פסק-דין בתיק א 1325/99

פתח דבר

1.         המחלוקת בתיק זה נוגעת לבעלות בשני נכסי מקרקעין - האחד, חנות הרשומה כחלקה 205/3 בגוש 30415 (להלן: החנות הראשונה) והאחר, חנות הרשומה כחלקה 205/4 בגוש 30415 (להלן: החנות השנייה) (ושתיהן תיקראנה להלן: החנויות). שתי החנויות  שוכנות זו לצד זו, בבניין ברח' אורוגוואי 2 בירושלים.  

העובדות הצריכות לעניין

2.         ביום 13.12.1994 נערכו ונחתמו במשרדו של עו"ד גבע, ב"כ התובע, שני הסכמים שונים (להלן: הסכמי הרכישה או הסכמי המכר). האחד, בין עו"ד מתיתיהו עצמון (להלן: נתבע 2 או מתי) לבין רגינה וליאון גיבר ביחס לחנות הראשונה; השני, בין עו"ד מנחם עצמון (להלן: נתבע 1 או מנחם) לבין יצחק נוזיץ, ביחס לחנות השנייה.

            התובע שכר החנויות משך מספר שנים, עוד בטרם נחתמו הסכמי הרכישה.

            מלבד זאת החזיק התובע, בבעלותו, בחנות שלישית, בצמוד לחנויות הנזכרות - אותה רכש עוד בשנות ה-80 מאזולאי וחזות (להלן: החנות). חנות זו לא נרשמה על שמו מעולם בלשכת רישום המקרקעין, למעט הערת אזהרה, אשר נרשמה לטובתו.

3.         בתקופה בה נחתמו הסכמי הרכישה, היה התובע שקוע בחובות רבים לרשויות המס, לבנקים ולספקי סחורות לחנותו. מצבו הכלכלי היה קשה והוא היה חשוף, בכל רגע נתון, לתביעות נושים, אשר החלו גם בהליכי גביה בהוצאה לפועל. עקב זאת, ביום 26.6.1988 מכרו התובע ואשתו את דירת מגוריהם ברח' קולומביה שבירושלים. המכירה בוצעה באמצעות נתבע 1 וכל כספי תמורת הדירה הופקדו בנאמנות, בידי נתבע 1. הדבר נעשה לצורך סילוק המשכנתא, אשר רבצה על הדירה, וכן לצורך פירעון חובותיו של התובע לצדדים שלישיים. 

            בשל מצבו המתואר, נמנע התובע מרישומם של נכסים ברי עיקול על שמו וכן נמנע מרישומו של כל נכס, אשר נרכש על ידו בתקופה זו.

            עוד יצוין, כי בתקופה זו, עובר לחתימת הסכמי הרכישה, שררה מערכת יחסים טובה מאוד בין התובע לנתבע 1, כאשר האחרון טיפל בענייניו המשפטיים השונים של התובע משך שנים ארוכות, וסייע לו בפתרון בעיותיו מול הנושים.

4.         יצוין, כי הגם שהיו אלה הנתבעים - שני אחים, עורכי דין במקצועם - אשר רכשו הבעלות בחנויות (לאור הסכמי הרכישה הנזכרים), הרי החזקה בחנויות לא נמסרה להם מעולם והם לא החזיקו בחנויות בפועל. הנתבעים לא רשמו הערות אזהרה על החנויות לטובתם ולא פעלו לשם העברת הזכויות בחנויות או לרישומן על שמם בלשכת רישום המקרקעין. הנתבעים לא ערכו הסכם שכירות עם התובע ולא דרשו ממנו לשלם דמי שכירות בגין השימוש בחנויות. התובע אף השכיר החנויות לצד ג', עו"ד דהאן (אשר רכשן בסופו של דבר מידי הנתבעים - על כך בהמשך). יש לציין, כי התובע לא נדרש להעביר תמורת דמי השכירות לידי הנתבעים.          

בפרק הזמן האמור, שבין תקופת הרכישה לבין מועד מכירתן לעו"ד דהאן, עשה התובע בחנויות כראות עיניו ופעל למעשה באין מפריע.

גדרי המחלוקת

5.         לטענת התובע, נרכשו החנויות על ידי הנתבעים, בנאמנות עבורו, לבל ייחשף לתביעותיהם של הנושים השונים. אשר על כן, שייכות החנויות למעשה, לתובע. כעולה מעדותו של נתבע 1, הוא מכר החנויות לידי עו"ד דהאן בשנת 1999, בעבור 50,000 דולר לכל חנות. על כן, משנמכרו החנויות, מבקש התובע לקבל מלוא שוויין, קרי: סך של 50,000 דולר לכל חנות, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

            הנתבעים טוענים, לעומת זאת, כי החנויות שייכות להם, שכן הם רכשו אותן בעבור עצמם, כאמור בהסכמי הרכישה, ומשכך, חייב להם התובע דמי שכירות בגין תקופת החזקתו בחנויות. יצוין, כי הנתבעים לא הגישו תביעה בנדון.

6.         לעניין הסעד - יש לציין, כי בכתב תביעתו, דרש התובע פסק דין הצהרתי, המורה כי ההסכמים וכן יפויי הכח, אשר נערכו בין הנתבעים לבין עו"ד דהאן הנם בטלים, ובהתאם יש לבטל הערות האזהרה, אשר נרשמו בגינן; עוד דרש התובע צו "עשה", המורה על רישום הערת אזהרה בדבר קיום הנאמנות בחנויות לטובתו וכן ביקש, לחלופין, פיצוי כספי בשווי הבעלות בחנויות.

            במסגרת בש"א 4329/99, מיום 31.10.1999, ביקש התובע למחוק תביעתו לפיצוי כספי, לבל יתבקש לשאת בתשלום האגרה. בית המשפט נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 11.4.2000, ומחק הסעד הכספי. בניגוד לכך, ביקש התובע, במסגרת סיכומיו בדיוק ההפך, קרי: הוא ביקש סעד כספי, תוך שוויתר על תביעתו כבראשונה, לצו "עשה" ולפסק דין הצהרתי. על כן, לטענת הנתבעים, אין ליתן לתובע כל סעד ודי בזאת כדי לדחות תביעתו.            

טענות התובע                  

7.         התובע לא יכול היה להציג מסמכים של ממש לשם הוכחת טענותיו שכן לטענתו, סמך על נתבע 1 וערך כל עסקאותיו עימו בעל פה. על כן, העלה התובע עיקר טענותיו כנגד עדויותיהם של הנתבעים, כפי שיובהר להלן.

עדותו של מתי עצמון, נתבע 2

8.         מתי, אחיו של נתבע 1 ושותפו למשרד העיד בעיקר, לטענת התובע, אודות עניינים שוליים כנוהלי המשרד. מעבר לכך, לא עלה בידיו של מתי להשיב למרבית השאלות, שכן לדבריו, נוהלו העניינים על ידי נתבע 1 - לו הוא רוכש אמון מלא. מתי לא היה מעורב בעסקת רכישת החנויות, ולא ראה אותן עובר לרכישתן. הוא לא ידע להסביר כיצד שילם בעבור החנות שרכש או מאיזה חשבון ניטלו כספי הרכישה.  

עדותו של מנחם עצמון, נתבע 1