פסק-דין בתיק א 13270/04

1.         בפני תביעה שטרית לפיה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בפרעון שיק מס' 5294057, על סך של 256,000 ש"ח, זמן פירעון 7.1.97. השיק נמשך לפקודת התובעת מהחשבון המתנהל על שם הנתבעת בבנק לאומי סניף אזור ( להלן: "השיק").

עובדות מוסכמות :

2.         ביום 4.7.96 שילמה התובעת לבעלה של הנתבעת, מר שלמה קריב, (להלן: "קריב")  סך של 200,000 ש"ח לצורך רכישת קרקעות באזור הישוב אלעד, וזאת באמצעות אדם שלישי.  באותו מועד שילמה חברתה של התובעת,  ד"ר ורד הראל, לקריב סך של 100,000 ש"ח לאותה מטרה.

3.                 עיסקת רכישת הקרקעות לא יצאה לפועל ולהסדרת החזר הסכומים אשר שילמו התובעת וחברתה לקריב, כאמור לעיל, חתמו הצדדים ביום 11.10.96 על הסכם ביניהם, לפיו התחייב קריב להחזיר את הכספים בתוספת ריבית (להלן: "ההסכם").

4.                 לצורך קיום ההסכם, מסר קריב לתובעת, בין היתר, את השיק נשוא התביעה. השיק נמשך מחשבון המתנהל על שם הנתבעת, אשתו של קריב, וקריב מורשה חתימה בחשבון. בחלק הימני-עליון של השיק, מודפסים פרטי הנתבעת - שם, מס' תעודת זהות, כתובת וטלפון - ובמקום המיועד לחתימת המושך מופיעה חתימתו של קריב במילים קריאות ''שלמה קריב''.

5.         השיק הופקד בחשבון, אולם הוא חזר באי-פרעון בשל העדר כיסוי מספיק. מכאן התביעה.

טענות הצדדים:

6.         לטענת התובעת, מאחר וקריב הוא מורשה חתימה בחשבון והוא פעל מתוקף ההרשאה שניתנה לו על-ידי הנתבעת, אזי יש לחייב את הנתבעת בגין השיק, הן מכוח דיני ההרשאה שבפקודת השטרות והן מכוח דיני השליחות בהתאם לחוק השליחות.

7.         לטענת הנתבעת, טענות ההרשאה והשליחות אשר מעלה התובעת מהוות הרחבת חזית, שכן, בבקשה לביצוע השיק אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה טרם העברת העניין לבית המשפט, לא הועלתה כל טענה לעניין זה וכל שנטען שם הוא כי, הנתבעת חתמה כמושך על השיק. בהתאם לתק' 108 לתקנות ההוצל''פ, טופס הבקשה לביצוע השיק מהווה כתב התביעה ומשלא הועלתה בו כל טענה לעניין הרשאה ושליחות, אין להיזקק לאותן טענות.

            לגוף העניין, הנתבעת אינה חתומה על השיק, השיק נלקח ממנה ונמשך על-ידי בעלה קריב ללא ידיעתה, ללא הסכמתה ובניגוד להרשאה אשר נתנה לו לפעול בחשבון הבנק ממנו נמשך.

8.         בין הצדדים מחלוקת נוספת לעניין הסכומים אשר שילם קריב על חשבון החוב בהתאם להסכם, שכן, לטענת התובעת הסכום ששולם הוא 209,785 ש''ח בעוד כי לטענת הנתבעת הסכום הוא  308,500 ש"ח.

ד י ו ן:

9.         במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, הנתבעת ובעלה.  כל המצהירים נחקרו בפני.

10.       אכן, בבקשה לביצוע השיק אשר הגישה התובעת ללשכת ההוצל''פ לא צויין כי חיוב הנתבעת בגינו הוא מתוקף ההרשאה אשר נתנה לקריב למשוך את השיק. יחד עם זאת, אין לקבל טענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית, שכן, טענות התובעת לעניין זה הועלו במסגרת תצהיר עדותה הראשית והנתבעת ובעלה קריב התייחסו בהרחבה לאותן טענות בתצהיריהם. למעשה, חלקו המכריע של המשפט נסב על טענת ההרשאה אשר העלתה התובעת ולשני הצדדים ניתנה הזדמנות ראויה להעלות טענותיהם בעניין זה.  בנסיבות העניין, גם אם תאמר כי עסקינן בעילת תביעה חדשה שלא פורטה בכתב התביעה, הבקשה לביצוע השיק במקרה דנן, הנתבעת מושתקת מלטעון לעניין זה (ר' ספרו של השופט זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, עמוד 329, וכן, ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר פ"ד מ"ג(4), עמוד 378, 384 ו-ע"א 4018/03 שרביט ואח' נ' בן אהרון, תק-על 2005(1), 771).

11.       בסעיף 22(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש), נקבע הכלל, לפיו "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה". יחד עם זאת, ניתן לחייב אדם בעילה שטרית אף משלא חתם במו ידיו על השטר, וזאת כאשר הוא נתן הרשאה לאחרים לחתום בשמו והמורשה פעל במסגרת ההרשאה. לעניין זה נקבע בסעיף 92(א') לפקודה כי "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו''.

תוקף חתימת מורשה על שטר, נקבע בסעיף 24 לפקודה, לפיו, "חתימה ותוקף הרשאה כוחה כהודאה שרשותו של המושך לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש". כמו כן, בסעיף 25(א) לפקודה, נקבע לעניין ''מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית''.

12.        ב- ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ואח', פ"ד מח(5) עמ' 799, קבע כבוד הנשיא שמגר (כתוארו אז) כי בענייני הרשאה ושליחות אשר הוסדרו בפקודת השטרות, אין להיזקק לדיני השליחות הכלליים הקבועים בחוק השליחות. כך לדוגמא, הואיל ובסעיף 25 לפקודת השטרות שלל המחוקק קיומה של שליחות נסתרת, אזי, אין תחולה בדיני השטרות לסעיף 7 חוק השליחות המתיר זאת (שם, עמ' 809, מול האות א'). כמו כן, בפסק הדין הבחין בית המשפט  בשלושה מצבים לעניין הטלת חבות שטרית במסגרת הרשאה, כלהלן:

"המקרה הראשון: אם שמעון, שלוחו של ראובן, חותם על השטר 'ראובן', הרי שמכח סעיף 92(א') לפקודת השטרות (נוסח חדש) מוטלת חבות שטרית על ראובן כל עוד פעל שמעון במסגרת ההרשאה.

...