פסק-דין בתיק א 13301/03

1.         התובעת עוסקת באספקת מוצרי אריזה לחקלאות.

הנתבע הוא חקלאי ונהג לרכוש מהתובעת מוצרי אריזה לתוצרתו החקלאית (להלן: "המוצרים" ).

התביעה היא ליתרת חוב, שלטענת התובעת, הנתבע נותר חייב לה בגין מוצרים שסופקו לו במהלך שנת 2001. 

הנתבע מכחיש את החוב.

עובדות, שאינן שנויות במחלוקת:

2.         התובעת הוציאה בקשר למוצרים אלה חשבוניות בסך 300,151 ש"ח (כולל מע"מ). בפגישה שנערכה בחודש נובמבר 2001 בין הנתבע לסוכן מכירות של התובעת, ניסים אוזן,  מסרה התובעת לנתבע פירוט חוב ע"ס 264,986 ש"ח (כולל מע"מ) (נספח א' לתצהיר הנתבע).

הנתבע שילם לתובעת סך של 202,000 ש"ח (בפריסה ל-10 תשלומים).

כן שילם את סכום  המע"מ  בגין החשבונית בסך של 43,608 ש"ח. 

בכל ספחי השיקים, באמצעותם בוצע התשלום, רשום: "גמר חשבון" ובסמוך-חתימתו של אוזן (נספחי ב' לתצהיר הנתבע).

גירסת התובעת:

3.         החוב האמיתי של הנתבעת היה על פי האמור בחשבוניות: 300,151 ש"ח כולל מע"מ). הנתבע השתמט מתשלום החוב במשך כל החודשים, מאז  החלה אספקת המוצרים, במרץ אפריל  2001 ועד לחודש נובמבר, כאשר אוזן הצליח להיפגש עם הנתבע במטרה לגבות את החוב.

            המסמך נספח א' לתצהיר הנתבע,  הנושא תאריך: 16/9/01 (להלן: "המסמך" ) הוכן על ידי התובעת כהצעת פשרה, והיה מותנה בכך שהנתבע יפרע את החוב הנקוב בו במלואו (סעיף 8 לתצהיר, מנהל התובע, יוסי הימן, וסעיף 7 לתצהיר אוזן).

            אולם, הנתבע סירב לשלם את הסכום הנקוב בחשבון והחליט, על דעת עצמו, לשלם סך של 202,000 ש"ח בלבד,  וגם זאת בפריסה ל-10 תשלומים, ובנוסף שילם את סכום המע"מ בגין החשבוניות בסך של 43,608 ש"ח.

            התובעת לא הסכימה לראות בתשלום האמור סילוק חובו של הנתבע כלפיה,  ואת חתימותיו של אוזן על ספחי השיקים, היא מסבירה בכך שאוזן נאלץ לחתום עליהם, לאחר שהנתבע סירב לכל תשלום בלעדי חתימות אלה, וכיון שהחוב "הכביד על חשבון הבנק של התובעת" (לעניין זה עוד יוקדש להלן פרק נפרד). 

על פי חשבונה של התובעת חוב הקרן של הנתבע הינו:                                                54,543 ש"ח  (43,608 - 202,000 - 300,151).

גרסת הנתבע:

4.         החשבוניות אינן משקפות את החוב האמיתי. התובעת היתה מוציאה חשבוניות במהלך התקופה שבה סופקו המוצרים, כלומר בין החודשים מרץ עד ספטמבר, שהם החודשים המתאימים לגידוליו, ובסופה של התקופה היתה נערכת התחשבנות ביניהם שעל פיה היתה נקבעת התמורה המגיעה לתובעת.

            כיוון שהנתבע היה לקוח ותיק וגדול, הוא היה נהנה ממחירים טובים, יחסית לאחרים. מעולם לא התחמק מתשלום החוב, וגם הפעם נערכה הפגישה לאחר תום תקופת העבודה, כנהוג.

            בדרך כלל נהג לערוך התחשבנות עם הימן, הפעם נערכה הפגישה עם אוזן.  המסמך שהציגה לו התובעת לא היה הצעת פשרה, אלא מסמך הדרישה שלה. הוא לא הסכים למחירים הנקובים בו, והציע, מצידו,  מחירים נמוכים יותר. הצעות המחיר שלו מופיעות בטור הימני של המסמך (עמ' 12 לפרוטוקול). הצעתו היתה נמוכה בכ-12 אלף ש"ח מהמחיר ששילם בסוף.