פסק-דין בתיק א 13834/01

1.         זוהי תביעה בגין נזקי גוף שאירעו לתובע (יליד 2.12.74), בעקבות תאונת דרכים מיום 21.1.99 (להלן - "התאונה").

בעקבות התאונה נגרמו לתובע פגיעות בחלקי גוף שונים, לרבות שברים בצלעות וקרע בטחול.

לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא סובל מבעיות נפשיות ונוירולוגיות קשות. לטענתו, הוא החל לסבול מתופעה של "טיקים" בעקבות התאונה.

2.         נוכח מצבו הרפואי של התובע מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט (ד"ר ברטלר בתחום האורטופדי, ד"ר מירז בתחום הפסיכיאטרי ופרופ' ירניצקי בתחום הנוירולוגי), אשר קבעו כולם כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

ביום 4.11.03 נחקרו ד"ר מירז ופרופ' ירניצקי על חוות דעתם, ובסופו של יום, עמדו על דעתם כי אין קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע כיום לבין התאונה (המומחים קבעו כי לתובע 20% נכות בתחום הנוירולוגי ו-20% נכות בתחום הנפשי שאינם קשורים לתאונה).

3.         ביום 4.2.04 אושפז התובע בבי"ח בטירת הכרמל כתוצאה מהחמרה במצבו הנפשי.  בבית החולים אובחן התובע, בין היתר, כסובל מסכיזופרניה פרנואידית.

            לאחר שהתובע אושפז בבית חולים לבריאות הנפש ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית, הגיש התובע בקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר מירז ו/או למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי.

בהחלטה מיום 12.9.04, דחיתי את הבקשה תוך שקבעתי כי חוות דעתו של ד"ר מירז מעוגנת היטב בחומר הרפואי ולא מצאתי כל מקום לפסילת חוות הדעת ו/או למנות מומחה רפואי נוסף. עם זאת, נוכח אשפוזו הנוסף של התובע,  הוריתי למומחה להביע דעתו האם יש באמור בסיכום המחלה, כדי לשנות את מסקנותיו. לכך השיב המומחה בשלילה.

אעיר כי על החלטה זו הוגשה בר"ע לבית משפט המחוזי אשר נדחתה.

4.         בסיכומיו חזר התובע על השגותיו כנגד קביעותיו של ד"ר מירז, ואולם, נוכח החלטתי המנומקת לעיל, אין מקום לחזור על הדברים. לפיכך, אני מאמצת את חוות הדעת ואת קביעתו של ד"ר מירז, לפיה לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה.

5.         בהיות התאונה תאונת עבודה, פנה התובע לוועדה רפואית של מוסד לביטוח לאומי.

הוועדה הרפואית קבעה אף היא כי לתובע לא נותרה כל נכות כתוצאה מהתאונה וכך אף נקבע על ידי ועדת ערר, אשר קבעה כי לא נמצא כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין התאונה.

יודגש כי מטעם הביטוח לאומי בדקו את התובע שני פסיכיאטרים ופסיכולוג, אשר כולם הגיעו למסקנה כי מצבו הרפואי הנפשי של התובע אינו נובע מהתאונה. (יצויין כי במסגרות נכות כללית הוכר התובע כסובל מסכיזופרניה פרנואידית - אולם ללא קשר לתאונה).

6.         אשר לתחום הנוירולוגי; מקבלת אני את קביעתו של המומחה פרופ' ירניצקי, כי אין כל קשר בין התופעה של ה"טיקים" ממנה סובל התובע לבין התאונה. בין היתר, מבסס המומחה את קביעתו זו על מסמך רפואי מיום 3.12.98 (חודש וחצי לפני התאונה) שם נרשם מפיו התובע כי "מאז הבעיה ביד (1992) הופיעו עיוותים במקומות שונים בגוף, במיוחד בשנה וחצי האחרונות". לפיכך, הגיע פרופ' ירניצקי למסקנה כי אין מדובר בהפרעת "טיקים" שהתחילה אחרי החבלה, אלא בהפרעת "טיקים" שקיימת קודם לכן.

בנסיבות אלה, דן פרופ' ירניצקי בשאלה האם חלה החמרה בהפרעת ה"טיקים" בעקבות התאונה ומסקנתו היתה שלילית. לדעתו, לא נמצאה כל עדות אוביקטיבית או נתונים תומכים לקיומה של החמרה של ה"טיקים" לאחר החבלה. בחקירתו חזר פרופ' ירניצקי על מסקנה זו והוסיף כי מאחר וד"ר מירז לא איבחן מצב של  STRESבעת הבדיקה, ממילא לדעתו, אין לשייך את ה"טיקים" לתאונה.

לא מצאתי עילה להתערב במסקנות פרופ' ירניצקי, המעוגנת לטעמי, היטב, בחומר הרפואי שהונח בפניו ונתמכות אף על ידי שתי ועדות של המוסד לביטוח לאומי, אשר כאמור הגיעו למסקנות זהות.

7.         לאור כל האמור, שוכנעתי כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה וכי מצבו הרפואי כיום אינו תוצאה של התאונה.

הנזק

כאב וסבל

8.         בשים לב לגילו של התובע, פגיעותיו כתוצאה מהתאונה, ימי האשפוז והטיפולים הרפואיים שקיבל בעקבותיה, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 14,000 ש"ח בתוספת ריבית ממועד התאונה.

הפסד השתכרות בעבר