פסק-דין בתיק א 13599/04

מבוא :

1.         בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין שתי תאונות בהן היתה התובעת מעורבת, האחת מיום 27.12.01 (להלן: "התאונה הראשונה") והשנייה מיום 31.1.03 (להלן: "התאונה השנייה"). שתי התאונות אירעו במהלך נסיעת התובעת ברכב המבוטח באמצעות הנתבעות.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות והכיסוי הביטוחי, אלא לעניין גובה הנזק אשר נגרם לתובעת בעקבות שתי התאונות.

3.         בעקבות התאונה הראשונה התלוננה התובעת על כאבי צוואר וגב והיא נבדקה בחדר מיון של בית חולים בני ציון בחיפה (בו היא מועסקת כרופאה) ולא התגלו אצלה ממצאים אובייקטיביים כלשהם. התובעת שוחררה מחדר המיון עם המלצה לשימוש בצווארון רך, נטילת תרופות נגד כאבים ומנוחה.

            בעקבות התאונה השנייה התלוננה התובעת על סחרחורת, כאבי ראש וברך ימין. כמו כן, התובעת סבלה משפשופים באף והמטומה בעין ימין והועלה חשד לזעזוע מוח. אולם, בבדיקה בחדר מיון של בי"ח בני ציון לא התגלו אצל התובעת ממצאים אובייקטיביים כלשהם.

            יודגש כי התאונה השנייה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה, אף כי התובעת לא הגישה למל"ל תביעת נכות בעקבותיה.

            בגין התאונה הראשונה נקבעו לתובעת 5 ימי אי-כושר (אף כי התובעת הודתה בחקירתה כי חזרה לעבודתה כעבור שלושה ימים) ובגין התאונה השנייה נקבעו לה 23 ימי אי-כושר.

4.         לצורך קביעת הנכות אשר נותרה לתובע בעקבות אירוע התאונות נשוא התביעה, מונה ד"ר שטרן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") ובחוות דעתו מיום 4.6.05 נקבע כי בעקבות אירוע התאונה השנייה סבלה התובעת ממצב של Adjustment Disorder with Mixed Anxiety and Depressed Mood ובגין כך נקבעו לה נכויות כלהלן:

א.         10% לפי תק' 34 (ב) לתקנות המל"ל בשנה הראשונה שלאחר אירוע התאונה.

ב.         5% לפי תק' 34 (א) - (ב) מותאם לתקנות המל"ל בשנה השנייה והשלישית לאחר אירוע התאונה.

ג.          0% לפי תק' 34 (א) לתקנות המל"ל לאחר השנה השלישית מיום אירוע התאונה.

כבר כעת יצויין כי לא נשלחו שאלות הבהרה למומחה בית המשפט והוא לא הוזמן לחקירה על חוות דעתו.

טענות הצדדים בתמצית:

5.         התובעת מערערת על ממצאי מומחה בית המשפט, ולטענתה, בעקבות התאונה השנייה היא סובלת ממצב של P.S.T. (פוסט טראומה) והדבר הקשה ומקשה על תפקודה בחיי היומיום ובעבודה, כושר הריכוז והזיכרון אצלה נפגמו עד כי בכוונתה לפרוש מעבודתה טרם הגיעה לגיל הפנסיה. כן טענה התובעת, כי בעקבות התאונה השנייה היא סבלה מנדודי שינה ופגיעה בחוש הריח.

            התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין התאונה הראשונה וסך של 51,076 ש"ח בגין התאונה השנייה (12,076 ש"ח עבור כאב וסבל, 15,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונלוות, 4,000 ש"ח הפסד שכר לעבר ו-20,000 ש"ח הפסד שכר לעתיד).

6.         לטענת הנתבעות, אין כל מקום לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, מה גם והתובעת לא המציאה לו שאלות הבהרה ולא הזמינה אותו לחקירה בבית המשפט. כמו כן, טענות התובעת אינן נתמכות בתיעוד רפואי ויש לייחס חוסר תפקודה הנטען לאחר התאונה לפטירת בעלה. כן טענו הנתבעות כי התובעת לא הוכיחה הפסד השתכרות לעבר או תפקוד לקוי בעבודה (על אף זאת, הנתבעות מציעות לפצות את התובעת בגין הפסד השתכרות לעבר בסך של 2,000 ש"ח) ובהעדר נכות צמיתה, לא יגרם לה הפסד השתכרות לעתיד. באשר להוצאות הרפואיות שהיו לתובעת, נטען כי היה עליה לפנות למל"ל בדרישה להחזרתם.

            הנתבעות מבקשות לבצע ניכוי רעיוני ולהפחית מכל סכום שייפסק לתובעת את התגמולים שהיתה צפויה לקבל אותם מהמל"ל לו פנתה אליו בתביעת נכות בעקבות התאונה השנייה.

ד י ו ן:

7.         בדיון אשר התקיים בתביעה הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת והיא נחקרה עליו בחקירה נגדית.