פסק-דין בתיק א 13253/04

1.         המדובר בתביעה לסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין הידועים כחלקות 57, 105 ו-113 בגוש 18151 בנהריה (להלן-"המקרקעין") וכן למתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים מלעשות כל שימוש במקרקעין אלה בעתיד, ולחייבם בתשלום דמי שימוש ראויים לתקופה שעד להגשת התביעה.

2.         להלן תמצית העובדות הדרושות ועיקר טענות הצדדים:

2.1        אין חולקין כי התובעת הינה הבעלים היחיד של המקרקעין בשלמותם. הנתבעים 2 ו-3, הוריו של הנתבע 1, מתגוררים בחלקה סמוכה.

2.2        במועד כלשהו, שאינו ידוע, פלשו הנתבעים - כך לטענת התובעת - ותפסו חזקה במקרקעין והחלו נוהגים במקום מנהג בעלים, ללא כל זכות, ואף בנו בית מגורים ומחסן בצדו.

2.3        בחודש דצמבר 2000, משנודע לתובעת אודות הפלישה והבניה המתוארים, נשלחה לנתבעים דרישה מיידית להרוס את כל שבנו ולהחזיר את המקרקעין לידי התובעת. ביום 11.12.00 ניתן צו הריסה מנהלי על ידי עיריית נהריה להריסת בית המגורים, וביום 11.2.01 הוצא כנגד הנתבעים 2 ו-3 צו סילוק פולשים, לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) התשמ"א-1981.

2.4        הנתבעים אינם מכחישים בעלותה של התובעת לגבי המקרקעין ומודים כי להם עצמם אין כל זכויות חוזיות במקרקעין אלה. לטענת הנתבעים 2 ו-3, הם עצמם אינם מעורבים במעשים המיוחסים להם, כיוון שלא תפסו כל חזקה ולא ביצעו עבודת בניה איזושהי במקרקעין.

2.5        בתצהיר עדותו הראשית (נ/3) טען הנתבע 1 (להלן-"הנתבע") כי החל משנות ה-90, הינו מחזיק ומשתמש במקרקעין ונוהג בהם מנהג בעלים. לדבריו, בשנת 99' לערך, לאחר מספר שנים בהן התגורר בצריף שהיה קיים על המקרקעין, בנה בית קבע ועבר להתגורר בו יחד עם בת זוגו.

3.         בכתב ההגנה שהגיש, וכן בתצהיר עדותו הראשית, טען הנתבע כי הינו בר-רשות בלתי הדירה במקרקעין וזאת מכוח חזקתו בשטח משך תקופה ממושכת, מכוח השקעותיו הרבות במקום ומכוח הסכמתה של התובעת, הסכמה שבשתיקה, חרף העובדה שידעה כי הינו מתגורר ומחזיק במקרקעין חזקה בלעדית.

4.         בסיכומיו זנח הנתבע את הטענות הנ"ל, לעניין היותו בר-רשות ולעניין הסכמתה של התובעת לחזקתו במקרקעין. מתוך הראיות שהוצגו בפניי, עלה באופן ברור כי אין כל יסוד לטענות אלו וטוב שלא נטענו בשנית.

            עיקר המחלוקת שנותרה להכרעה נוגעת למעשה לשני מישורים - האחד, קיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 ומידת מעורבותם במעשים נשוא הדיון, והשני - היקף השטח שבו החזיק הנתבע, וכפועל יוצא מכך סכום דמי השימוש הראויים שבו יש לחייבו בגין חזקתו זו.

5.         אשר למעורבותם של הנתבעים 2 ו-3, לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת להוכחת הטענה כי נתבעים אלה תפסו חזקה במקרקעין נשוא הדיון. אותם נתבעים מחזיקים כדין בחלקה סמוכה, עליה ניצב ביתם, ולא הובאה כל ראיה לכך שתפסו חזקה בשטח נשוא המחלוקת או שהיו מעורבים בעבודות הבניה אשר נעשו במקום על ידי בנם - הנתבע.

            יחד עם זאת, בתצהירו של מר רוב אבידן (ת/1), המפקח מטעם מינהל מקרקעי ישראל,  נטען כי חלקם של המחסנים והסככות הבנויים על שטחם של הנתבעים 2 ו-3, פולש לתוך המקרקעין נשוא התביעה. בחקירתו הנגדית לא נחקר מר רוב כלל ביחס לטענה זו ואילו הנתבעים נמנעו מהצגת כל ראיה שתסתור אותה. די בכך על מנת להצדיק חיוב הנתבעים 2 ו-3 לסלק ידם וליתן נגדם צו מניעה האוסר עליהם כל שימוש בעתיד במקרקעין. 

6.         אשר לתביעה הכספית כנגד הנתבעים 2 ו-3, הרי שלא נעלמה מעיניי העובדה שהנתבע, יליד 1977, החל לעשות שימוש במקרקעין, לפי טענתו, עוד בשנות ה-90, בהיותו בן 13. לטענת התובעת, יש להטיל את האחריות בגין מעשיו אלה על הוריו- הנתבעים 2 ו-3 - בתורת אפוטרופסיו הטבעיים ומתוקף העובדה שהתירו את הפלישה ותפיסת החזקה במקרקעין שנעשתה על ידי בנם הקטין, בהיותו תחת פיקוחם והשגחתם.

7.         אני נכון לקבל את עמדתה של התובעת כי ככל שנעשו אותם מעשים על ידי הנתבע, בהיותו קטין כבן 13 שנים, ברי כי הדבר נעשה בעידודם והסכמתם של הוריו ומן הדין כי תוטל עליהם אחריות לדבר. יחד עם זאת, אין לקביעה זו כל נפקות מעשית משום שהסעד הכספי הנתבע, בגין דמי שימוש ראויים, מתייחס לשנים 1997 ואילך, שעה שהנתבע היה כבר בגיר כבן 20 שנה. יוער כי אף לגרסת התובעת, נעשתה הבניה בשטח בסביבות שנת 2000, מועד שבו היה הנתבע כבר כבן 23 שנים, בגיר לכל הדעות ואחראי למעשיו.

לפיכך, איני רואה יסוד לחייב את הנתבעים 2 ו- 3 בחיובים הכספיים הנתבעים בגין השימוש והחזקה במקרקעין.

עד כאן התביעה המתייחסת לנתבעים 2 ו-3. שונה המצב לגבי הנתבע 1.

8.         בתצהיר עדותו הראשית, נ/3, טען הנתבע כי הוא מחזיק מזה שנים בשטח נשוא המחלוקת וכי ניקה אותו והרס את האורוות המוזנחות והמחסנים שהיו בו, ניקש את עשביית הפרא, הדביר את השטח וגידר אותו. בנוסף פעל, לדבריו, לסלילת כביש כורכר על גבי כלל החלקה, על מנת לייבש את הביצה שהיוותה מקור לנזקים ומפגעים תברואתיים.