פסק-דין בתיק א 13728/07

התובעים, כהן חי (להלן - תובע 1 או משיב 1) וכהן הילה (להלן - תובעת 2 או משיבה 2), הגישו ביום 21.01.07 כתב תביעה על סך 50,000 ש"ח, נגד דגן ניר (להלן - נתבע 1 או מבקש 1), נגד דגן מאיר (להלן - נתבע 2 או מבקש 2), נגד דגן יעל (להלן - נתבע 3 או מבקש 3) ונגד דגן שי (להלן - נתבע 4 או מבקש 4), בגין הטרדה ופגיעה בפרטיות, הליכי סרק בערכאות משפטיות והוצאה לפועל וכן בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה בכבוד. הנתבעים הטילו צו עיקול על רכושם של התובעים, בגין חוב של הוריהם. התובעים טוענים, כי הרכוש שבדירתם אינו שייך להוריהם ולא ניתן לפעול למימוש החוב, באמצעות המיטלטלין השייכים להם, לכן תובעים "פיצויים" בגין נקיטת הליך של עיקול ברישום שבוצע במסגרת הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגד הוריהם.

ביום 1.4.07, הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין, בקשה לחייב כל אחד מהמשיבים בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות כל אחד מהמבקשים.

טענות המבקשים

כתב התביעה אינו מגלה יריבות משפטית בין הצדדים ועילת תביעה על פי דין. כתב התביעה הוגש בבוקר הדיון בבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, שנקט משיב 1 כלפי מבקש 1. כתב התביעה הוגש בחוסר תום לב כדי ליצור "הגנה" מדומה בפני הבקשה.

התביעה טרדנית וקנטרנית. התובעים מבקשים "פיצויים" בגין נקיטת הליך של עיקול ברישום שבוצע במסגרת הליכי הוצל"פ המתנהלים נגד הוריהם בלשכת הוצל"פ בתל אביב. העיקול נרשם על המיטלטלין בדירה בה מתגוררים הורי המשיבים, כאשר כלל הוא, שעל הטוען לבעלות במיטלטלין להגיש מיד בקשה מתאימה למתן סעד הצהרתי.

התביעה נעדרת כל עילה. מבקש 1 פנה למשטרה מיד לאחר האירוע המאיים והיא ייעצה לו לפנות מיד בהליך משפטי של מניעת הטרדה מאיימת. כב' הש' מאיר יפרח דן בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת וביום 22.1.07, קבע, בין היתר, שכל פנייה מצד משיב 1 למבקש 1 תעשה בדרכים המקובלות.

בכתב התביעה תובעים המשיבים באופן סתמי וללא פירוט סך של 50,000 ש"ח. מצד אחד, כתב התביעה מנוסח באופן מסורבל, חסר פרטים חיוניים ומצד שני לוקה בהרחבה יתרה בעובדות וטענות לא רלבנטיות. כמו כן, לכתב התביעה לא צורף תצהיר מטעם משיבה 2.

אין למשיבים רכוש כלשהו על שמם או הכנסות והם מסייעים להוריהם להבריח את רכושם כדי, שמבקש 2 לא יוכל להיפרע מהם. אם לא תסולק התביעה על הסף עלולים המבקשים למצוא עצמם מול שוקת שבורה בבואם להיפרע מהמשיבים, שכן הוריהם אינם משלמים הוצאות שנפסקו לחובתם ולא ניתן להיפרע מהם. לכן עותרים המבקשים לחלופין, לחיוב בהפקדת עירבון לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות), שלא יפחת מסך של 20% מסכום התביעה להבטחת הוצאותיו של כל אחד מהמבקשים.

טענות המשיבים

המבקשים יודעים, כי הוריהם מצויים בהליכי פשיטת רגל לאחר שהנתבעים עיקלו את כל רכושם ומכרו אותו, כעת רוצים לנגוס ברכוש המשיבים. עצם מגוריהם של הורי המשיבים אצל המשיבים, אינו מקנה להם זכות במיטלטלין. מגורי ההורים בבית המשיבים, היא כדי שלא יתגלגלו ברחובות.

תקנה 14 (א) קובעת, כי בכתב התביעה רשאי התובע לבקש כל סעד שמוסמך בית המשפט לתיתו, לרבות צו הצהרתי. כך שבעל דין רשאי לבקש בכתב תביעה אחד, סעד הצהרתי וגם פיצויים בגין הפעולות שביצע אותו נתבע ופגע בתובע. במקרה זה, בסכום התביעה (50,000 ש"ח) אין צורך בהוכחת נזק, אלא די רק בפעולה שביצעו המבקשים ביודעין כדי לתבוע פיצויים.

בהתאם לסעיף 28 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, על הנושה להוכיח, כי לחייבים הגרים אצל התובעים היו אמצעים ורכשו את המיטלטלין, אשר בדירתם. משיב 1, הוא חייל, אשר חסך את כספו וקנה לעצמו רכוש. משיבה 2 התחתנה לא מזמן ואת רכושה קנתה לפני ואחרי החתונה. הוכח מעל לכל ספק, כי המשיבים קנו את התכולה ולראיה צורפו קבלות.

המבקשים מפנים לדיון שהתקיים בפני כב' הש' מאיר יפרח, אך אינם מצרפים את ההחלטה, שניתנה שם.

דיון

"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה". די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה ..." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שמינית, עמ' 159). כלל הוא, שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה (שם).

התובעים הגישו תביעה לפיצויים בגין הטרדה ופגיעה בפרטיות, הליכי סרק בערכאות משפטיות והוצאה לפועל וכן בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה בכבוד. אין חולק, כי נגד הורי הנתבעים מנוהלים הליכי הוצאה לפועל שנים רבות, כאשר העיקול נרשם על המיטלטלין בדירה בה מתגוררים הורי המשיבים.

"העיקול הוא, כידוע, אמצעי דיוני, בו משתמש נושה כדי להבטיח ביצוע חיוב כספי של החייב כלפיו. מטרת העיקול למנוע מבעל הזכויות או מהמחזיק בנכס מלסכל את פירעון החוב לנושה" (ע"א 4360/90 בר חן נ' כוכבי, פ"ד מז(2) 311, 320), ובכך להמריץ את החייב לקיים את חיובו כלפי הנושה.

התובעים מפנים לסעיף 28(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, הקובע כדלהלן:

"מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול".

אולם, לשם השגה על העיקול או המכירה, היה על המבקשים לפנות לראש ההוצאה לפועל. כמו כן, עמדה בפני המבקשים הדרך לפנות לבית המשפט בהמרצת פתיחה ולבקש, כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי לפיו, המיטלטלין שייכים להם ולא להוריהם. המבקשים לא נקטו בדרכים אלה במועדים הרלבנטיים.