פסק-דין בתיק א 1326/98

הרקע העובדתי

1.         התובע יליד 4/3/1981, קטין כבן 15.5 שנים בעת אירוע התאונה נשוא תיק זה, הועסק בהעמסת קרטונים ובהם בקבוקי שתיה על משטחים. במהלך עבודתו נהג במלגזה, שעמדה בחצרי המעביד, בלא שיהיה מורשה לנהיגה בה או בכל רכב אחר. המלגזה התהפכה, וכף ידו הימנית נפגעה. תביעתו לפיצויים עקב תאונה זו, נדונה בפסק דין זה, כאשר במרכזה מחלוקת עובדתית, אם נהג הקטין בהיתר המעבידה ואו מי מטעמה, או בניגוד לאיסור שהודע לו לנהוג בה. עוד יהיה עלי להכריע במחלוקות בין הנתבעות לבין עצמן בשאלת החבות וחלוקת האחריות ביניהן ובגובה הפיצויים המגיעים לתובע.

2.         התובע נפגע בתאריך 17.4.96 בתאונת עבודה, לאחר שמלגזה בה נהג התהפכה, וכף ידו הימנית נמעכה. התאונה ארעה בעת שהתובע, שהיה תלמיד בית ספר באותה עת, הועסק בשעות אחה"צ והערב כפועל בחצרי הנתבעות 2-3 (ושתיהן להלן - " יפאורה"). יצויין כי לא הובהר מהי חלוקת הסמכויות בין שתי הנתבעות 2-3, ונראה כי אין מחלוקת שיש להתייחס אליהן כאל חבות יחד ולחוד כלפי התובע (וראו גם תשובה לשאלונים ששלחה הנתבעת 1 (להלן - " ניר הצפון") ליפאורה. שם הודו כי שתיהן פעלו מתוך אותו המחסן  בו עבד התובע וממנו הוצאה המלגזה, שנהיגתו של התובע בה הביאה לתאונה).

התובע היה, כאמור, כבן 15.5 בעת אירוע התאונה. הוא גויס לעבודה על ידי ניר הצפון, שהיא חברת כוח אדם, העוסקת במתן שירותי נקיון למפעלים ובהספקת עובדים. התובע נשלח על ידיה לעבודה בחופשת הפסח בחצרי יפאורה בהעמסת ארגזים ובהם בקבוקי שתיה. ניר הצפון היתה אמורה לשלם לתובע את שכרו וכן, כך יש להניח בהעדר ראיה אחרת, גם את תשלומי המוסד לביטוח לאומי.

3.         ניר הצפון שלחה הודעות לצדדי ג', ליפאורה וכן למבטחת שלה, סהר חב' לביטוח (להלן - "סהר"). הראל חב' לביטוח (להלן - "להלן - "הראל") נטלה על עצמה את חובותיה של סהר.

עוד שלחה ניר הצפון הודעת צד ג' לחברת "ברי"פ יועצים לניהול סיכונים בע"מ" (להלן - " בריפ"), ממנה קיבלה ניר הצפון שרותי ייעוץ לרכישת ביטוחי החברה, בטענה כי בריפ התרשלה בייעוץ שנתנה לה לגבי היקף הפוליסות והביטוח בכך שלא הבהירה לה שאין הן כוללות נהיגה ברכב מנועי.

4.         התובע היה תלמיד בי"ס במועד התאונה. הוא הופנה על ידי שירות התעסוקה לניר הצפון, וזו שכרה אותו לעבודה זמנית לתקופת הפסח (ראה תצהיר דבורה אזולאי- עובדת ניר הצפון ועדותה בעמ' 92 לפ'). התובע שובץ בעבודה בשעות אחה"צ אצל יפאורה כפועל לעבודות כלליות והועסק בפריקה וטעינה של ארגזי משקאות. יחד איתו הועסק נער נוסף, אסי עובדיה (להלן - " אסי"), וכן עובד ארעי נוסף, יגאל ביטון (להלן - " ביטון"), שהיה כבן 23 שנים בעת אירוע התאונה. הן אסי והן ביטון היו עובדיה של ניר הצפון ואף הם יועדו לעסוק בהעמסת ארגזי הקרטון על משטחים.

מטעם יפאורה, עבד באותה עבודה, במחסנים שלהן, עובד נוסף שלהן, דורון אוחיון, אשר שימש כאחראי משמרת (ראה עדותו בעמ' 103 לפ') ומתפקידו היה לפקח על עבודת המעמיסים וכן לשנע את המשטחים המועמסים במלגזות שהיו במקום.

5.         אין מחלוקת, כי התובע נהג על המלגזה ותוך כדי נסיעתו התהפכה המלגזה, וכף ידו הימנית רוסקה עקב תאונה זו. התובע לא ידע לתאר מה קרה בעת ההתהפכות, דהיינו מדוע התהפכה המלגזה. אולם בהעדר ראיות אחרות, אך סביר הוא לצאת מהמסקנה כי התאונה נגרמה עקב חוסר נסיונו של התובע בנהיגת מלגזה.  

חבות לפי חוק פלת"ד

6.         במהלך המשפט נדונה גם תביעתו של התובע נגד נתבעת 4, אררט חב' לביטוח, שביטחה את השימוש במלגזה, וכן נגד נתבעת 5, "קרנית". לאחר שקבעתי כי התובע נהג ללא רשיון נהיגה, ולפיכך אין לו עילה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן " חוק פלת"ד"), וזאת עקב הוראותיו של סעיף 7 לחוק זה, נדחו תביעותיו נגד קרנית ונגד אררט.

קבעתי, אם כן, בפסק דיני החלקי (מיום 17/12/03), שהתאונה היא תאונת דרכים. הנתבעות וצדדי ג' שלא נמחקו באותו פסק דין חלקי, טענו בסיכומיהם, כי התאונה כן היתה תאונת דרכים, הן בשל כך שהמלגזה היא "רכב מנועי" והן משום שבזמנו, בעת אירוע התאונה, לא היה צורך ברשיון נהיגה במלגזה.

7.         אני מסכימה לטענת הנתבעים כי המלגזה היא רכב מנועי. עם זאת אינני מקבלת את הטענה כי בעת אירוע התאונה לא היה צורך ברשיון נהיגה במלגזה. עמדתי היא, כפי שהיתה בפסק הדין החלקי, כי הנהיגה במלגזה נשוא הדיון נזקקה לרשיון נהיגה וכי לתובע לא היה רשיון כזה. זאת בהיות המלגזה "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק פלת"ד, ועל מנת לנהוג בה יש צורך ברשיון נהיגה אף לפני התיקון שבתקנה 179 לתקנות התעבורה (תיקון מס' 5) התשס"ה-2005. בתיקון זה הוגדרה לראשונה בסעיף 1(6) "מלגזה", ובסעיף (6) הוספה "מלגזה" לתקנה 179 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: " תקנות התעבורה"). אינני מקבלת את טענת הנתבעים, שמכיוון שברע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום פ"ד נ"א(4) 659, הוחלט כי "מלגזה", הממלאת תנאים מסויימים, היא רכב מנועי, אזי קביעה זו חלה פרוספקטיבית בלבד, ולפני כן לא נחשבה מלגזה כרכב מנועי. אין הלכה זו קובעת כי היא תחול ממועד הינתנה ואילך, אלא היא מפרשת חוק קיים, ופרשנות זו טובה גם לאירועים במלגזות שלפני פסק הדין ברע"א 613/95. זאת ועוד: בתקנה 179, לאחר תיקון 5, אכן נדרש רשיון נהיגה ספציפי למלגזה, אולם כבר בשנת 1980 הוצאה הוראה מטעם מפקח עבודה ראשי ממשרד העבודה והרווחה, בה קבע כי מפעילי מלגזות יהיו בעלי רשיון נהיגה דרגה 1 לפחות, יקבלו הדרכה מספקת בנהיגה והעמסה של מלגזות וכן יקבלו הסמכה מאת הנהלת המפעל (ראו הוראת נוהל פנימי מס' 20/79 של משרד התחבורה וכן הוראת מפקח עבודה ראשי ממשרד העבודה והרווחה מיום 21.11.1980; ניתן למצוא הוראה זו גם באינטרנט). זאת ועוד, תקנה 25 לתקנות התעבורה מורה כי "לא ינהג אדם רכב אלא אם הוא בקי בהפעלתו ובשימוש בו".

אין, אם כן, לקבל את טענות הנתבעות, לפיהן יחול כלל "יחוד העילה" שבסעיף 8 לחוק פלת"ד ולפיכך נדרשת דחיית התביעה נגדן.

המחלוקות לדיון

8.         המחלוקות העולות מעמדות הצדדים הן אלה:

א.         האם הממונים על התובע אסרו עליו לנהוג במלגזה, או שמא, כגירסתו, הוא קיבל הוראה לנהוג עליה.

ב.         כלום יש להטיל על התובע רשלנות תורמת ובאיזו שיעור.

ג.          על אלו מהנתבעות יש להטיל חבות ובאיזה שיעור. 

ד.         אם ניר הצפון חבה גם היא לפצות את התובע, האם סהר ביטחה אותה, ולכן חבה הראל לפצותו.

ה.         אם סהר לא ביטחה את ניר הצפון, האם בריפ יועצים התרשלה כלפי ניר הצפון.

נהיגתו של התובע - כלום ברשות הממונים