פסק-דין בתיק א 13862/05

בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת כלי רכב שמספרו 97-033-27 , (להלן: "הרכב").

בפניי העידו תשעה עדים, התובע ואשתו ואלו הנתבעת הזמינה 7 עדים נוספים.

באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר הגשת הסיכומים.

מבוא:

ביום 16.4.04 נגנב רכבם של התובעים, הרכב רשום על שם התובעת מס' 2 שהינה בתו של התובע מס' 1, שניהם בעלי הפוליסה, (להלן אתייחס לשני התובעים כאחד רק משיקולי נוחיות).

אין מחלוקת כי רכבם של התובעים היה מבוטח על ידי הנתבעת בפוליסה שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה.

התובעים פנו לנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח. חברת הביטוח, לאחר חקירה ודרישה, סירבה לשלם לתובעים את הפיצוי המופיע בפוליסה.

הנימוק שהופיע במכתב הדחייה היה כי הרכב נגנב כאשר מפתחותיו הושארו בו, לכן אין האירוע מכוסה על ידי הפוליסה, (ראה מכתבו של עו"ד שמשי מיום 28.12.04 נספח ו'3 לכתב התביעה).

לפיכך, הוגשה התביעה לביהמ"ש.

הנתבעת הגישה כתב הגנה כללי, ונדרשה על ידי ביהמ"ש להודיע מהי עמדתה, היינו מהו הנימוק שבעטיו היא מסרבת לשלם לתובעים את הפיצוי על פי תנאי הפוליסה.

המפקחת על הביטוח בהוראה שפורסמה ביום 9.12.1998 הורתה לחברות הביטוח כי :

"כאשר נדחית תביעתו של תובע , על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות , במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה , אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה . "

אין מחלוקת כי במועד הרלוונטי, כאשר דחתה הנתבעת את דרישתם של התובעים, נימקה החלטתה בכך כי "המפתחות הושארו ברכב בעת הגניבה".

לפיכך, כאשר נטען על ידי ב"כ הנתבעת כי הנימוק לדחיית טענות התובעים הינה כאמור לעיל, קבעתי בהחלטתי מיום 16.6.05 כי המחלוקת היחידה העומדת בפני ביהמ"ש הינה השאלה האם הרכב נגנב  כשמפתחותיו בתוכו.

יש לציין כי ב"כ הנתבעת באותו דיון טענה זאת במפורש, ולא הייתה כל הכחשה שאירוע הגניבה אכן התקיים, היינו כי אכן הרכב נגנב, (ראה דברי ב"כ הנתבעת בפרוטוקול הדיון מיום 16.6.05).

לאור קיומה של מחלוקת אחת ויחידה בתיק זה, לאחר שב"כ הנתבעת הסכים ששוויו של הרכב ייקבע על פי מחירון לוי יצחק לתקופה הרלוונטית, נשמעו עדי הצדדים. שמיעת העדויות בתיק זה התמשכה על פני שלוש ישיבות ונשמעו , כאמור לעיל תשעה עדים.

עוד יש לציין כבר בשלב זה, כי לאור המחלוקת נקבע כי לא יוגשו תצהירי עדות ראשית, הואיל וקיימת חשיבות לשמיעה בלתי אמצעית של העדים לאור הצורך בקביעת מהימנות.

עוד אציין כי במהלך הדיונים ניתנו על ידי החלטות המורות כי לא אתיר הרחבת חזית.

לאחר שמיעת כל העדים, ולאחר הגשת סיכומי ב"כ התובעים עתרה הנתבעת להתיר לה לתקן את כתב ההגנה, כך שתיווסף טענה בדבר מעורבות התובעים באירוע הגניבה. בקשתה נדחתה. הדבר לא הפריע לב"כ הנתבעת לגדוש את 33 עמודי סיכומיו בטענות לעניין ביום הגניבה על ידי הנתבעים ובהעלאת הכחשה לעצם אירוע הגניבה, משל לא ניתנה החלטה על ידי בעניין, לא הוגש בר"ע שנדחתה.