פסק-דין בתיק א 133264/01

מבוא

1.         בתאונת דרכים שאירעה ביום 7.9.99 (להלן:"התאונה"), קופחו חייו של סטניסלב בובליאק ז"ל, יליד 12.3.90, והוא ילד כבן 9 שנים (להלן:"המנוח").

מדובר בתביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לעזבון המנוח וכן לתובעת מס' 2, גרבר נלי (להלן:"התובעת"), אימו של המנוח, אשר נפגעה פגיעה נפשית, עקב מות המנוח.

הנתבעים הודו בחבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "החוק") והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

תביעת העזבון

פיצוי בגין  אבדן יכולת ההשתכרות של המנוח ב"שנים האבודות"

2.         בפסק הדין בעניין ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', פ"ד נח (4) 486 , הכיר בית המשפט העליון, בעילת התביעה, בגין נזקי ה"שנים האבודות", דהיינו, פיצוי בגין אבדן יכולת ההשתכרות של הניזוק, שנתקצרה תוחלת חייו, באותן שנים שנגרעו ממנו, עקב מעשה עוולה .

3.         ב"כ הצדדים נחלקו בשאלת שיטת חישוב הפיצויים, בגין השנים האבודות ואכן, דעות שונות נשמעו בסוגיה זו, בפסיקה ובספרות, עד אשר לאחרונה, אמר בית המשפט העליון את דברו ופסק הלכה.

4.         בפסק הדין בעניין ע"א 10990/05 פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006     (2), 199  (להלן:"פרשת פינץ", נפסק כי בעניינו של ניזוק, חסר תלויים, יוערך הפיצוי בגין השנים האבודות, בשעור של 30% מבסיס השכר, אשר לגבי קטינים, הוא בדרך-כלל, השכר הממוצע במשק, לעניין זה, ראה, ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, תק-על 2005(3) 3932.

שיטת חישוב זו, מבוססת למעשה, על חלוקת ההכנסה, לשלוש ידות - ידת הקיום, ידת משק הבית וידת החיסכון. הערכת הפיצוי, בגובה ידת החיסכון, מגלמת את הסכום שהיה נותר בידי המנוח, לאחר ניכוי הוצאות מחייתו - ידת הקיום וידת משק הבית.

כב' השופט ריבלין, עומד בפסק דינו ב"פרשת פינץ", על השאיפה ליצור אמת מידה אחידה, אשר בהעדר ראיות המצדיקות סטייה ממנה, תשמש לפסיקת הפיצוי כשמדובר בקטינים וניזוקים צעירים, לגביהם אין נתונים מיוחדים המאשפרים להעריך שיעור ההשתכרות וההפסד בפועל, וכדבריו: "...הנחות עבודה אלה משקפות שאיפה להאחדת הפיצוי בתנאים של אי-ודאות. שאיפה זו ראויה היא והולמת. היא מתרחקת משימוש-יתר בנתונים ספקולטיביים, ונמנעת מהבחנות בלתי ראויות בין ניזוק לניזוק שאין להן ביסוס אינדיבידואלי במציאות. היא מתווה רף פיצוי עקבי, שיחול ברוב המקרים בהם קוצרה תוחלת החיים של קטין - הכל בהיעדר ראיות ממשיות לסתור. יתרה מכך, מתווה הפיצוי האחיד, הגלובאלי, כורך בחובו את מגוון "סיפורי החיים" האפשריים ומכנס את כולם לכלל שומה אחת; כך עשוי להימנע הצורך מלהביא בחשבון הפיצוי אין-ספור משתנים שניתן להעלותם על הדעת. כך תמנע גם האפליה הבלתי ראויה בין ניזוקים שאין ביניהם שוני אינדיבידואלי רלבנטי" ובהמשך: "...בהיעדר ראיות כאלה (ראיות הסותרות את החזקות העובדתיות האמורות- ב.ט) תקומנה שלוש חזקות עובדתיות שתקבענה את שומת הפיצוי בעניינו של קטין: השכר הממוצע במשק, שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים. חישוב זה, המתמשך לאורך שנים רבות, משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, כמו-גם את הנתונים המשתנים בין אדם לאדם: תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסוימות, התקדמות בעבודה, צבירת חסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, ועוד כיוצא באלה. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה... יודגש, כי תוצאת החישוב נתונה להיוון ותכופות גם להיוון כפול. מטבע הדברים יקטן, לפיכך, הפיצוי, ככל שהניזוק נפגע בגיל צעיר יותר" (פסקה 11 לפסק הדין).  

5.         אשר לבסיס השכר, אין בידי לקבל טענת הנתבעים על פיה בהתחשב בכך שמדובר במשפחה שעלתה ארצה, זמן קצר עובר לתאונה והשכר הממוצע במקום מגוריה בארץ, נמוך מהשכר הממוצע הכלל-ארצי, יש לפסוק את הפיצוי על בסיס השכר הממוצע, במקום המגורים - העיר רמלה.

            כאמור, בית המשפט העליון, חזר ופסק  כי: "הנחת עבודה היא לנו לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק... ... הנחה זו נדחית מפני נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר, או נמוך יותר, מהשכר הממוצע במשק" (ע"א 1433/98 חמד נ' גנאיים תק-על 99 (3) 1754 ופסה"ד בעניין רים אבו חנא הנ"ל). בעניין זה, אין לי אלא לחזור על דברי בת"א (תל-אביב-יפו) 81469/00 אחמד חאג' יחיה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2004(1), 2168: "מן המקובץ עולה כי להבדיל מהתייחסות לנתוניו, כישוריו ויכולותיו של הנפגע הספציפי העומד בפנינו, אין אנו מעריכים את פוטנציאל השתכרותו של קטין, על בסיס מקום מגוריו בתחומי מדינת ישראל, אם גדל הוא בעיר, עיירה או כפר שהכנסות תושביו נמוכות או באחת משכונות היוקרה שתושביהן משתכרים הרבה מעבר לשכר הממוצע וכפי שנאמר בעניין זה "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" נדרים פ"א, א'".

6.         הפיצוי בגין השנים האבודות, יחושב, על כן, על בסיס הפסד בשיעור של 30% מהשכר הממוצע במשק, לתקופה של 46 שנים, תוך היוון כפול, עד המועד  בו היה המנוח צפוי להגיע לגיל 21.

כן יצויין כי על פי פסה"ד ב"פרשת פינץ", הפיצוי המחושב בדרך זו, כולל התחשבות בהפסדי צבירה לפנסיה (פסקה 11 לפסה"ד) לפיכך אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף, בגין הפסדי פנסיה.

השכר הממוצע במשק,  עומד על סך של 7,371 ש"ח ובניכוי מס, סך של 6,420 ש"ח.

הפיצוי בגין השנים האבודות, בהיוון כפול, מסתכם בסך של 497,073 ש"ח, על פי החישוב כדלקמן: 0.8626x299.1951x0.3x6,420.

כאב וסבל

7.         מכח תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו- 1976, זכאי עזבון המנוח,  לפיצוי בגין כאב וסבל, בשיעור של 25% מהסכום המקסימלי, המסתכם, נכון ליום פסק הדין, בסך של 48,536  ש"ח.

הוצאות קבורה ואבל

8.         לתצהירה של גב' יוליה בובליאק, אחותו של המנוח (להלן: "יוליה"), צורפו קבלות בגין הוצאות קבורה, מצבה וארוחות אבל, המסתכמות בסך של 6,648 ש"ח.  הוצאות נוספות לא הוכחו.

            בהתחשב בהפרשי הצמדה וריבית, מיום התאונה, ראיתי לפסוק פיצוי בסך מעוגל של 10,000 ש"ח, בגין ראש נזק זה.