פסק-דין בתיק א 13520/01

1.         התובע, שמעון גרגל (להלן- "גרגל"), נפגע ביום 30.5.95 בתאונת דרכים. במהלך התאונה רכבו של שמעון נפגע על ידי רכב אחר והוא היה עד לפגיעה קשה שנגרמה להולכת רגל על ידי רכב אחר שהיה מעורב בתאונה. תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדות הביטוח הלאומי קבעו כי לא נותרה לשמעון נכות בעקבות התאונה.

מהלך הדיון:

2.         בית המשפט (כב' השופט כ' סעב) נענה לבקשתו של גרגל להתיר הבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6 (ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 ומינה מומחים בשני תחומים: פסיכיאטריה ואורתופדיה בהחלטה מיום 7.5.02. שכרו של הפסיכיאטר הושת על שני הצדדים בחלקים שווים ושכרו של האורטופד הושת על התובע. בסופו של דבר ויתר התובע על מינוי אורטופד.

3.         חוות הדעת של הפסיכיאטר, ד"ר כאמל פרחאת, מיום 2.5.03, קבעה כי לא נותרה לשמעון נכות צמיתה בתחום הנפשי, אך קבעה כי מיום התאונה ועד לחצי שנה לפני בדיקתו ביום 10.12.00 הוא "סבל מתלונות בעיקר בתחום הרגשי על רקע של תסמונת פוסט טראומטית שדרשו טיפול תרופתי תמיכתי. ... בתקופה זו סבל מנכות נפשית בשיעור של עשרה אחוז (10%) וזאת בהתאם לסעיף 34ג של מבחני ביטוח לאומי."

4.         הצדדים הגישו תחשיבי נזק ושקלו הצעה לסיום התביעה שניתנה. בסופו של דבר דחתה הנתבעת את ההצעה וניתנה הוראה על הבאת העדויות הראשיות בתצהירים. העדים נשמעו בדיון ביום 6.1.05. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר חיים שוורץ שהיה מנהל בחברה שהעסיקה את שמעון בשנים הרלוונטיות. הנתבעת לא ביקשו להעיד עדים. הצדדים סיכמו את טענותיהם בסיום חקירות העדים.

עמדות הצדדים:

5.         גרגל טוען כי מאז התאונה סבל מכאבי ראש, מעצבנות יתר, חוסר סבלנות והתפרצויות כעס וזעם, הפרעות בשינה, פחדים ומתח  ונזקק לטיפולים נפשיים ונוירולוגיים. מצבו הנפשי פגע בכושר עבודתו. בעת התאונה עבד התובע בחברת גרופר קורן בע"מ כמהנדס ביצוע. את העבודה האמורה התחיל בשנת 1993, שנתיים קודם לתאונה וכוונת מעבידיו היתה כי לאחר שיצבור נסיון ינהל פרוייקטים גדולים יותר עבורם. התובע היה אמור לנהל  פרוייקט בעסקה הקשורה לביצוע טיפול בשפכים בתחנת הכוח של חברת החשמל בחיפה. פרוייקט זה היה אמור להתנהל במסגרת שיתוף פעולה בין מעבידת התובע לבין חברה אחרת ונקראה "העסקה המשותפת". התובע חשש פן יאבד את מקום עבודתו והתחיל לעבוד בעסקה המשותפת חודשיים לאחר התאונה. למרות שהוא לא היה מסוגל למלא את תפקידו כנדרש, בשלב זה לא נמצא לו מחליף. בשלב הבא הוחלט על ידי המעבידה שלא להעסיק אותו בפרוייקט הבא, בתחנת הכוח באשדוד. זאת, למרות התאמתו לפרוייקט מבחינה מקצועית. התובע פוטר ביום 22.11.97, לטענתו, כתוצאה מבעיות שהיו קשורות לתיפקודו על רקע הפגיעה שספג בתאונה, ללא קשר לסיום הפרוייקט. בשלב זה הוא נותר ללא עבודה וקיבל דמי אבטלה. גם בהמשך כאשר הקים חברה עצמאית המשיך התובע לסבול מבעיות נפשיות. במהלך כל התקופה בה היתה לתובע נכות הוא פעל להקטנת נזקיו וטען כי שכרו בפועל היה רק כ- 70% מהשכר שיכול היה להרוויח אילולא התאונה. התובע טען להפסדים כוללים בסך של כ- 198,000 ש"ח.

6.         הנתבעת טענה כי נכותו של גרגל אינה נכות תפקודית, שהתובע חזר מיד לעבודה, התקדם, מונה לתפקידים בכירים יותר, הרוויח סכומים גדולים יותר באופן משמעותי וכי לאור הצלחתו הפך להיות עצמאי בהמשך. לפי הטענה, לא הצליח התובע להוכיח הפסדי שכר בעבר, אלא היפוכו של דבר. לגישת הנתבעת, לא הוכחה הטענה שהוא פוטר על רקע נכותו. כמו כן, לא הוכחו הוצאות בעין ולא צורפו קבלות לעניין זה וממילא כיוון שהיה מדובר על תאונת עבודה התובע היה זכאי לקבל את הוצאותיו מהמל"ל. עמדת הנתבעת הינה כי מדובר בתאונת דרכים קלה. בנוסף, נטען כי יש לנכות את הסכומים שהתובע קיבל כתגמולי מל"ל בסך 18,404 ש"ח.

דיון:

7.         כתוצאה מתאונת הדרכים ביום 30.5.95 קבע המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי לשמעון לא נותרה נכות צמיתה אלא שהוא סבל משך פרק זמן ממושך מנכות זמנית בתחום הנפשי 10% במשך 5 שנים. גרגל תיאר בפני המומחה את התאונה כדלהלן:

" הרכב בא מאחורה... לא יודע איך עלה למדרכה ופגע באישה... היא עפה... ראיתי איך עפה ונופלת ליד האוטו שלי כשאותו רכב פגע גם בי... היו צעקות,... רעש של פרקסים... אשה שעפה ונופלת לידי... הכל התרחש באופן פתאומי... היה הרבה דם... זה היה זוועתי... קשה לשכוח זאת".

בפרק המסקנות קבע המומחה כי:

"כתוצאה מאירוע תאונת הדרכים  ביום 30.5.1995 מר שמעון גרגל סובל כיום מסמנים קלים של תסמונת פוסט טראומטית ללא פגיעה בהתאמה הסוציאלית וכושר תפקודו לא מוגבל.

הנכות ממנה סובל כיום היא אפס אחוז... ולדעתי לא צפויה החמרה במצבו על רקע זה.

לגבי התקופה מיום התאונה ועד חצי שנה בטרם בדיקתו ביום 10.12.2000 הוא סבל מתלונות בעקר בתחום הרגשי על רקע תסמונת פוסט טראומטית שדרשו טיפול תרופתי תמכתי ואני מעריך בתקופה זו סבל מנכות נפשית בשיעור של עשרה אחוז (10%)...".

8.         בשנת 1995 משכורתו החודשית של התובע היתה 5,095 ש"ח ובמחצית השניה של שנה זו עלתה ל- 6,094 ש"ח (התובע עבר לעבוד בחברה החדשה שתוארה לעיל). עד לסיום עבודתו ב- 1997 עלתה משכורתו בהתמדה עד שהגיעה לסך של כ- 12,000 ש"ח לחודש. ב- 1997 היתה ירידה בשכרו, במקביל לפיטוריו ותחילת פעילותו כעצמאי. בין השנים 1998- 2000 עלו הכנסותיו החודשיות מ- 7,000 ש"ח לחודש ל- 9,100 ש"ח לחודש. התובע טוען כי הרוויח, הלכה למעשה, רק 90% ממה שיכול היה להרוויח אילו לא היתה מתרחשת התאונה. יתר על כן, נטען על ידו כי לא היה מפוטר ועל כן הוא מבקש שהפסדיו יחושבו כההפרש בין ממוצע משכורתו בשנים 1995- 1997  לבין משכורתו בשנים 1998- 2000. כך הפסדיו של התובע, על פי חישוביו מגיעים לכדי 176,000 ש"ח בגין הנכות הזמנית ממנה הוא סבל בתקופה זו. התובע ביקש שיפסק סכום של כ- 14,600 ש"ח בגין כאב וסבל ועוד כ- 7,000 ש"ח בגין תשלום עבור חוות הדעת והוצאות נסיעות והוצאות רפואיות.

9.         נציג המעבידים מר חיים שוורץ, העיד מטעם התובע כי תיפקודו של התובע התדרדר לעומת תיפקודו עד לשנת 1995. על כך העיד שוורץ: "אני לקחתי אותו [בשנת 1993] כעולה חדש יחסית בזמן שסיים לבנות את ביהמ"ש בעכו הוא עסק אצלי  כמהנדס ביצוע בפרוייקט... מאוד לחוץ שהתנהל בחמש תחנות. הוא החליף מהנדס שלא הצליח לו. התובע מאד הצליח ולכן חשבנו לקדם אותו... לא התקבלו עליו תלונות ולא טענות..." (עמ' 4-5 לפרוטוקול הדיון). המעביד סיפר כי לאחר התאונה, לעומת זאת, היה צורך להביא תגבור על מנת לעזור לתובע בכל הפרוייקטים בהם היה מעורב (עמ' 5).

10.        ביחס לפיטוריו של התובע העיד  שוורץ, כי אמנם לא נאמר במכתב הפיטורים של התובע שהוא פוטר על רקע בעייתיות בתיפקודו, אך שזה לא צויין על מנת שלא להזיק לו. הוא הוסיף כי לאמיתו של דבר לחברה היתה צורך בעבודתו של התובע, אך היו תלונות ביחס להתנהגותו; "לא לקחנו את התובע למרות שהיה לו הנסיון בגלל היחסים בינו לבין כל הסביבה שלו." (פרוטוקול הדיו מיום 6.1.05, בעמ' 4).

11.        הנני מקבל את ההסבר שניתן על ידי מר שוורץ בנוגע לנסיבות פיטוריו של התובע. העובדה שסיבת הפיטורין לא צויינה  נראה לי לא יותר מנסיון שלא לפגוע בתובע ללא צורך, בבחינת סוג של Splcndid Mentax.