פסק-דין בתיק א 13756/03

בפני תביעה כנגד משרד רואי חשבון בעילת רשלנות ותביעה שכנגד לתשלום שכר טרחתם של רואי החשבון.

רקע -

1.                  התובע והנתבע שכנגד 1, מר יעקב חיון, היה בזמנים הרלבנטיים מנהלה של התובעת  והנתבעת שכנגד 2, חברה קו הזרם בע"מ (להלן - "המנהל" ו-החברה" בהתאמה).

2.                  אין חולק כי עד שנת 2000 כולל, קיבלו המנהל והחברה שירותי ראית חשבון מאת רואי החשבון שבמשרדו של הנתבע והתובע שכנגד 1, מר שמעון שראל (להלן - "רואה החשבון"). כך גם מוסכם כי חלק מהשירות ניתן למנהל ולחברה על ידי הנתבע והתובע שכנגד 2, מר סעיד סלאמה, שהיה שכיר במשרדו של רואה החשבון.

טענות הצדדים -

3.                  המנהל והחברה טוענים כי רואי החשבון התרשלו בטיפול בעניינם, כי דוחות המס לגבי השנים 2000 ו-2001 הוגשו באיחור וכי לכן נגרם להם נזק בסך כולל של 55,000 ש"ח.

4.                  רואי החשבון טוענים מנגד כי לא היתה כל רשלנות מצידם וכי הדו"חות לא הוגשו כיון שהמנהל סירב לשלם את שכר טרחתם וכיון שלא העביר לרשותם מסמכים רלבנטיים חיוניים.

5.                  במסגרת התביעה שכנגד טוען רואה החשבון כי נותרה יתרת חוב של כ-22,000 ש"ח בגין השירות שניתן למנהל ולחברה עד שההתקשרות הסתיימה.

6.                  תגובת המנהל לדרישת התשלום היא כי לא נותר כל חוב כאמור.

דיון -

7.                  בפני העידו המנהל - מר חיון, ורואה החשבון - מר שראל, וכך גם הוגשו לעיוני מספר מסמכים מצד שני הצדדים.

8.                  לאחר בחינת העדויות הרלבנטיות, עיון במסמכים הרלבנטיים ושקילת סיכומי הטענות מטעם באי כוחם של הצדדים - מסקנתי היא שיש לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד - וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

התביעה העיקרית - בעילת הרשלנות -

9.                  טענת המנהל והחברה הינה שרואה החשבון לא הגיש במועד את הדוחות הכספיים שלו לשנת 2000 ו-2001 וכתוצאה מכך הושתו עליהם קנסות, כי בעקבות כך הם לא נהנו מהחזר מס וכי הם נאלצו לפנות לרו"ח חלופי לצורך ההגשה - דבר שהסב להם הוצאות.

10.              אקדים ואומר כבר עתה - שכל טענות המנהל והחברה בהקשר זה נסובו אך ורק על עדותו של המנהל שהותירה רושם בלתי מהימן, היתה לא עקבית, סתרה את הנחזה מהמסמך הבודד שהוצג מטעמו ובאופן כללי - לא מאפשרת לבסס עליה ממצאים עובדתיים.

11.              רק לדוגמא אפנה לכך שכאשר הוא נשאל לגבי המסמך היחידי שצורף לתצהירו, השיב :

"יכול להיות שיש לי עוד מסמכים. אני לא יודע מה זה המסמך הזה שצירפתי לתצהירי".                  (עמ' 6 שורות 17-18).

12.              מנגד - מקובלת עלי עדותו של רואה החשבון באשר לסיבה אשר בעטיה לא הוגשו הדוחות לגבי שנת 2000, וכפי שהצהיר והעיד :

"גם לאחר שהסכמתי לוותר על סכומים ניכרים מחובו של חיון אלי ... לא עמד חיון בהתחייבויותיו כלפי ולאחר שעשה זאת פעם שניה לא הייתי ואיני מוכן לתת לו שירות בחינם. לאחר שנואשתי מלקבל את שכר הטרחה שחייב לי חיון, הוריתי לעובדי משרדי שלא לתת לו שירות נוסף עד שלא ישלם את חובו אלי. ... דרישתנו להמצאת תיעוד חשבונאי מדויק לא נענתה, הסבריו לפערים חשבונאיים לא גובו במסמכים כפי שדרשתי ממנו ולמגינת לבו של חיון לא הסכמתי "לעגל פינות" מה שגרם בעיכוב בהשלמת הדו"חות". וראו גם את עדותו בעמ' 2 שורות 4-15).

13.              לפיכך, היות ואני מקבלת את הסברו של רואה החשבון לגבי אי הגשת הדוחות - איני סבורה שאי הגשתם מהווה פעולה רשלנית.

14.              מה גם שהמנהל לא הכחיש את הטענה לפיה הוסבר לו שללא תשלום שכר הטרחה הוא לא יקבל שירות נוסף מצד רואי החשבון. כראיה לכך שהדבר היה נהיר לו ניתן לפנות לעובדה שכאשר הוטלו על המנהל עיקולים מסוימים והוא נאלץ לבקש מרואי החשבון שיסייעו לו בפתרון בעיה נקודתית מסוימת - הוא שילם לידיהם 2,000 ש"ח במזומן תמורת ביצוע אותה פעולה (ועובדה זו אינה שנויה במחלוקת היות ולא הוכחשה על ידי המנהל).