פסק-דין בתיק א 1344/98

1.       בתביעתו שלפני עותר התובע לכך שהנתבעת תחויב לפצותו עבור נזקי גוף שנגרמו לו, עקב פגיעה שנפגע בראשו מירי חיילי צה"ל בחאן יונס, בתאריך 27.12.91.

2.       תביעת התובע הוגשה בתאריך 17.11.98, כחודש ימים לפני חלוף תקופת ההתיישנות.

3.       מיד לאחר שנפגע, הובהל התובע לבית החולים בחאן יונס, ועקב מצבו הקשה הועבר משם במסוק לבית החולים תל השומר.

4.       מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר עאיד מחאג'נה, מומחה למחלות עצבים, ולפיה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בשל המיפלגיה שמאלית חלקית בצורה קלה ונכות נוספת, בשיעור 10% לצמיתות, בשל תסמונת פוסט טראומטית.

          מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' אהרון מלמד, מומחה לנוירולוגיה, ולדעתו נכותו הצמיתה של התובע מגיעה כדי 10% בלבד, שכן לדעת פרופ' מלמד, באשר לדעתו התובע "החלים יפה מן הפגיעה".

5.       האירוע בו נפגע התובע אירע בשוק העיר חאן יונס. בכתב התביעה טען התובע, כי בשעה שהלך בשוק, הוא נורה על ידי חיילי צה"ל בראשו, בכדור מתכת מצופה בגומי, ובעדותו תיאר את האירוע באופן הבא (עמ' 21 לפרוטוקול):

"אני יצאתי מהבית, יצאתי לשוק כדי לקנות מצרכים לבית כי אני מפרנס המשפחה. אני גר במרחק של כ- 150 מ' מהשוק בחאן יונס. קניתי ירקות, נשאתי את הדברים בידיים שלי. השוק נמצא בצד המערבי והבית שלי נמצא בצד המזרחי. החיילים הגיעו מהצד הזה (מצביע ביד ימין לכוון הליכת החיילים). אני עליתי למקום גבוה כדי לעקוף את החיילים ולא להיתקל בהם. תוך כדי הליכה היו מספר יריות. אני הסתובבתי לכיוון החיילים ולפתע קיבלתי יריה (מצביע על פניו בצד שמאל סמוך לעין) ומאותו רגע אינני זוכר דבר."

          בחקירתו הנגדית מסר התובע, כי באותו יום השוק היה שקט "ולא היה שום דבר מלבד הירי" (עמ' 24 לפרוטוקול), ולשאלת ב"כ הנתבעת השיב, כי לא ראה ילדים מיידים אבנים בחיילים.

6.       מטעם התובע העיד עבדאללה חמיס שביר, שראה את התובע נפגע מהירי. עבדאללה הוא בעל דוכן ירקות ב"שוק יום חמישי" וכך מסר בעדותו (עמ' 28 לפרוטוקול):

"התובע בא אלי לחנות, הוא קנה אצלי ירקות לבית שלו ולקח את הירקות ויצא. הוא הלך לדרכו הביתה. בדרכו הביתה עברו חיילים באזור, התובע הלך, אגב בשוק היו הרבה מאוד אנשים. החיילים משום מה נלחצו והחליטו להרחיב את הדרך. לפתע הסתכלתי וראיתי שיש ירי, אחד החיילים ירה, התובע כששמע את הירי, ואני הסתכלתי עליו ממרחק לא גדול, הסתובב כדי לראות מאיפה יוצא הירי ולפתע קיבל כדור בצדו השמאלי של הפנים שלו. באותו רגע הוא נפל על הרצפה. לפני שהגעתי לתובע, אנשים אחרים כבר פינו אותו במכונית 404 צבע לבן והסיעו אותו לבית החולים."

עבדאללה מסביר כי מהמקום בו עמד יכול היה לראות את התובע למרות שבשוק היו אנשים רבים, משום שהמקום בו עמד התובע היה מוגבה, שכן בעבר הייתה שם מסילת ברזל שהוסרה. עוד מסר עבדאללה (עמ' 29 פרוטוקול), כי במקום היו מספר חיילים "אך רק חייל אחד ירה".

7.       הדברים שמסרו התובע והעד עבדאללה מתארים רק חלק מתמונת ההתרחשות, ואת החלק האחר השלימו החיילים שהשתתפו באירוע.

          מטעם הנתבעת העידו ישי, הוא החייל שירה, דני, ששימש כקצין שפיקד על הכוח ואפי, ששימש כסגן מפקד הכוח, בדרגת סמל.

          לפי עדויותיהם של שלושת החיילים, הם יצאו לסיור שגרתי ממנוע, בשני כלי רכב המכונים בצה"ל "נ"נ". בהגיעם לשוק, כלי הרכב הראשון, בו נסע מפקד הסיור, דני, התקדם, אך כלי הרכב השני, בו נסעו אפי וישי נחסם על ידי עגלה רתומה לחמור. אפי, שכאמור שימש כסגן מפקד הסיור, פיקד על כלי הרכב השני, ולדבריו ככל הנראה חסימת דרכו של כלי הרכב לא הייתה מכוונת, ואולם, משנחסמה דרכו של כלי הרכב השני "בשניות הומטרו עלינו סלעים מצד שמאל ומאחור" (עמ' 50 לפרוטוקול).

          עתה ברור למה התכוון עבדאללה כאשר העיד שהחיילים "משום מה נלחצו והחליטו להרחיב את הדרך".

8.       לדברי אפי, מטר האבנים היה כל כך חזק, שחלק מהנשים שעשו קניות בשוק הסתתרו בצלו של כלי הרכב, מצדו הימני, ועוד הוסיף אפי והעיד (עמ' 50 לפרוטוקול):

"ברגע זה הבנתי שאנו נכנסים למצוקה ואם אני לא אפעל מהר נגיע למצב הרבה יותר גרוע. פתחתי את החלון לתא הלוחמים מאחור, שם ישבו שני לוחמים, צעקתי להם לירות גומי רק דרך כוונות לעבר מיידי האבנים. נורתה יריה אחת ושמעתי "פגעתי" ותיכף הייתה רגיעה. אני לא יכול להעריך את הזמן אך היתה רגיעה. אז יצאנו משם."

          כאמור, היריה הבודדת נורתה על ידי ישי, שהעיד אף הוא על חסימת דרכו של כלי הרכב ועל מטר האבנים הכבד שניתח עליו, והוסיף והעיד (עמ' 40 לפרוטוקול):

"תוך כדי חסימת הנ"נ התחיל ידויי אבנים מצד מזרח. אני ישבתי בצד המערבי של תא הלוחמים, כך שיכולתי שמסוללת מסילת הרכבת התגודדו המוני אדם והתחילו ליידות עלינו מכל הבא ליד, כנראה זה היה המזבלה של השוק, בקבוקים וברזלים וארגזים."