פסק-דין בתיק א 13296/05

1.         ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לייתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2.         התובע נפגע ביום 15/12/04 בעת עבודתו כנהג משאית בטון. ע"פ האמור בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו, ארעה הפגיעה כתוצאה משחרור שוקת הבטון של המשאית, אשר פגעה בו בעוצמה. נטען כי שוקת הבטון שוחררה כתוצאה משימוש בכוח המכני של הרכב (בהיותה מחוברת למנוע של המשאית), ועל כן יש לראות את התאונה כתאונת דרכים.

3.         הנתבעת טוענת, מנגד, כי המנוע שהפעיל את השוקת, הינו מנוע עצמאי, נפרד ממנוע המשאית ועל כן אין לראות את הארוע כתאונת דרכים. להוכחת טענתה צרפה דו"ח חקירה.

4.         כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בחזהו. לאחר מספר ימים החל לסבול מכאבים בחזה ומשיעול ופנה לקבלת טיפול. כשבועיים לאחר התאונה אושפז התובע, למשך 4 ימים, בבית החולים פוריה בשל אבחנה של דלקת ריאות.

5.         התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע אושרה תקופת אי כושר בת 51 ימים.

6.         התובע, לא הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות במל"ל אלא עתר בתיק זה למינוי מומחה. בית המשפט מינה מומחה בתחום הריאות, ד"ר ויילר, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה. כן קבע המומחה כי אין קשר סיבתי בין החבלה הקהה שנגרמה בתאונה לבין התפתחות דלקת הריאות. יחד עם זאת קבע המומחה, בגין החבלה בתאונה, נכויות זמניות כדלקמן: 100% למשך חודש ו-50% למשך חודשים נוספים. 

7.         עובר לתאונה הועסק התובע, אצל בנו, כנהג משאית בשכר ברוטו של כ-3,300 ש"ח (הוגשו תלושים מתקופה מאוחרת לתאונה, כן ניתן ללמוד על השכר מאישור ביטוח לאומי לפיו חושבה גמלה לפי שכר רבע שנתי בסך 10,027ש"ח). כבר כעת אומר כי בחישוב הפיצוי בגין הפסד שכר בעבר (בתקופת אי הכושר) אין לנכות מהשכר מס הכנסה בהיותו נמוך משכר מינימום (ראה גם בתלושים-אין ניכוי מס הכנסה). 

8.         ב"כ התובע מבקש פיצוי בגין הפסדי עבר בתקופת אי כושר למשך 3 חודשים (9,900 ש"ח), פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות לעתיד, 10,000 ש"ח בגין הפסד שכר לעבר מתום אי הכושר ועד היום, 2,500 ש"ח בגין הוצאות (רפואיות ונסיעות) ופיצוי מלא בגין כאב וסבל בסך 15,000 ש"ח. 

9.         ב"כ הנתבעת מציעה לפסוק פיצוי בסך 6,000 ש"ח בגין הפסדי עבר בתקופת אי הכושר, ופיצוי בסך 1,500 ש"ח בגין כאב וסבל. מפיצוי זה היא מבקשת לנכות את תגמולי המל"ל ששולמו לתובע (בסך 4,089 ש"ח-הוצג אישור) וכן את שכר טרחת המומחה שמונה מטעם בית המשפט (בסך כ-8,700 ש"ח-הוצגו קבלות) לאור החלטת המינוי בה נקבע כי במידה ולא תקבע נכות או כי אין קשר סיבתי ישא התובע בשכר הטרחה.

10.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי כולל בסך 17,000 ש"ח, מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל בסך 4,089 ש"ח ששולמו לתובע, כך שנותר סך של  12,911 ש"ח נטו.

11.        בקביעת סכום זה נתתי דעתי, בין היתר, למספר דברים שיפורטו:

התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, וזאת גם אם מערבל הבטון והשוקת המחובר אליו, פעלו מכוחו של מנוע נפרד ממנוע המשאית-ראה בענין זה רע"א 6779/97 מנופי יהודה נ' מזל (פורסם בנבו): "..חזקת "ניצול הכוח המכני" חלה, בהתקיים שאר התנאים שבה-גם במצב שבו הכוח המכני שנוצל ברכב הדו יעודי מקורו היה במנוע נפרד מן המנוע המשמש ליעודו התעבורתי של הרכב".

אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין הפסד השתכרות לעתיד נוכח העובדה שלא נותרה כל נכות בגין התאונה, ונוכח העובדה כי התובע חזר לאותה עבודה בה עבד לפני התאונה, ללא כל שינוי בשכרו.

לא מצאתי לנכון לקזז את שכר טרחת המומחה שמונה. המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה למינוי מומחה הצדיקו מינויו, דבר שאף מקבל חיזוק נוכח האמור בחוות הדעת באשר לנכויות הזמניות שנקבעו. בהחלטת בית המשפט מיום 11/2/07 נאמר כי התובע ישא בשכר הטרחה אם לא תקבע נכות ולא נכתב נכות צמיתה.

12.        לסיכום האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,911 ש"ח בצירוף החזר אגרה ששולמה על ידו, ובצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ כחוק.

התשלום יתבצע כפוף לקבלת אישור משרד הרישוי לפיו לתובע היה רישיון בר תוקף במועד התאונה.

13.        נוכח הסכמת הצדדים לניהול ההליך בדרך מקוצרת והעובדה כי בתיק לא התקיימו יותר מ-3 קדמי משפט, פטורה הנתבעת מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ח (15 בנובמבר 2007) בהעדר