פסק-דין בתיק א 13465/05

1.         התובע, מחמוד זועבי, הגיש תובענה כספית בסך 56,430 ש"ח נגד הנתבע, אלי חובסקי רוסלן. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 20.4.05 גרם רוסלן לתאונת דרכים בה נפגעה מכוניתו של התובע בעת שהנתבע רכב על אופניים.

עדויות הצדדים

גירסת התובע

2.         התובע היה הבעלים והנהג ברכב מסוג ב.מ.וו. ביום 20.4.05 בשעה 23:30 בלילה, הוא נסע בכביש עירוני בו מותרת מהירות עד 70 קמ"ש. הכביש הינו דו-מסלולי כאשר כל מסלול מחולק לשני נתיבים ונתיב ציבורי. התובע נהג ברכב ברח' ההגנה במסלול הימני מכיוון דרום לכיוון צפון כשהתכוון להגיע לשכונת הדר דרך גשר אלנבי. הדרך על הגשר היא בכיוון אחד בלבד. "איך שהתחלתי לעלות על הגשר, רוכב האופנים [הכוונה לנתבע] ירד בצורה פתאומית מהמדרכה בצד ימין לכביש, כנראה כדי לעבור לצד השני של הכביש, כאשר רכבי היה במרחק קצר ממנו, וכדי לא לפגוע בו סטיתי שמאלה, עליתי על המדרכה בצד שמאל תוך כדי בלימה ופגעתי במעקה ההפרדה והרכב נעצר על ידי המעקה".

3.         לאירוע היו שלושה עדים אשר העידו מטעם התובע: התובע עצמו, נוסעת שישבה לידו ורכב שנסע מאחוריו. התובע מסר עדות במשטרה אודות נסיבות התאונה. כיוון שהשוטר שחקר אותו ציין שנהג האופניים גרם לתאונה, הוא נחקר כעד ולא כחשוד תחת אזהרה.

4.         עדותו של התובע (ת/4) ועדותה של הנוסעת (ת/3), זהות באשר לתיאור התאונה.

5.         התובע טען שרוכב האופניים זלזל בחייו שלו, כאשר נסע בלילה ללא מחזיר אור וגם לא נסע קרוב לשפת הכביש אלא על המדרכה, ירד ממנה בפתאומיות וחצה את הכביש במרחק קצר ממנו. נטען, כי בין היתר, הפר רוכב האופניים את תקנות 129 ו- 130 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

6.         באשר לנזק הוגשה חוות דעת שמאי, דניאל מימון. שכר טרחת השמאי היה בסך 3,000 ש"ח, הוצאות גרירה לחניון בסך 307 ש"ח (32.96 ש"ח בשערוך) ושירותי כבאות 199 ש"ח. בנוסף, הרכב היה מושבת משך שלושה חודשים. על פי חוות הדעת הנזק לרכב עמד על סך ללא מע"מ של 30,424 ש"ח, כאשר ערך רכב גולמי על פי מחירון מקובל עמד על 54,700 ש"ח. אחוז הנזק הגולמי הסתכם בשיעור של 55.6%.

גירסת הנתבע

7.         הנתבע ציין שהוא עובד כשומר ושמשכורתו פחות משכר מינימום. ביום 31.3.05, הוא קנה אופניים חדשים ותקינים, לטענתו, עם מחזירי אור. לתצהירו צורפה קבלה על אישור הקניה ומצב האופניים. ביום התאונה "שבתי מעבודתי באופניים וכשהגעתי עד לצומת ההגנה-אלנבי והשתכנעתי כי הכביש מואר ופנוי מרכב המשכתי לנוע. .. יש להדגיש שבאותו מקום ובאותו זמן היה שקט. הרגשתי במפתיע רחיפה ואבדתי הכרה." התובע סבל מפגיעות שונות אך לא קשות כפי הנראה בהתאם לתעודת חדר מיון שהוצאה בעקבות התאונה.

החקירות בבית המשפט

8.         ראשון נחקר דוד נחמן, מתנדב במשטרה שהביא את תיק החקירה מהמקרה וגבה את עדות הנוסעת. הוא אישר שלא ראה את התאונה עצמה ולא ידע מה אירע לאופניים לאחר התאונה (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). תיק המשטרה הוגש, בהסכמת הצדדים, כחלק מחומר הראיות.

9.         בחקירתו אישר התובע, שהינו בעל רשיון נהיגה משנת 1988, שהוא רכש את המכונית בשנת 1998 שהיתה אז חדשה. לטענתו, הראות בעת התאונה היתה טובה והוא ראה 30 - 40 מ' קדימה, כפי שרואים עם אורות רכב. הוא התבקש לתאר את  המרחק שרוכב האופניים היה ממנו כאשר הבחין בו ואמר "מאוד קצר. הוא הפתיע אותי ולא צפיתי שיעשה דבר כזה. בערך 10 מ' פחות מזה. הידידה שהיתה על ידי צעקה ואני באינסטינקט הזזתי את ההגה שמאלה כדי לא לפגוע בו ואז נתקעתי במעקה בצד שמאל. ... הוא היה על המדרכה בצד ימין, איך שאני מתקרב הוא הפתיע אותי, חתך אותי ורצה לעבור לצד השני, ... אם הייתי בולם הייתי הורג אותו, האינסטינקט הראשוני כדי לא לגרום לו נזק הסטתי את ההגה ונתקעתי במעקה בצד שמאל" (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע ציין שלא ראה מחזיר אור על האופניים לפני התאונה. לאחר התאונה אישר כי במשך ארבעה חודשים היה מגובס ביד וברגל ולא יכל לנהוג. התובע החזיק ביטוח צד ג' בלבד ולא ביטוח מקיף. באשר לשימוש ברכב חלופי, הוא הסכים שלא שכר רכב בפועל אלא השתמש במוניות ואנשים שעזרו להסיע אותו לטיפולים. הרכב נקנה לדבריו ב- 10,000 ש"ח, על ידי אחיו שהוא מכונאי. העד הבא היה פרדי חנא שנסע מאחורי התובע. הוא אמר "אני נסעתי לכיוון רמב"ם משכונת עין הים, השכונה שלי, רציתי לעלות לגשר והוא היה לפניי [הכוונה לתובע] רוכב האופניים היה על המדרכה כשראיתי אותו והוא ירד. בבת אחת הוא סטה לכביש. הוא נכנס מהמדרכה לכביש. אני הייתי ברכב שלי שם מאחורי הרכב של התובע." לטענתו הוא נסע כ- 60 קמ"ש וראה את התאונה. לאחר התאונה הוא ניסה לסייע לנתבע שהיה על האופניים שלדבריו "הוא לא ממש היה בהכרה... שאלתי אותו אם הוא בסדר. הוא היה שתוי. היה לו ריח של בירה. ניסיתי לדבר איתו והוא כל הזמן צרח איי." (עמ' 7 לפרוטוקול).

10.        הצדדים ויתרו על חקירת השמאי בלי שתהיה בכך הודאה מטעם התובע בנכונות האמור בחוות הדעת.

11.        הנתבע אמר בחקירתו באשר לחציית הכביש כי "הסתכלתי לצד שמאל וצד ימין כי רציתי לעבור את הכביש. הכל היה בזמן שעצרתי. ... רגל אחת על הפדל ורגל שניה על הרצפה." הנתבע הודה שהוא חצה את הכביש במקום שאין מעבר חציה (נ/2) (עמ' 9 לפרוטוקול). הוא הכחיש ששתה משקאות אלכוהוליים בסמוך לתאונה (עמ' 10 לפרוטוקול). הוא עצמו לא ראה את התאונה. הנתבע הודה שידע שאסור היה לו לנסוע על המדרכה באותו זמן, אך שעשה כן כי לא היו הולכי רגל עליה. הוא גם הודה שאין מעבר חציה באותו מקום שבו הוא חצה ואמר, "נכון, אני יודע ששם מסוכן אבל בדרך כלל בזמן הזה אין בכביש ועל המדרכה אף אחד, אני הסתכלתי וראיתי שאין אף אחד ורציתי לעבור את הכביש כי משם זה יותר קצר לבית שלי." (עמ' 11 לפרוטוקול).

דיון

12.        במקרה דנן, אין אינדיקציה שהרכב של התובע נסע במהירות גבוהה מן המותר. לעומת זאת, ברור שהנתבע חצה במקום אסור והפר את תקנה 128 לתקנות התעבורה היות ופרץ לכביש.

13.        הנני קובע שהתאונה נגרמה מפאת רשלנות הנתבע.

14.        ביחס לנזק, הנני מקבל את חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע. הצילומים שהוגשו יחד עם חוות הדעת מראים נזק קשה לכל החלק הקדמי של הרכב.

15.        אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 30,424 ש"ח בגין הנזק לרכב, שכ"ט שמאי בסך 3,000 ש"ח, הוצאות גרירה וחניון בסך 307 ש"ח ושירותי כבאות בסך 199 ש"ח, הכל בהתאם לטענות התובע בסיכומיו. מסכום זה יש להפחית סך של 10,000 ש"ח. כתוצאה, על הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 23,930 ש"ח. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין והחזר האגרה ששולמה.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום י"ד באב, תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.