פסק-דין בתיק א 13534/04

1.         בפניי תביעה להשבת תגמולי ביטוח שנתקבלו במרמה על ידי הנתבע מהתובעת, על פי הנטען.

2.         העובדות הצריכות לעניין הינן כדלקמן:

הנתבע היה הבעלים של רכב מסוג G.M.C מסחרי שנת ייצור 1996, שהיה מבוטח בתקופה הרלוונטית בביטוח מקיף על ידי התובעת  ( להלן "הרכב" ).

ביום 20.5.01 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים על פי הנטען. ביום 21.5.01 מסר הנתבע הודעה לתובעת על קרות התאונה. הרכב נבדק על ידי שמאי מטעם התובעת, ולאור היקף הנזק שהתגלה בו, הוכרז כאובדן כללי.

התובעת פיצתה את הנתבע בסכום של 41,722 ש"ח.

3.         כעבור שנה פנה לתובעת אדם בשם משה מיכאל ( להלן "מר משה" ), ודיווח לה כי הנתבע ביים את התאונה במטרה לזכות בתגמולי הביטוח. התובעת פתחה בחקירה יסודית שאימתה את המידע שנמסר לה כאמור, ובתביעה זו היא עתרה לחייב את הנתבע להשיב לה את הסכומים שנגבו ממנה במרמה לטענתה, ואשר הסתכמו ליום הגשת התביעה בסך 49,012 ש"ח.

4.         הנתבע הכחיש את טענות התובעת וטען כי המידע שנמסר לתובעת הינו מידע שקרי, ומקורו במניע נקמני עקב הליכי הוצל"פ בהם הוא נוקט  כנגד מר משה ובני משפחתו לגביית חוב המגיע לו ממר משה בסך של כ- 300,000 ש"ח.

5.         מטעם התובעת העידו מר משה והחוקר מר שרון שטרית, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

6.         דיון

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם, ובחנתי אותם על רקע חומר הראיות שהוגש, שוכנעתי כי התובעת הרימה את נטל הוכחת תביעתה בעניין מעשה המרמה שיוחס על ידה לנתבע. מסקנתי הנ"ל התבססה בעיקר על עדותו של הנתבע בבית המשפט, וכן על ראיות נסיבתיות כפי שיפורט להלן.

7.         עדות הנתבע

            עדותו של הנתבע, כפי שיפורט להלן, היתה רוויה בסתירות, תהיות וסימני שאלה, שלא ניתן לגביהן כל הסבר מניח את הדעת, ואשר כרסמו עמוקות באמינות גרסתו.

8.         נסיבות התרחשות התאונה

סתירה מהותית ראשונה התגלתה בעניין נסיבות ארוע התאונה כפי שנמסרו על ידי הנתבע, שכן, בהודעה על קרות התאונה ( הנספח האחרון בהודעה על צירוף מסמכים ת/1)  תיאר הנתבע את נסיבות התרחשות התאונה כדלקמן:

"במהלך נסיעה בירידה הבחנתי בחזיר בכביש. בלמתי בפתאומיות. משאית שנסעה אחריי פגעה בי והדפה אותי לגשרון בסמוך לתעלה. המשאית המשיכה בנסיעה וברחה. לא הבחנתי בפרטי המשאית". ( ההדגשה אינה מקור )

            לעומת זאת בתצהיר עדות ראשית ( נ/1 ) תיאר הנתבע את התרחשות התאונה כדלקמן:

"..... בעודי נוהג את רכבי בירידה ממושב עבדון, הבחנתי בחזיר על הכביש בנתיב נסיעתי. בלמתי את מכוניתי בפתאומיות בנסיוני להימלט מפגיעה, וכתוצאה מכך עפו מהרכב שנסע מאחורי חפצים, כנראה פיגומים, אשר פגעו ברכבי." ( ההדגשה אינה במקור )

לא יכולה להיות מחלוקת כי השוני בין שתי ההודעות הנ"ל הינו שוני מהותי, שכן פגיעה ישירה על ידי רכב אחר, אינה משולה לפגיעה על ידי חפץ שעף מרכב אחר. אולם, משעומת הנתבע בחקירתו הנגדית בעניין ההבדל המשמעותי בין שתי הגרסאות הנ"ל, הוא ניסה להמעיט מחשיבות העניין, וטען כי התיאור בהודעה לגבי נסיבות ארוע התאונה הינו תיאור כללי, לעומת התיאור בתצהיר שהינו תיאור פרטני, והוסיף וטען כי אין סתירה בין שתי ההודעות הנ"ל ( ראה עדותו בעמ' 19 ש' 27-29 לפרוטוקול ).

מיותר לציין כי אין ממש בטענותיו הנ"ל של הנתבע, וכי תשובותיו המיתממות וחסרות ההיגיון בהקשר זה אינן יכולות לשנות מהמסקנה כי עסקינן בסתירה מהותית היורדת לליבו של עניין.