פסק-דין בתיק א 13718/03

1.       ביום 28.7.03, שמונה תובעים, בעלי הזכויות בדירה ברח' גדעון 10 בחיפה הידועה כגוש 10860 חלקה 145 תת-חלקה 2 (להלן- "הדירה"), הגישו נגד שני הנתבעים תביעת פינוי וסילוק יד ותביעה כספית בסך 8,500 ש"ח. הנתבעים הינם בני זוג ששכרו את הדירה  מאת התובעים ביום 5.4.90 בשכירות מוגנת לאחר תשלום דמי-מפתח.

2.       לטענת התובעים, החל מתחילת תקופת השכירות הפרו הנתבעים את תנאי השכירות. בין היתר, אוזכרה תביעת פינוי קודמת שהוגשה על ידם בת.א.8821/91. באותה תביעה הושג הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. על פי הטענה, לא עמדו הנתבעים בהסכם ובנוסף המשיכו והפרו את תנאי השכירות מאז ועד להגשת התביעה הנוכחית. נשלחו מספר רב של פניות אליהם על ידי בא כוחם של התובעים, כאשר שולמו בתקופות שונות חלק מהחובות, כך שהצטבר חוב נומינלי של 6,227ש"ח.

3.       הנתבעים טענו כי מאז יצירת השכירות משלמים הם את שכר הדירה  "אמנם לא בכל חודש וחודשו, אלא מה דואגים בני הזוג תמיד לסלק את החוב עבור זמן מה" (סעיף 9 לכתב ההגנה). נטען כי אי-תשלום שכר הדירה במועד נובע מקשיים כלכליים מהותיים בהם נתונים השוכרים.

4.       דיון ראשון בפני התקיים ביום 19.9.04. במהלך הדיון חזר בא כוח התובעים על עיקרי טענותיו והדגיש כי מדובר בשכר דירה נמוך בסך 220 ש"ח לחודש וכי גם מכתב ההגנה עולה כי קיים חוב משמעותי שלא שולם. נטען עוד כי לגישת התובעים לא קיימת עילה לקבל טענה של סעד מן הצדק במקרה. בא כוח הנתבעים דאז טען כי מדובר בסכום משמעותי בהתחשב במצבם הכלכלי של הנתבעים והודה כי הפרו את פסק הדין שניתן, אך לא מתוך כוונה רעה, אלא בדוחק נסיבותיהם.

5.       הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, לאחר הגשת סיכומים בכתב.

6.       בסיכומים שהוגשו על ידי התובעים נדרש סכום של 10,182 ש"ח (סכום התביעה המקורי בתוספת תשלומים נוספים של דמי השכירות שלא שולמו מאז הגשת התביעה - עמ' 3 לסיכומי התובעים).

צויין כי במידה וישולם סכום זה יוותרו התובעים על סעד הפינוי. לאחר מכן, הגישו התובעים בקשה לתקן את סיכומיהם, לאור חילופי ייצוג שהיו אצל הנתבעים וחזרו לבקש את פינוי הדירה, או לחלופין, תשלום הסכום האמור בתוספת ריבית והצמדה ופיצוי כספי על פי שיקול דעת בית המשפט בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

7.       בסיכומי הנתבעים, שהוגשו לאחר חילופי הייצוג, נאמר כי הנתבעים מודים כי לא שילמו את דמי השכירות כסידרם, ואולם חלקו על יתרת החוב.  צויין כי ביום 31.1.05 הופקד סכום של 8,500 ש"ח בידי בא כוחם שהיה מוכן להעביר את הסכום לידי בא כוח התובעים מיד לכשיהיה מוכן לקבלו. ביחס לסכום החוב נטען כי נכון ליום 1.10.01 עמד החוב על סך 3,827 ש"ח, על פי מכתב מאת ב"כ התובעים. בתוספת סכומים נוספים הגיע החוב לכדי 9,458 ש"ח נכון לתחילת שנת 2004. נטען כי מאז מועד זה שולמו תשלומים שונים על חשבון דמי השכירות שהגיעו לסכום של 4,000 ש"ח, כך שנכון ליום 31.12.03 החוב עמד על סך 5,500 ש"ח. הסכום של 8,500 ש"ח מספיק לדעת הנתבעים לסלק את חובם לתובעים עד ליום 31.1.05. עוד צויין בסיכומים כי הנתבעים הפנימו את הלקח שעליהם לשלם את שכר הדירה לאור העובדה שנאלצו לשלם הוצאות משפטיות מכיסם בעקבות החלטתם לקחת ייצוג שאינו באמצעות לשכת הסיוע המשפטי וכי להבא לא יחזרו על המחדל של אי-תשלום שכר דירה.

8.       לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי כי לאור הצהרת הנתבעים כי לא יחזרו על המחדל של אי-תשלום דמי השכירות בעתיד ובכפוך לה יש מקום ליתן סעד מן הצדק. זאת, למרות שמשך תקופה ארוכה למדי נמנעו מתשלום שכר הדירה ואילצו את התובעים להגיש את התביעה טרם הציעו לשלם את חובם. במידה והנתבעים ישלמו לתובעים סכום גלובלי (הכולל שכ"ט עו"ד) של 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ (זאת בנוסף, כמובן, לסכום של 8,500 ש"ח שבידי בא כוחם), בתוספת אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובעים תוך 30 ימים מהיום לא ינתן צו לפינוי הדירה. למען הסדר, ניתן בזה צו פנוי מותנה למקרה שהסכום האמור לא ישולם במועד. מובהר לצדדים, כי פסק דין זה מתייחס לחובות הנתבעים ביחס לדירה עד ליום 31.1.05 בלבד.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום טז' באב, תשס"ה (21 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  שרה ש. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: