פסק-דין בתיק א 13285/01

1.         הצדדים הסכימו למתן פסק-דין על סמך החומר שבתיק וללא הגשת סיכומים, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים.

2.         תביעה לסילוק יד מהדירה המצויה בעכו העתיקה ברחוב 10/114, גוש 18010 (להלן: "גוש") חלקות 113,114,115 ו- 121 (להלן: "הדירה/נכס") ולדמי שימוש ראויים.

3.         התובעת, החברה לפיתוח עכו העתיקה בע"מ (להלן: "התובעת") הוסמכה לטפל בגוש 18010, לאחר שגוש זה נוהל על ידי חברת עמידר, החברה הלאומית לשיכון עובדים בישראל (להלן: "עמידר").

4.         הגב' תרשיחאני פטמה ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר נפטרה ביום 5/8/1998 הייתה הדיירת המוגנת בנכס.

5.         נכדה של המנוחה, הנתבע 1, מר תרשיחאני מוחמד (להלן: "הנתבע 1") טען לזכויות בירושה מסבתא לנכד.

6.         הנתבע 1, ניסה להעביר את הזכויות בדיירות המוגנת, ברחוב 10/114 גוש 18010 חלקה 114, לנתבע 2, מר חמאד חאמד (להלן: "הנתבע 2") ולנתבעת 3, הגב' ספייה חאמד (להלן: "הנתבעת 3"), כפי שעולה מהצהרת הדייר היוצא - הנתבע 1 ( נ/2), והצהרת הדייר המוצע - הנתבע 2, מיום 18/7/1999.

7.         בתאריך 28/6/00 וועדת דמ"פ בעמידר לא אישרה העברה בירושה לידי הנתבע 1 קבעה שיש להמציא מרשם תושבים וצילום תעודת זהות ולאחר מכן יובא העניין בפני יועץ משפטי.

8.         בתאריך 4/2/01, חיווה את דעתו עו"ד נג'אר הנרי בעבור עמידר, כי מאחר ואין בידיו כלים לדעת באם הנתבע 1 התגורר עם סבו, הדייר המקורי, לפני פטירתו, הוא משאיר את העניין לשיקול דעת עמידר וממליץ לברר באם יש או הייתה לו דירה אחרת למגורים ובאיזה תקופה, כן, לברר עם שכניו בדבר תקופת מגוריו בדירה הנוכחית.

9.         בתאריך 27/3/01 הוועדה בעמידר, לא אישרה את העברת הזכויות בירושה לנתבע 1 והורתה על הגשת תביעת פינוי (להלן: "ועדת דמ"פ").

10.        ביום 28/3/01 הודיעה עמידר לנתבע 1, כי היא דחתה את בקשתו לקבלת זכויות ירושה לנכס וביקשה לפנות את הדירה.

11.        התביעה הוגשה על ידי עמידר ולאחר מכן הותרה תיקונה (בש"א 19511/05), לאחר שהתובעת החליפה את עמידר בניהול הנכס, מטעם מנהל מקרקעי ישראל.

12.        על-פי הנטען בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית של מנהלת מחלקת נכסים אצל התובעת, הגב' מירי סצ'י, אשר הוגש וסומן כ- ת/1 (להלן " הגב' סצ'י), ביום 17/8/03 או במועד סמוך לכך, נודע לתובעת כי הנכס חולק לשני חלקים, כך שהנתבעים 2-3 פלשו לנכס ומחזיקים שלא כדין בחלק מן הדירה במשותף עם הנתבע 1, אשר בעניינו דחתה ועדת דמ"פ את בקשתו להעברת הנכס בירושה. הנתבעים לא נענו לדרישות פינוי הנכס, ועל כן זכאית התובעת לסילוק ידם, לרבות דמי שימוש ראויים בסך 800 ש"ח, דהיינו מדצמבר 1997 ועד פברואר 2006 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן), 78,400 ש"ח, לא כולל ריבית והצמדה.

13.        הנתבע 1 טען בכתב ההגנה שהוגש עובר לתיקון כתב התביעה, כי הוא לא פלש לנכס, אלא גר בו יחד עם סבו סעיד תרשיחאני והמנוחה, כבר 9 שנים, וכי 20 שכנים אישרו בחתימתם, כי הוא גר עימה עובר לפטירתה. אי-לכך, מתקיימים לגביו התנאים הנדרשים בסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב - 1972 (להלן: "החוק") ועל כן יש לאשר לו העברת הזכויות בנכס בירושה.

14.        הנתבעים 2-3 טענו בכתב הגנתם, אשר הוגש עובר לתיקון כתב התביעה, ובתצהירים שהוגשו על ידי הנתבע 2, אשר סומן כ- נ/3, והנתבעת 3, אשר סומן כ- נ/5, כי הנתבע 1 לא פלש לנכס, הנכס היה מורכב משתי יחידות דיור וביום 18/7/1999 רכשו מהנתבע 1 את הזכויות באחת מיחידות הדיור ובעבור הנכס שולם 100,000 ש"ח, כולל חלקה של התובעת. בקשתם לעמידר לאישור עסקת הרכישה, הוגשה באמצעות הפקיד מר מרואן טואלבי (להלן: "מר טואלבי") והוא חייבם בתשלום החובות הרובצים על הדירה ובהתאם שילמו סך של 12,700 ש"ח. אשר על כן בהתחשב באמור בסעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, יש לראות בנתבע 1 כבעלי הזכויות בנכס הנ"ל אחרי מות סבו וסבתו וכי הנתבעים 2-3 רכשו ממנו את הזכויות כחוק.

15.        מטעם התביעה העידה הגב' סצ'י וחזרה היא על עיקרי האמור עד כה, בהוסיפה, כי אין לה דיווח כמה זמן התגורר הנתבע 1 עם המנוחה, היא לא אמורה לבדוק אם לנתבעים היה קשר עם מר טואלבי, עד כמה שהיא יודעת, כאשר נפטרה המנוחה נשארו חובות, בסכום נומינלי של 7,781 ש"ח לפי דיווח עמידר, החובות לא שולמו. כאשר הועבר התיק מעמידר לתובעת דיווחה עמידר על דירה אחת ואילו בשטח קיימות שתי דירות, אחת מוחזקת על ידי הנתבע 1 והשנייה על ידי הנתבעים 2-3.

במסגרת עדותה הוגשה חוו"ד של השמאי מאיר וולקן, וסומנה כ- ת/2 ועניינה אומדן דמי השימוש הראויים בנכס.

16.        מטעם ההגנה העידו הנתבע 2 -3 ואביו של הנתבע 1, מר אחמד תרשיחאני (להלן: "מר אחמד").

הנתבע 2 הוסיף על הנאמר עד כה, כי המנוחה היא גם סבתו. הנתבע 1 גר עם המנוחה משנת 1997 ואילו הוא גר בדירה משנת 1999, בזמן שסבתו הייתה עוד בחיים.

הנתבעת 3 העידה, כי היא חושבת שעוד לפני 1997 גר הנתבע 2 בנכס.