פסק-דין בתיק א 13844/05

מונחים בפני סיכומי הצדדים בשאלה האם התאונה נשוא התביעה הינה בגדר תאונת דרכים, כהגדרתה עפ"י חוק הפלת"ד התשל"ה - 1975 (להלן: " החוק").

התאונה ארעה ביום 2.7.03 עת נתפסה ידו השמאלית של התובע במנוע הרכב, אשר נטען כי היה מונע ופועל אותה עת, אצבעות ידו של התובע נמשכו אל המנוע המופעל וכתוצאה מכך נפגעו אצבעות ידו ונקטעו חלק מאצבעותיו. (להלן: " התאונה").

התאונה ארעה תוך כדי טיפולו של התובע ברכב מסוג יונדאי מסחרי במסגרת עבודתו כחשמלאי רכב במוסך שבבעלותו.

(ראה: "הודעת התובע למל"ל על פגיעה בעבודה" כנספח  א' לסיכומי הנתבעת).

טענות התובע

לטענת התובע, יש לראות בתאונה כתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, מאחר ונגרמה עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. התובע טוען כי יש להחיל בעניינו את החזקה המרבה בעניין ניצול הכח המכני של הרכב, כאשר לא היה בכך כדי לשנות ייעודו המקורי של הרכב, ואין רלבנטיות לשאלה היכן בוצע התיקון, בחצרי בעל הרכב או במוסך של התובע, ובמקרה זה מדובר בתאונת דרכים.

הנתבעת מנגד, טוענת כי לא מתקיימת בעניינינו ההגדרה הבסיסית של שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה שכן האירוע התרחש תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו שאינו בגדר "טיפול או תיקון דרך".

כמו כן, לא מתקיימת החזקה החלוטה בדבר "ניצול הכוח המכני" של הרכב שכן אין המדובר ברכב דו או רב ייעודי שהנזק נגרם כתוצאה מניצול הכוח המכני לייעוד הלא תעבורתי.

לפיכך, טוענת הנתבעת, אין מדובר בתאונת דרכים.

דיון

תאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הינה:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה יראו כתאונת דרכים גם מאורע ... שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי...".

"שימוש ברכב מנועי - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או יציאה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב, או מטענו תוך כדי נסיעה, וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

מעיון בסיכומי הצדדים, נראה כי אין חולק כי לא מתקיימת בעניינינו ההגדרה הבסיסית של שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, שכן האירוע התרחש תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו, שאינו בגדר טיפול או תיקון דרך.

המחלוקת היחידה, ובה אדון, הינה בשאלת תחולת החזקה החלוטה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב. את החזקה המרבה בדבר ניצול כוחו המכני של הרכב יש לבחון ולהכריע בה על פי ההלכות שנקבעו בפסיקה. הפסיקה קובעת כי החזקה החלוטה של ניצול הכוח המכני מוגבלת למקרים בהם המדובר ברכב דו או רב ייעודי, והנזק נגרם כתוצאה מניצול הכוח המכני לייעוד הלא תעבורתי.

הכוונה לאותם מקרים בהם הכוח המכני נוצל לצורך אחד הייעודים הלא תעבורתיים המקוריים של כלי הרכב.

(ראה רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט פד"י נ (3) 532, ע"א 7006/97 אדוארד ברקן ואח' נ' עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל ואח' פד"י נו (1) 776).

דוגמא לרכב דו ו/או רב תכליתי הינם מלגזה, טרקטור, מנוף, מערבל בטון וכיו"ב.

כשנפגע אדם, גם במקרה בו טיפל ברכב במסגרת עבודתו, תוך כדי ניצול הכוח המכני לצורך הייעוד המקורי שאינו תעבורתי (לדוגמא: הפעלת המלגזה, הרמת מטענים, הורדתם וכיו"ב) יש לראות בתאונה בגדר "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק. (ראה: רע"א 1056/61 אלרם חברה לשינוע בע"מ ואח' נ' גרינשטיין יעקב ואח' (טרם פורסם) ).