פסק-דין בתיק א 13842/03

1.         בתביעה זו תובעים התובעים, תושבי עזה, פיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975  (להלן: "הפלת"ד), בגין תאונת דרכים אשר אירעה להם, על פי הנטען, ביום 19.7.92, בעת שנסעו ברכב בבעלות התובע מס' 1.

לטענת התובעים, בעת שנסעו ברכב בו נהג הנתבע 1, בדרך מבית חנון לעזה, פגע הרכב בבטון, בצד הכביש, התהפך, והתובעים נפצעו.

מטעם התובעים העידו התובעים מס' 2, ו- 3 בלבד וכן ד"ר רמזי קפה, אשר בדק את התובעים בהגיעם, לאחר התאונה הנטענת, לביה"ח בעזה, ובאמצעותו הוגשו אישורים רפואיים, אשר נערכו ונחתמו על ידו (מוצגים ת/1 - ת/5).

לאור כפירת הנתבעת בעצם קרות התאונה פוצל הדיון באופן ששאלת החבות נדונה תחילה.

2.         טענות התובעים;

ב"כ התובעים טוען כי יש לסמוך על עדי התביעה ובפרט על עדותו של ד"ר קפה. לטענתו אין לזקוף לחובת התובעים את העובדה שלא כל התובעים העידו שכן התובע מס' 3 נפטר, ואילו לגבי תובעים 4 ו- 5 לא התקבל אישור כניסה לישראל.

כן טוען ב"כ התובעים כי אין להסיק כל מסקנה לרעת התובעים מכך שהם לא הודיעו למשטרה על התאונה. ההסבר אשר ניתן, בסיכומי התובעים, לאי ההודעה למשטרה הוא החשש שהמשטרה תשלול את רשיונו של התובע מס' 1, שכן הוא היה אשם בתאונה.

ב"כ התובעים מפנה לענין זה אל מוצג ת/8, שהוא תצהיר אשר ניתן ע"י הנתבע 1, ביום 26.7.92, באשר לנסיבות התאונה ולמעורבים בה.

עוד טוען ב"כ התובעים כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שהנתבעת לא הביאה כל ראיות מטעמה למרות, שלטענתו, יכולה היתה להביא ראיות, כגון - ראיות על עבר רפואי נטען, דוח חקירה אשר נערך על ידה והעדת החוקר מטעמה, וכן כי טענת הנתבעת היא טענת מרמה, אשר יש להוכיחה ברמת הוכחה גבוהה.

3.         טענות הנתבעת;

הנתבעת מכחישה את אירוע התאונה מכל וכל וטוענת מספר טענות חלופיות אפשריות, כגון שהתובעים כלל לא נפצעו בתאונת דרכים אלא בנסיבות אחרות וכי האישורים         ת/1- ת/5  הינם מזוייפים וניתנו תמורת תשלום. הנתבעת מצביעה על סתירות בעדויות התובעים אשר העידו וטוענת כי לא ניתן להאמין להם, וכי יש ללמוד מכך שלא הוזמנה משטרה ולא נמסרו למשטרה הודעות על התאונה, למרות שנפצעו בה 5 אנשים, כי לא היתה כלל תאונה.

יצויין כי ב"כ הנתבעת כלל בסיכומיו השערות שונות באשר למניעי התובעים בהגשת תביעתם, באשר לסיבה אשר הניעה את ד"ר רמזי קפה ליתן לתובעים את האישורים הנ"ל, הגורם לפציעותיהם של התובעים ועוד, השערות אשר לא הובא להן  ולו שמץ של ראייה, ומוטב היה להן שלא יעלו. יצויין כי, בעקבות כך, אישרתי לב"כ התובעים להגיש סיכומי תשובה. למותר לציין כי אתעלם מהשערות אלה ואקבע ממצאי רק על פי הראיות אשר הובאו בפני.

דיון והכרעה ;

4.         מרגע שכפרה הנתבעת בכך שאירעה תאונת דרכים כנטען, מוטלת על התובעים החובה להוכיח את קרות התאונה, על פי מאזן ההסתברויות, ללא קשר לטענת הנתבעת בדבר מרמה.

לאחר ששמעתי את הראיות וקראתי בעיון את סיכומי הצדדים, סבורה אני כי אין מנוס מקביעה שהתובעים לא עמדו בחובת ההוכחה המוטלת עליהם.

הסתירות בדברי שני התובעים אשר העידו על נסיבות התאונה אינן סתירות שוליות וזניחות שהזמן גרמן, כטענת ב"כ התובעים, אלא סתירות מהותיות ביותר.

תיאור התאונה ע"י שני התובעים שונה לחלוטין, הן בשאלה במה התנגש הרכב והן בשאלה אם התהפך הרכב וכיצד;

במה התנגש הרכב - בתצהירו אשר נמסר בסמוך לאחר התאונה ( ת/8) מסר הנתבע מס' 1 (להלן: "הנהג"):

" ... אני הייתי נוהג ברכב .... ו פגעתי בתעלה מבטון ולא יכלתי להשתלט על הרכב ולהסתובב בדרך דבר שגרם לתאונה ...."