פסק-דין בתיק א 13870/05

(על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975)

1.         ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק בתובענה זו, על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975.

2.         התובע, יליד 1959, שרברב במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 24/2/98, עת רכבו נפגע מאחור. לאחר התאונה, התלונן התובע על כאבי גב.

3.         התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.

4.         ועדה רפואית של המל"ל, קבעה נכויות זמניות כלדקמן:

            30% נכות מיום 29/3/98 ועד 28/6/98.

20% נכות מיום 29/6/98 ועד 28/8/98.

כן קבעה הועדה הרפואית כי החל מיום 29/8/98, לא נותרה לתובע כל נכות בגין התאונה.

בשנת 2004, עתר התובע להכרה בהחמרת מצב. ועדה רפואית מיום 18/10/04, קבעה כי לא נגרמה החמרה במצבו של התובע וועדה רפואית לעררים מיום 22/3/05, אישרה קביעה זו וקבעה כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים.

יצויין כי לא הוגשה בענייננו, בקשה להבאת ראיות לסתור ולאור החלטת הועדה הרפואית של המל"ל, במסגרת בקשת התובע להכרה בהחמרת מצב, אף איני סבורה כי הונחה כל תשתית ראייתית המצדיקה הבאת ראיות לסתור. לפיכך, לא ראיתי לקבל טענות התובע כנגד קביעת הועדה הרפואית של המל"ל.

5.         התובע עבד כשרברב עצמאי ועל פי אישור בדבר תשלום דמי פגיעה, שכרו החודשי הממוצע עובר לתאונה, הסתכם, בסך של 7,748 ש"ח ובהצמדה להיום, סך של 9,510 ש"ח ברוטו. לאחר ניכוי מס, עומד שכרו המשוערך של התובע, על סך של 7,423 ש"ח נטו.

6.         בנסיבות העניין, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר, על בסיס הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המל"ל כדלקמן:

            א.         הפסד השתכרות מלא למשך חודש ימים, בסך של 7,423 ש"ח.

            ב.         הפסד בשיעור של 30% מהשכר, למשך 3 חודשים, מסתכם בסך של 6,680 ש"ח.

            ג.          הפסד בשיעור של 20% למשך חודשיים נוספים, מסתכם בסך של 2,970 ש"ח.

סך הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בתקופת אי הכושר והנכויות הזמניות, מסתכם בסך של 17,073 ש"ח ובתוספת ריבית מאמצע התקופה, (1/6/98), סך של 23,839 ש"ח.

7.         משלא נקבעה נכות לתקופה שלאחר 29/8/98, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסדי השתכרות ויוזכר, הלכה היא כי בהעדר נכות רפואית, לא יפסקו לנפגע פיצויים בגין הפסדי השתכרות עתידיים.

8.         אשר להוצאות רפואיות, מעבר לכך שלתחשיב התובע לא צורפו קבלות כלשהן המעידות על הוצאות בגין טיפול רפואי, הרי שהתובע זכאי היה לקבל את הטיפול הרפואי שנדרש לו עקב התאונה, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. כן זכאי היה התובע, כנפגע עבודה, להחזר הוצאות רפואיות לרבות הוצאות נסיעה לטיפול רפואי, מהמל"ל.