פתח דבר
1. עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: "
הבנק") בסדר דין מקוצר, לתשלום יתרת החובה בחשבון נקוב יהלומים (חנ"י) שמספרו 619000/79 (להלן: "
החשבון") בסך 2,350,680.79$ ליום 31/12/02 (להלן: "
יתרת החובה"; תדפיס תנועות בחשבון צורף כנספח ח לתצהירה של עו"ד רחל פרידמן, יועצת משפטית ראשית בבנק; להלן: "
עו"ד פרידמן").
הנתבעת 1, הולנדר-ליפשיץ שותפות רשומה (להלן: "
השותפות"), היא הבעלים בחשבון, אשר שימש אותה במועדים הרלוונטיים לתובענה לניהול עסקיה בענף היהלומים. הנתבע 2, מר שמואל יולס (להלן: "
יולס"), והנתבע 3, מר כרמל לנצט (להלן: "
לנצט"), הם השותפים בשותפות; הנתבעת 4, גב' נעמי לנצט היא רעייתו של לנצט (להלן: "
גב' לנצט"), והנתבעת 5, גב' רות יולס היא רעייתו של יולס (להלן: "
גב' יולס"). כל אחד מן הנתבעים 2-5 ערב באופן אישי לכל יתרת חובה בחשבון בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום (כתבי הערבות מיום 28/5/89 צורפו כנספחים א-ב לתצהיר עו"ד פרידמן).
(הנתבעים 1-5 יחדיו יכונו להלן: "
הנתבעים").
הנתבעים אינם חולקים על שיעורה של יתרת החובה בחשבון, אלא שלטענתם יש לקזז הימנה את הנזקים שנגרמו לשותפות על ידי הבנק כתוצאה מייעוץ רשלני שניתן לה על ידו בעסקת ייצוא יהלומים.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
2. השותפות הוקמה בראשית שנות ה- 50' על ידי מר אברהם ליפשיץ ז"ל (להלן: "
ליפשיץ"), אחיו מר יחזקאל ליפשיץ ז"ל, וגיסו מר פנחס הולנדר ז"ל. בראשית פעילותה עיסוקה היה בעיקר בתיווך עבור קנייני יהלומים מחו"ל, ובהמשך הרחיבה השותפות את פעילותה והחלה לעסוק גם בייצור יהלומים באמצעות קבלני משנה. במרוצת השנים זכתה השותפות למוניטין בתעשיית היהלומים כמוסד אמין ומבוסס, וליפשיץ אף נבחר לכהן כנשיא הבורסה ליהלומים בישראל. בשלהי שנות ה- 80' גדלה עד מאוד פעילותה של השותפות בייצוא יהלומים, ועד לסוף שנות ה- 90' מחזורי המכירות השנתיים שלה עמדו על מיליוני ואף עשרות מיליוני דולרים (ראו סעיפים 5-11 לתצהירו של לנצט מיום 12/2/06; להלן: "
תצהיר לנצט").
ליפשיץ הוא אביהן של גב' לנצט וגב' יולס, ובעליהן - לנצט ויולס - הועסקו על ידי השותפות כיהלומנים. בשנת 1972 הפך לנצט לשותף בה וכך גם יולס בשנת 1987; ובשנת 1993 - עם פטירתם של כל מייסדיה - הפכו השניים לשותפים היחידים בשותפות (ראו סעיפים 12-13 לתצהיר לנצט).
3. היחסים החוזיים שבין השותפות לבין הבנק מעוגנים במספר הסכמים שעליהם חתמה השותפות ביום 28/5/89, והם מסדירים את התנאים שבהם הבנק ניהל עבור השותפות את החשבון, הקצה לה אשראי, פרע שיקים שנמשכו על ידה והעמיד עבורה הלוואות במטבע חוץ (הסכם תנאי אשראי כלליים צורף כנספח ג לתצהיר עו"ד פרידמן, הסכם תנאי ניהול חשבון במטבע חוץ צורף כנספח ד לתצהירה, הסכם תנאי ניהול הלוואות במטבע חוץ צורף כנספח ה לתצהירה והסכם תנאי ניהול חשבון שיקים צורף כנספח ו לתצהירה). במועד חתימתם של הסכמים אלה חתמו בני הזוג לנצט ובני הזוג יולס, כל אחד מהארבעה בנפרד, גם על כתבי ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל יתרת חובה בחשבון (כתבי הערבות צורפו, כפי שכבר צוין, כנספים א-ב לתצהיר עו"ד פרידמן). לבסוף, ביום 28/9/95 חתמה השותפות על הסכם שהסדיר תנאי אשראי כלליים למימון עסקי יהלומים על ידי הבנק (צורף כנספח ז לתצהיר עו"ד פרידמן).
יש להבהיר בהקשר זה כי אף על פי שההסכמים האמורים נחתמו בין הבנק לבין השותפות במועדים המצוינים, הרי שלמעשה השותפות החלה לנהל את עסקיה באמצעות הבנק זמן רב קודם לכן, עוד בראשית ימיה. במשך כל השנים הללו הבנק ראה בשותפות לא רק לקוחה ותיקה אלא גם אמינה וחשובה, ועל כן הוא נהג להעמיד לרשותה מעת לעת אשראי בסכומים ניכרים - עד לסך של 2,800,000$ (ראו עדותו של מר שלמה מוסרי - מנהל מחלקת יהלומים בשנים 1990-1998 בסניף שבו התנהל החשבון ומנהל סניף זה בשנים 1998-2002, להלן: "
מוסרי" ו- "
הסניף" בהתאמה - בעמ' 38 לפרוטוקול, ש' 8-11). לא זו אף זו, לטענתם של הנתבעים, בין ליפשיץ לבין מר יעקב רייף ז"ל, אשר שימש במהלך שנות ה-80 כמנהל הסניף (להלן: "
רייף"), שררו יחסי עבודה קרובים עד מאד:
"היחסים חרגו מיחסי לקוח ומנהל בנק. מר ליפשיץ היה נשיא הכבוד של בורסת היהלומים באותה עת. מר רייף היה משכמו ומעלה. הוא לגמרי לא היה הטיפוס האופייני של מנהל בנק. היחסים שהיו לנו עם רייף היו שונים לגמרי ממה שהיה לנו עם מוסרי ולפניו עם מר אושמן שהיו מנהלי הסניף שבאו בעקבות רייף. רייף היה יוצא מגדרו כדי לעזור לנו וזאת היתה מערכת היחסים בינינו..." (ראו עדותו של לנצט, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 17-24).
במסגרתם של יחסים אלה, מוסיפים הנתבעים, הבנק היה מעורב דרך קבע בפעילותה של השותפות, ואף נהג לספק לה, לבקשתה, חוות דעת בנושא חוסנם הכלכלי של לקוחות עמם עמדה להתקשר לצורך מכירת יהלומים - שעל פיהן ייעץ לה בנוגע לכדאיותן של עסקאות אלה (ראו סעיף 27 לתצהיר לנצט).
4. במחצית השנייה של שנת 1983 נקרתה בדרכה של השותפות הזדמנות עסקית לייצא יהלומים בהיקף ניכר לארצות הברית. לנצט נפגש בניו-יורק עם נשיא חברת BAUMGOLD BROS INC., חברה אמריקאית שעיסוקה ביהלומים (להלן: "
באומגולד" או- "
החברה"), והאחרון הציע ללנצט לרכוש מן השותפות יהלומים בשווי מיליוני דולרים. ואולם, כחלק מתנאי העסקה באומגולד דרשה כי השותפות תמכור לה את היהלומים בתנאי אשראי - דבר שעורר חשש בקרב השותפים.
לגרסתם של הנתבעים, ליפשיץ ולנצט ערכו מספר פגישות ייעוץ עם רייף בנושא העסקה שהוצעה לשותפות על ידי באומגולד, שבחלקן נכח גם סגנו של רייף ד"ר עמנואל בר-אור (להלן: "
ד"ר
בר-אור") - ובמהלך פגישות אלה השניים שטחו בפני רייף וד"ר בר-אור את לבטיהם בנוגע למתן האשראי לחברה (ראו עדותו של לנצט בעמ' 14 לפרוטוקול, ש' 6-14; וכן בעמוד 15 לפרוטוקול, ש' 5-6). הנתבעים מוסיפים כי באחת מן הפגישות הללו רייף הציע מיוזמתו כי יערוך בדיקה בין-בנקאית מקיפה בנוגע למצבה הכלכלי של באומגולד - על מנת שמידע זה יסייע בידי השותפים להחליט אם להתקשר עמה בעסקה המוצעת, אם לאו. ואמנם, כעבור מספר ימים מסר רייף ללנצט בשיחה טלפונית שניהל עמו כי הבדיקה שערך העלתה כי "עסקה עם באומגולד כמוה כעסקה עם Bank of England", כך בלשונו של לנצט, וכי לבנק ביטחון מלא בכדאיותה (להלן: "
חוות הדעת"). יש לציין כי שעה שניהל לנצט את השיחה האמורה עם רייף, כך לטענתו, ליפשיץ ופקידה בשותפות בשם מירי גבע (להלן: "
גבע") נכחו עמו בחדר (ראו עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 5-7).
בסמוך לאחר קבלת חוות הדעת בנוגע למצבה הכלכלי של באומגולד, השותפות נענתה להצעתה והתקשרה עמה בעסקת פרוגרמה לייצוא יהלומים לארצות הברית (להלן: "
עסקת הפרוגרמה") - כאשר הנתבעים חוזרים ומדגישים כי
השותפים גמלו בליבם לפעול כך אך ורק על סמך המידע שקיבל לנצט מרייף בנוגע למצבה הכלכלי של באומגולד.
5. עסקת הפרוגרמה התנהלה באופן שהשותפות סיפקה לבאומגולד מעת לעת משלוחים של יהלומים מלוטשים, ובתמורה היא קיבלה מן החברה
שטרי חוב על סך מלוא שוויים של היהלומים הללו, שנמשכו לפירעון בתאריך עתידי (ראו עדותו של לנצט, עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 12-14; שטרות שנמשכו בימים 16/4/84, 18/6/84, 20/8/84 ו- 24/10/84 צורפו כחלק מנספח ב לתצהיר לנצט).
דא עקא, שכבר בשנת 1984 התקשתה באומגולד לפרוע את שטרי החוב שהפקידה בידי השותפות, ולטענתם של הנתבעים חובה לשותפות בגין היהלומים שסיפקה לה עמד בחודש פברואר 1985 על סך 979,033$ (להלן: "
חוב עסקת הפרוגרמה"). הצדדים ניהלו משא ומתן בנוגע לאופן פירעונו של חוב זה, ולבסוף הסכימו כי הוא ייפרע על ידי באומגולד בסדרת תשלומים עתידיים שתתפרש עד לסוף שנת 1986. משכך, ביום 19/2/85 משכה באומגולד לטובת השותפות 17 שטרי חוב חדשים בסך כולל של 979,033$, שנמשכו לפירעון בתאריכים שונים עד לסוף שנת 1986 - כאשר שטרות אלה החליפו למעשה את השטרות הקודמים שניתנו לשותפות כנגד משלוחי היהלומים ולא נפרעו על ידי החברה (להלן: "
הסדרה השנייה של שטרי החוב"; ראו עדותו של לנצט, עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 23-25). יש לציין בהקשר זה כי לטענתם של הנתבעים לא עלה בידם לאתר את כל השטרות שקיבלו מבאומגולד במסגרת הסדרה השנייה של שטרי החוב (ראו עדותו של לנצט בעמ' 14 לפרוטוקול, ש' 1-5), ועל כן לתצהירו של לנצט צורפו צילומיהם של 11 בלבד מתוך 17 השטרות הללו (צורפו כחלק מנספח ב לתצהיר לנצט).
אלא שגם הסדרה השנייה של שטרי החוב לא נפרעה על ידי באומגולד, אשר הלכה ושקעה במצוקה כלכלית. בשנת 1985 הוגשה בקשה לפירוקה של החברה בבית משפט לפשיטת רגל בניו-יורק (ראו עדותו של לנצט, עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 26 עד עמ' 16, ש' 6), וביום 14/2/86 מונתה לחברה נאמנה. בית המשפט אף הודיע לנושיה של באומגולד כי במידה שברצונם להגיש תביעות חוב במסגרת תיק הפירוק עליהם לעשות כן עד ליום 14/8/89 (ההודעה צורפה כנספח א לתצהירו המשלים של לנצט מיום 7/11/06; להלן: "
התצהיר המשלים") - והשותפות אמנם הגישה תביעה כאמור בגין חוב עסקת הפרוגרמה, על סך 979,033$ (צורפה כנספח ג לתצהירו המשלים של לנצט). ואולם, לדאבונה של השותפות אשר לא היתה נושה מובטחת של באומגולד, לא נשאר בקופת הפירוק של החברה די כסף על מנת לפרוע את החוב או אפילו מקצתו (דו"ח מסכם של תיק הפירוק בבית המשפט צורף כנספח ה לתצהיר המשלים של לנצט).
6. הנתבעים טוענים כי לאחר שהתברר לשותפות כי עסקת הפרוגרמה נחלה כישלון חרוץ, לנצט פנה לרייף והתעמת איתו בנושא הייעוץ הרשלני שנתן לשותפות שעה שהמליץ לה להתקשר בעסקה זו (ראו עדותו של לנצט, עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 16-18). במעמד זה, כך לגרסתם של הנתבעים, רייף התוודה בפני לנצט כי הוא מעולם לא ערך בדיקה יסודית בנוגע למצבה הכלכלי של באומגולד עם הבנק הזר שבאמצעותו היא ניהלה את עסקיה - זאת משום שהחברה היתה ידועה וותיקה והוא לא סבר כי קיים חשש כלשהו שהיא תגיע למצב של חדלות פירעון (ראו סעיפים 60-62 לתצהיר לנצט). עוד לטענתם של הנתבעים, בדיעבד נתברר להם מבדיקה שערכה השותפות בעצמה לאחר וידויו של רייף, כי למעשה במועד שבו הציעה לה באומגולד להתקשר עמה בעסקת הפרוגרמה החברה כבר היתה נתונה בקשיים כלכליים ניכרים (ראו סעיף 56 לתצהיר לנצט).