פסק-דין בתיק א 13594/96

מבוא

1.         חברת א. הכט פרופילים צורתיים בע"מ- התובעת בת.א 13594/96 (להלן: "התובעת") הינה בעלת זכויות החכירה לדורות במקרקעין, הידועים כגוש 11220 ומהווים חלק מחלקה 10 (להלן : "המגרש"). הנתבע, סמי מזאריב, (להלן: "הנתבע") הינו בעל זכות החכירה לדורות במקרקעין סמוכים הגובלים במגרש, והידועים כגוש 11220, חלק מחלקות 10 ו- 11 ( להלן: "מגרש הנתבע"). בעקבות עבודות חפירה ובנייה שבוצעו במגרש הנתבע התגלע בין הצדדים הסכסוך נשוא תיק זה. ותחילה נפרט עיקרי הדברים.

2.         בשנת 1995 החל הנתבע לבצע עבודות בנייה וחפירה במגרשו. אותה עת היתה התובעת בשלבי תכנון לבניית מבנה תעשייתי במגרש. באחד הימים הגיע מנהל התובעת לסיור במגרש וראה כי טרקטור המבצע עובדות חפירה במגרש הנתבע נכנס לתוך שטח המגרש.  התובעת פנתה לנתבע ודרשה ממנו כי עבודות אלו יפסקו וכי יחדל מלהשיג את גבולה. לאחר שפנייתה הושבה ריקם הגישה התובעת לבית משפט זה בקשה לצו מניעה זמני בתיק המרצה מס' 19367/95, ובה ביקשה התובעת להורות לנתבע לסלק ידו מן המגרש.

כב' השופט א. רזי נעתר לבקשה ונתן, ביום 26.12.95, צו מניעה זמני להפסקת העבודות.

3.         בתגובתו לבקשה טען הנתבע כי העבודות בשטח השייך לו בלבד, מבלי לחרוג לשטחה של התובעת. העבודות שבוצעו היו עבודות במסגרת תוכניתו של הנתבע לבנות מוסך, חנייה תת קרקעית וגדר על מקרקעיו.

בדיון שנערך ביום 28.12.95 הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יכריע בשאלת מיקומו של הגבול העובר בין שתי החלקות. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את המהנדס מר ב. ברמן והותיר בעינו את צו המניעה הזמני שניתן באופן שנאסרה עבודה בשטח הקרוב כדי 6 מטרים למגרש התובעת.

4.         ביום 14.1.96 הגיש המודד את חוות דעתו ובה קבע כי " מהמדידה מסתבר כי יש חדירה של חפירה לשטח חלקה 3 [הוא מגרש התובעת]" והוסיף עוד כי " המדידה נעשתה בתאריך 11.1.96, אחרי שבאזור ירדו גשמים חזקים וייתכן כי חלק מהחדירה נגרם על ידי גלישה של קרקע אחרי גשם" (ההדגשה הוספה).

לאור מסקנתו זו של המודד הסכימו הצדדים, בישיבות מיום 18.1.96 ומיום 22.1.96, להידבר ביניהם, על מנת לבחון אופן השבת המצב לקדמותו, אלא שהידברות זו לא צלחה. או אז ביקשו הצדדים למנות כמומחה את פרופ' ע. קומורניק על מנת שיחווה דעתו באשר לצורך להקים קיר תומך בגבול שתי החלקות ויקבע האופן בו יש להשיב המצב לקדמותו. החלטה מיום 30.1.96 מונה המומחה כמבוקש. עוד הסכימו הצדדים כי הנתבע יהא רשאי להמשיך בביצוע העבודות בחלקתו ובלבד שיוותר מרחק של 4 מטרים מגבול מגרשה של התובעת.

5.         ביום 19.3.96 הוגשה חוות דעתו של המומחה פרופ' קומורניק. בחוות דעתו ציין המומחה כי קיימים שני פתרונות אפשריים; בניית קיר תומך בגבול המגרש ומילוי מבוקר מאחוריו או בניית קיר המקלט של מוסך הנתבע באופן שזה ישמש כקיר תומך ומילוי מבוקר של הקרקע מאחוריו. המומחה ציין כי האפשרות המומלצת הינה השנייה, דהיינו עשיית שימוש בקיר המקלט כקיר תומך.

לאחר ששקלו את  חוות הדעת הודיעו הצדדים, בישיבה מיום 2.4.96, כי הם מקבלים המלצת המומחה ויפעלו ליישמה. סוכם כי העבודות יבוצעו על פי לוח הזמנים שנקבע על ידי המומחה מטעם התובעת, מר י. קלר, במכתבו מיום 19.3.96, היינו בתוך 20 שבועות החל מיום 14.4.96.

6.         ביום 16.7.96 הגישה התובעת כתב התביעה המקורי ובו טענה כי הנתבע אינו ממלא אחר ההסכמה, ואינו עומד במועדים עליהם הוסכם. התובעת טענה כי העיכוב ביישום הפתרון המוסכם על ידי הנתבע גורם לה נזקים מאחר ואף היא מבקשת לבצע עבודות בנייה במגרשה וביצוען של אלו תלוי בסיום ביצוע העבודות על ידי הנתבע.

7.         כן הגישה התובעת, ביום 18.7.96, בקשה (המ' 12527/96) לכפות על הנתבע להשלים את העבודות על פי פקודת ביזיון בית משפט. בישיבה שנערכה ביום 31.7.96 הוסכם בין הצדדים כי  פרופ' קומורניק יפקח על גמר ביצוע העבודות ויחווה דעתו לגבי עמידת הנתבע בלוח הזמנים שנקבע. עוד הוסכם כי אם יתברר כי קיים איחור בסיום העבודות או אי השלמתן ישלם הנתבע פיצוי לתובעת. שיעורו של הפיצוי הושאר לשיקול דעת בית המשפט. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

8.         בישיבה מיום 3.10.96 הודיע המומחה כי בדק מצב העבודות ביום 21.8.96 ומצא כי העבודות בוצעו על פי התוכנית שערך.  אף על פי כן טענה התובעת כי הנתבע היפר ההחלטה מיום 2.4.96. חשוב לציין כי פרופ' קומורניק  חיווה דעתו, לדבריו בעצה אחת עם מהנדס התובעת, כי אין מקום למילוי הקרקע עד למפלס המקורי.  חוות דעת זו התבססה על כך כי לצורך ביצוע עבודות הבנייה במגרש היה על התובעת לחפור כדי לבצע החלפת קרקע ומכאן סבר כי די לו לנתבע כי ימלא את הקרקע עד לגובה  שהיה צפוי כי התובעת תחפור.

לאחר שהיתרתי משלוח שאלות הבהרה למומחה ואף נערך ביקור במקום על ידי בית המשפט, דחיתי את טענתה  של התובעת  כי הנתבע ביזה את החלטת בית המשפט  (החלטה מיום 3.3.97).

9.         לאחר כל אלה ביקשה התובעת לתקן כתב תביעתה. בהחלטה מיום 6.6.99, שניתנה במסגרת בש"א 8323/99, נעתרתי לבקשתה.

ביום 20.6.99 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן ובו טענה כי התכוונה לבנות במגרש. לטענתה היה המבנה הנוסף אמור להיבנות ולהימסר עד לחודש אוגוסט 1996, אלא שבשל מעשיו של הנתבע נמסר המבנה רק בסוף חודש ינואר 1998. עיכוב זה גרם לה נזקים שונים ובהם הפסד דמי שכירות של המבנה בתקופת האיחור, הפסד רווחים, שיסודו בהסכם שנערך בינה ובין השוכרת ולפיו תייצר היא לזו האחרונה פרופילי מתכת, והפסד עבודה, שיסודו בכוונתה שנכזבה להעמיד מכונות השייכות לה במבנה החדש ולייצר באמצעותן פרופילי מתכת. בפועל, כאמור, ולפי טענת התובעת, התאפשרה העמדתן במבנה רק בחודש ינואר 1998, כאשר עד לאותו מועד לא יכלה היא לעשות בהן כל שימוש. עוד ביקשה התובעת לחייב הנתבע בהוצאות המומחים השונים שנאלצה לשלמם בגין מעשיו.

10.        הנתבע הכחיש נזקיה הנטענים של התובעת וטען כי מקורם בבקשתה לצו המניעה שעיכב את  העבודות שבוצעו על ידו. עוד שלח הנתבע הודעה לצדדים שלישיים, כנגד מהנדס הבניין- מר סוהיל סאבא- שתכנן התוכניות על פיהן בוצעו העבודות, אשר כנטען, חרגו לשטחה של התובעת, ופיקח על ביצוען (להלן: "המהנדס"), והקבלן- מר אמין מוחמד- מבצע העבודות האמורות (להלן: "הקבלן").

11.        הנתבע אף טרח והגיש תביעה נוספת כנגד הקבלן, וזאת במסגרת ת.א 25476/97, ובה טען כי על הקבלן להשיב תשלומים ששולמו לו ביתר למרות שלא השלים את עבודתו וכן בגין נזקים שנגרמו על ידו לעבודת שביצע הנתבע (כלונסאות ופינוי פסולת חפירה הנובעת מפגיעה בקיר החפירה במגרש השכן מצד מזרח). בכתב התביעה נטען כי עלות זו הינה 34,500 ש"ח.

לבקשת הצדדים, אוחד, בהחלטה מיום 19.1.00, הדיון בין התיק האמור לתיק זה.