פסק-דין בתיק א 13315/05

1.         התובעת הגישה בשנת 2001 לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק 6-91-71494-01 (להלן: "תיק ההוצל"פ") (להלן: "השטר")  שטר על סך 161,000 ש"ח, אשר תאריך עשייתו הוא 17/9/90, ומועד פרעונו 1/10/2001.

עושה השטר הוא רפאלוב רחמים (להלן: "רפאלוב") והנתבע דנן הוא אחד מהערבים לשטר.

2.         הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, וטען מספר טענות:

א)         הנתבע  אישר, כי ערב לרפאלוב,  שלווה מהתובעת ביום 17/9/90, סך 100,000 ש"ח.

(הסכם ההלוואה צורף  עוד לתצהירו הראשון של הנתבע).

הנתבע טען, כי על פי ההסכם ההלוואה, היה אמור רפאלוב לתת לתובעת בין שאר הבטחונות, גם שטר חוב בחתימתו ובחתימת חמישה ערבים, ואילו בפועל, רק הוא וערב נוסף חתמו על השטר ושטר נוסף שמצוי בתיק חתום על ידי שלושה ערבים אחרים, ולא ניתן לתבוע אותו בגין שני שטרות.

ב)         שטר החוב נחתם על ידו כשהוא ריק והוא מולא בניגוד לתנאי ההרשאה. (סעיף 8 לתצהיר).

ג)          כתב הערבות היה ריק וללא פרטים ולפיכך, אין הוא מהווה כלל כתב ערבות.

ד)         הסכומים אשר מולאו בשטרות הם מופרזים וחורגים מההרשאה שהוא נתן לתובעת לבטחון להלוואה על סך 100,000 ש"ח (סעיף 9 לתצהיר).

ה)         הנתבע טען, כי "התיק נגוע בשיהוי" כיוון שהתיק נפתח בשנת 1991 והתובעת לא נקטה בכל פעולות נגדו במשך כ- 10 שנים והתובעת לא יכולה להתחיל לפעול נגדו בחלוף 10 שנים, כיוון שקשה לו להגן על עצמו "ולכן יש התיישנות". (סעיף 14 לתצהיר).

3.         כב' הרשמת דלית ורד נתנה לנתבע רשות להתגונן, וקבעה כי התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, ישמש כתב הגנה. (עמוד 5 להחלטה מיום 23/1/2005).

לפיכך, רק הטענות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן הן בגדר החזית המותרת בתיק.

טענות נוספות שהעלה הנתבע בתצהיר העדות הראשית ובסיכומיו; ושלא הוזכרו בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, הן בגדר הרחבת חזית וב"כ התובעת התנגד מכל וכל להרחבת חזית ולפיכך אין להיזקק להן.

4.         לאחר עיון בטענות הצדדים וסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפי הדין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

א)         באשר לטענה ולפיה מדובר בשני שטרות ולא ניתן לתבוע את הנתבע על שני שטרות:

כב' הרשמת דלית ורד התייחסה לטענה זו בפתח ההחלטה למתן רשות להתגונן וציינה, ובצדק, כי אמנם מבחינה טכנית מדובר בשני שטרות, אך הדבר נובע מכך, שהיו חמישה ערבים, וטופס השטר היה ערוך באופן שניתן היה להחתים עליו רק שלושה ערבים.

על כן, חתמו הנתבע וערב נוסף על שטר אחד, וערבים האחרים חתמו על שטר אחר, אך בפועל, נפתח תיק ההוצל"פ בגין סכום של 161,000 ש"ח ולא בגין סכום שני השטרות המצטבר.

כב' הרשמת ורד גם התייחסה לטענת הנתבע ולפיה, יש להחיל בענין שלפנינו את חוק הערבות (סעיף 12 לתצהירו) וציינה מפורשות, כי במקרה דנן, לא חלות הוראות פרק ב' לחוק הערבות תשכ"ז - 1967, שהסדיר את מעמדו של ערב יחיד, שכן פרק זה בחוק נחקק רק בשנת 1992, ותוקן בשנת 1997 וגם הוראת המעבר לתיקון תשנ"ב אינה חלה היות והשטר הוגש לביצוע עוד בטרם פורסם התיקון.

כמו כן ציינה, כי לו היה חל פרק ב' לחוק הערבות בנוסחו הנוכחי, אזי אם היה הנתבע מוכיח, שהתובעת לא  הודיעה לו על כך, שהחייב העיקרי - רפאלוב אינו ממלא את חיוביו, כי אז ניתן היה לפטור אותו מערבותו לפי הוראת סעיף 26 (א) לחוק הערבות.