פסק-דין בתיק א 13806/04

בפני תביעה כספית, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, על סך 57,080 ש"ח. התביעה היא לתשלום יתרת תמורה חוזית על סך 19,800 ש"ח ופיצויים מוסכמים על סך 37,280 ש"ח.

1.         בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית אשר הוגש מטעם התובעת, נטענו הטענות הבאות:

א.         התובעת היתה בעלת הזכויות בדירה המצויה ברח' ז'בוטינסקי-ההסתדרות 10/1 בצפת (להלן - הדירה).

ב.         ביום 6.4.03 נכרת בין התובעת לבין הנתבעים הסכם למכירת הזכויות בדירה (להלן - ההסכם) לפיו, היה על הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 372,800 ש"ח, תמורת רכישת זכויות התובעת בדירה וקבלת החזקה.

ג.          הנתבעים קיבלו את החזקה בדירה על פי הוראות ההסכם, אולם שני שיקים שמשכו הנתבעים לפקודת בעלה של התובעת, בסך 19,800 ש"ח, מחשבונה של חברה בשם ענק החלפים בע"מ, כחלק מתשלומי התמורה המוסכמת, חזרו בבנק הנמשך בציון "אין כיסוי מספיק" (להלן - השיקים).

ד.         השיקים נמסרו לתובעת ביום 30.10.2003, במסגרת התחשבנות בין הצדדים על תשלומי התמורה על פי הוראות ההסכם.

בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, אשר ניתן על ידי  בעלה, נאמר, שהשיקים נמסרו למר בן טובים מיד לאחר החתימה על ההסכם, ביום 6.4.03 וזאת בנוסף לסך של 38,000 ש"ח.

לאחר מסירת סכום זה ובהסתמך על כך שהשיקים יכובדו, חתמה התובעת ביום 8.5.03 על אישור לפיו שולם לה עד לאותו מועד סכום כולל של 57.800 ש"ח.

ה.         אי תשלום התמורה במלואה ובמועדה מהווה הפרה יסודית המזכה את התובעת לקבלת פיצוי מוסכם בסך 37,280 ש"ח, השווה לעשרה אחוזים מתמורת הדירה וזאת כדמי נזק קבועים ומוערכים מראש מבלי להיזקק להוכחת הנזק.

ו.          פניות התובעת אל הנתבעים בדרישה לתשלום השיקים שחוללו לא נענו. גם מכתבו של ב"כ התובעת אל הנתבעים מיום 23.11.03 לא זכה לכל התייחסות.

ז.          טענתם של הנתבעים בנושא השיפוץ של הדירה הוא שקר מוחלט וניסיון התחמקות מתשלום יתרת התמורה. הנתבעים המציאו סיפור על מנת להתחמק מתשלום החוב ונוהגים בחוסר תום לב, שכן מעולם לא דובר על שיפוץ ועניין זה אף לא הוזכר בהסכם.

ח.         הנתבעים נדרשים לשלם לתובעת סך כולל של 57,080 ש"ח.

2.         הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן ולאחר חקירת הנתבע 1 על תצהירו, קיבל ב"כ התובעת את המלצת בית המשפט והסכים למתן רשות להתגונן.

התצהיר הפך לכתב הגנה ולהלן תמצית הטענות הכלולות בו ובתצהיר העדות הראשית:

א.         אין מחלוקת כי הנתבעים חתמו על ההסכם.

ב.         כל התשלומים לפי ההסכם שולמו כסדרם: עד ליום 8.5.03 שולם לתובעת סך של  57,800 ש"ח. ביום 26.5.03, הועבר סך של 144,200 ש"ח לשם סילוק משכנתה שנטלה התובעת והייתה מוטלת על הדירה. עד ליום 4.6.03 הועבר לחשבון הבנק של התובעת סכום נוסף של 128,680 ש"ח, וזאת טרם יום 30.7.03, היום בו קיבלו הנתבעים חזקה בדירה. ביום 4.6.03 שולם סך נוסף של 42,000 ש"ח.

ג.          השיקים שצורפו לכתב התביעה כלל לא ניתנו כתמורה עבור הדירה, אלא ניתנו לבעלה של התובעת עבור שיפוצים בדירה. הנתבעים היו מעוניינים לבצע מספר שיפוצים  טרם כניסתם לדירה כגון, לפתוח כניסה נוספת לדירה מכיוון צפון. מר בן טובים הציע לפתוח עבור הנתבעים את הכניסה הנוספת, לרבות ריצוף הכניסה, התקנת שער, התקנת פרגולת רעפים מול הכניסה וכן הוצאת רשיון כדין וזאת, כנגד תשלום נפרד.

תמורת ביצוע עבודות אלה נמסרו למר ברזילי שני השיקים. הנתבעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 30.7.03 ועד לאותו מועד שולמו כל התשלומים המגיעים לתובעת לפי ההסכם.

ד.         מר בן טובים התחייב לשפץ את השירותים והמקלחת ללא תשלום, שכן התגלה, כי למערכת הביוב בשירותים ובמקלחת נכנסת צואה מדירות השכנים.