטעם, כי לו נותר הגולם כטענת אלקטרה, היתה התעלה סתומה, ואין טענה שכך היה. עם זאת טענת חברת ק. רמנט כי נדרש לפרק את מה שכבר התקינה ללא סיבה אינה יכולה להתקבל. לא זו בלבד שהתברר בחקירה הנגדית כי התעוררה מחלוקת בנוגע לשרף שהשתמשה לציפוי התעלות אלא שאין שמץ של ראיה כי בניהול הפרוייקט נהגו המפקחים ממייסנר-ברן בשרירות לב. עובדה היא כי חלק מהתעלות לא פורק וגם לטענת התובעת עמדו בדרישות המפרט.

14.        התנהגות מעין זו אף אינה סבירה שעה שהיה ידוע לכל כי למזמין, טאואר, אצה הדרך ובשל כך עבדו תחת לוח זמנים צפוף. לא זו אף זו, הן מייסנר-ברן והן הנתבעת מומחים בתחום כך שהאחרונה לא היתה מתקשה לשכנעם כי העבודה שביצעה עומדת בדרישות הקפדניות שהציבה. לולא כן, היתה נזעקת ומוחה ברם זולת אמירה סתמית למדיי לפיה הסכימה לבצע את העבודה מחדש מחמת הבטחת אלקטרה כי תפוצה כספית, אין כל הסבר מדוע הסכימה לקבל את רוע הגזרה, ללא מחאה.

            מכאן ניתן להסיק, כי הדרישה לפרק חלק מהתעלות נבעה מאי-התאמה בין מה שהוסכם לבין מה שבוצע בפועל.

15.        לאחר פירוק התעלות שנמצאו פגומות החלה הנתבעת לעבוד במרץ בייצור תעלות חדשות. או אז התברר כי התעלות, אשר הוזמנו על ידי ק. רמנט ממפעל בשומרון, התאימו לתקן של תעלות לשפכים ולא לגזים רעילים. מנהל הנתבעת הודה כי כך היה וכי גם הוא הוטעה על ידי אותו מפעל ממנו הזמינה את התעלות.

16.        אין חולק כי הנתבעת ניסתה לתקן את הפגם על ידי הסרת הציפוי הקיים וציפויים מחדש. גם בהנחה שאחרי התיקון עתידות היו התעלות לעמוד בדרישות התקן לסילוק גזים רעילים הרי שמגרסת מנהל הנתבעת עצמו עולה כי לא היתה התאמה בין מה שהוזמן לבין המוצר הסופי. מהחוזה עולה, כי הוזמנו תעלות בעובי מינימלי של 8 מ"מ. אין חולק כי בשלב הראשון ייצרו תעלות שעוביים בין 10 - 12 מ"מ וכי עובי זה נתקבל על ידי הפיקוח. ברם מעדות מנהל הנתבעת עולה כי עובי התעלות לאחר התיקון אמור היה להגיע לכדי 25 מ"מ ועובי זה חורג לכל הדעות ממה שהוזמן. מכאן, גם הפעם נתגלתה אי-התאמה בין המוסכם לבין המוצר שהיה בכוונת הנתבעת לספק.

17.        בשלב זה הודיעה התובעת לנתבעת, כי היא מבטלת את החוזה עמה.