פסק-דין בתיק א 1325/01

בפני תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו תכנית תרש"צ 1/30/1 הינה תכנית תקפה המקנה זכויות לתובעים וכי על משרד הבינוי והשיכון [כך בתובענה], ו/או על המינהל ו/או על עמידר ו/או על הועדה המקומית לפעול לרישום הזכויות על פי התכנית הנ"ל.

עוד מבקשים התובעים כי מנהל מקרקעי ישראל יסדיר החליפין במקרקעין כך שזכויות מגרש 3 ומגרש 15 בתרש"צ הנ"ל, ירשמו על שם משתכני המדינה כהגדרתם שם, ולבסוף מבקשים הם למנות כונס נכסים לביצוע כל הנ"ל.

עיקר טענתם של התובעים הינה היותם בעלי זכויות קנייניות מכוח התכנית הנ"ל, זכויות שלא נרשמו, וזאת שעה שזכויות אחרים נרשמה על חלקים שלהם, הללו משתמשים במקרקעין ומונעים מהם את השימוש לו הם זכאים מכח זכויותיהם הנ"ל.

למעשה כל טענותיהם של התובעים בכתב התביעה המתוקן ככל שהדבר נוגע לזכויותיהם, מבוססת על טענתם כי תרש"צ 1/30/1 הינה תכנית תקפה הקובעת ומקנה זכויות קנייניות לתובעים מכוח היותה תכנית מחייבת על פי דין.

מה הוא אותו תרש"צ עליו סומכים התובעים את טענותיהם: בשנת 1964 חוקק חוק השיכונים הציבוריים (הוראות שעה) התשכ"ד 1964 שמטרתו היתה להסדיר זכויות משתכנים שיושבו על ידי המדינה על מקרקעין בלתי מוסדרים.

על פי אותו חוק נערכה תוכנית 1/30/1 אשר קיבלה תוקף בשנת 1968 והתייחסה ליישוב יסוד המעלה.

לטענת התובעים תוכנית זו צילמה את המצב הקיים בשטח, והוסיפה הסדרי תכנון שהתבקשו כתוצאה ממצב זה.

בהמשך לאותה תכנית היה על הגופים השונים לפעול ולרשום את זכויות המשתכנים על פי אותה תכנית, וכחלק מרישום זה היה צורך לבצע הסדר מקרקעין שיאפשר  הקניית זכויות בעלות ברצף.

מסיבות שונות רישום הזכויות לא התבצע, ובפועל המצב בשטח הינו שיש עירוב זכויות, היינו יש מבנים היושבים על מקרקעין שאינם בבעלות בעלי המבנה, בין באופן מלא בין באופן חלקי.

התובעים טוענים כי פנו לרשויות השונות בדרישה לרישום זכויותיהם אך לא נענו.

למעשה בפועל מי שהתגונן בתובענה זו היה משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל.

בטרם אדרש לשאלת תקפותו של התרש"צ, אציין כי במהלך ניהול כל התביעה, החל מהגשת כתב התביעה דרך הגשת הראיות וחקירת העדים ואף בסיכומים, היה קשה למצוא רצף בטיעון העובדתי לגבי מהות זכויותיהם של התובעים ומקורם.

ערה אני לקושי שעמד בפני התובעים, אך עדיין במשפט אזרחי עסקינן ונטל ההוכחה עליהם.

דבר אחד כאמור ברור; כי הטענה העיקרית הינה שמקור הזכויות הינו תקפותה של התרש"צ,לפיכך, אדרש לשאלה זו בתחילה.

התובעים טוענים בסיכומיהם כי היתה חובה על המדינה לרשום את זכויותיהם על פי התרש"צ, וזאת על פי תקנות רישום שיכונים ציבורים [הוראת שעה אישור תכנית], התשכ"ד 1964, העוסקות בחובת הרישום, ומפנים בעיקר לתקנה 9 המציינת: " אושרה התוכנית לצרכי רישום כאמור בתקנה 8 יעבירנה מגיש התוכנית לרשם הקרקעות לביצוע פעולות הרישום".

לשון זו לטענת התובעים חייבה את משרד השיכון לפעול באופן מיידי ולרשום את התוכנית לאחר שאושרה [כפי המופיע בת/1].

לחיזוק טענתם, מסתמכים התובעים על המסמכים שהוצגו ועל העדים שאשרו את חובות משרד השיכון בהקשר זה:

אלא מאי, הנתבעים טוענים שעל כל האזור הנטען חלה תוכנית מתאר ג/ 2101 אשר ביטלה את תוכנית התרש"צ, והתרש"צ לפיכך אינו תקף.

לטענתם פועלו של התרש"צ הינו תכנוני בלבד.