פסק-דין בתיק א 13247/02

1.       התובעת, ילידת 1958, היתה מורה לאנגלית  בבית ספר תיכון מקיף ע"ש שיפמן בטירת הכרמל. ביום 25.11.98, עמדה התובעת בקומת הקרקע של בית הספר בתום הפסקה בין השיעורים כאשר לפתע נזרק ילקוט עמוס בספרים של אחד התלמידים מהקומה השלישית ופגע בראשה.

נתבעת 1, עירית טירת הכרמל, הינה בעלת בית הספר והגורם  הנושא באחריות למבנה.  נתבעת 2 הינה מדינת ישראל- משרד החינוך, ואחראית על צוות בית הספר והתלמידים. הנתבעות הגישו כתבי הגנה והעיריה הגישה הודעת צד שלישי כלפי המדינה.

2.       חוות דעת מומחה מטעם התובעת שנערכה על ידי ד"ר גורדון קבע לתובעת 10% נכות צמיתה כתוצאה מהאירוע. חוות דעת מצד הנתבעות שנערכה על ידי ד"ר צינמן קבעה שלא נותרה לתובעת נכות. מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' רייס, אשר קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% וציין:

"ללא ספק קיימת הגבלה קלה בתנועות הצואר בישור, בהטיה ובסיבוב לשמאל. הגבלות אלה נמצאו גם באופן חלקי על ידי ד"ר צינמן. בכרטסת קופת החולים של הנבדקת אין רישומים על מיחושים צואריים לפני התאונה הנדונה. מבלי להתייחס לממצאים בשני ה- CT מ- 1998 ו- 2002, בהם הממצאים הם קלים ולא מרשימים, שלפי דעתי לא נגרמו כתוצאה מנפילה של עצם כבד על ראשה, העובדה היא שקיימת הגבלה קלה מאד בתנועות הצואר בתוספת למיחושים סוביקטיביים כרוניים שלא היו קיימים לפני התאונה. ... עברו 5 שנים!! ואין לצפות לשינוי לטובה במצבה."

3.       הצדדים הסכימו על הסדר דיוני לפיו תידון התביעה על סמך המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות תחשיבי נזק, וסיכומים בעל-פה ללא חקירת עדים.

4.       לעניין האחריות נטען שהתלמיד שזרק את התיק סולק קודם מבית הספר עקב בעיות התנהגות קשות וכי מורי בית הספר התריעו על אלימות מצד התלמידים. למרות זאת, לא נקטה הנהלת בית הספר בצעדים כלשהם. באשר למבנה, הצביעה ב"כ התובעת על העובדה כי בסמוך לאחר המקרה הותקנו סורגים בקומה העליונה. בנוסף, הונפקו   כרטיסי תלמיד לתלמידים, והוקפדו הוראות התלבושת האחידה, הכל  על מנת למנוע הישנות מקרים כגון זה שאירע לתובעת. לעניין הנזק, חזרה ב"כ התובעת על האמור בתחשיבי הנזק שהוגשו מטעמה, לפיהם נזקי התובעת מסתכמים בסך של 320,885 ש"ח (כפי שתוקן בדיון). סכום זה הורכב מהפסד שכר בעבר בסך 124,000 ש"ח על בסיס שכר של 8,900 ש"ח לחודש, הפסד שכר לעתיד על סך 74,200 ש"ח, כאב וסבל בסך 42,000 ש"ח, עזרת צד ג' בעבר בסך 45,675 ש"ח ועזרה עתידית בסך 35,000 ש"ח. בסיכומיה הדגישה באת כוחה כי המוסד לביטוח לאומי קבע לתובעת נכות מלאה וזמנית לתקופה של שנה ולשלושה חודשים, וכי למרות זאת חזרה התובעת לעבודתה מתוך תחושה של אחריות אישית לתלמידיה כיוון שהיה מדובר בתקופת בחינות הבגרות. שנה לאחר מכן, לאור הקשיים מהאירוע, יצאה התובעת לשנת שבתון בלתי מתוכננת ולאחר האירוע עבדה בשליש משרה בעוד שלפניה עבדה משרה ושליש.

5.       העיריה טענה להעדר אחריות מצידה לאור חלוקת התפקידים בינה לבין המדינה ומכיוון שבהתאם לכך היתה המדינה אחראית על נוהלי הלימוד, ההדרכה, הוראות הבטחון והבטיחות. לא היה, לפי הטענה, פגם במבנה והוא תאם את מפרטי הבטיחות של משרד החינוך. צויין שמשרד החינוך לא דרש בתקופה הרלוונטית התקנת סורגים בפתח חלונות (צורף חלק מחוזר מנכ"ל בנושא מאפריל 1997). נטען בנוסף, כי באותו חוזר ישנה התייחסות מפורשת לעניין כללי הבטיחות בהפסקות והחובה לבצע סיור בשטח בית הספר על מנת לאתר מוקדים אפשריים למפגעי בטיחות וסיכונים, הן מבחינה חברתית והן מבחינת מטרדים ומפגעים פיזיים.

6.       נתבעת 2, המדינה, התבססה על סעיף 7(ב) לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949, והחוזר שהוזכר לעיל. על פי חוזר מנכ"ל מאפריל 1998, ההערכות להפסקות לשם מניעת תוקפנות מצד תלמידים חייבה בעיקר מינוי מורה תורן לשם פיקוח כללי (צורף לתחשיבי הנזק של המדינה, נספח 'ג'). המדינה טענה שביצעה את המוטל עליה וכי האירוע התרחש עת שעלתה המורה המפקחת במדרגות לכיוון הכיתה לאחר סיום ההפסקה ולא ניתן היה בנסיבות אלה לצפות את האירוע או למנוע אותו (אוזכרו ע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן ואח', פ"ד כה(2)113, 117-118; ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל, פ"ד לה(2)764, 772-773). ב"כ המדינה הדגיש כי לא היו התראות לפני האירוע וישיבת המורים בה העלו המורים תלונות באשר לתוקפנות מצד תלמידים, התקיימה לאחר האירוע. בסיכומים הודגש כי בבית הספר הספציפי המנהלת ורוב עובדי הסגל החינוכי היו עובדי העירייה. בנוסף צויין כי האחריות בגין מניעת כניסת זרים לשטח בית הספר מוטלת על המאבטח בכניסה המועסק על ידי העירייה והמקבל הוראות ממנהלת בית הספר, שגם היא, כאמור לעיל, עובדת העירייה. בנושא הנכות נטען כי לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר מהתאונה וכי אין צורך בעזרת צד ג'. הוצע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 10,000 ש"ח אשר בניכוי תגמולי המוסד לביטוח הלאומי שקיבלה התובעת בסך 10,437 ש"ח מביא לבליעת התביעה.

7.       יצויין כי, ב"כ העירייה הדגישה בסיכומיה כי חוזר המנכ"ל ותעודת עובד הצביור שהוגשו  על ידי המדינה המטילים אחריות להפעלת השומר בכניסה הינם משנת 2001 ועל כן אינם רלוונטיים לאירוע הנדון וכי החוזר הרלוונטי הינו זה משנת 1997 ממנו ניתן ללמוד כי אחריות העירייה מוגבלת לתקינות המבנה.

דיון

8.       לאחר שעיינתי בתחשיבי הנזק והמסמכים האחרים שהוגשו על ידי הצדדים ונשמעו סיכומיהם בעל-פה הגעתי למסקנות הבאות. קביעותיו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' רייס, צריכות לשמש בסיס לקביעה אם לתובעת נכות תפקודית או אם לאו. הנכות הרפואית שנקבעה הינה 5% בלבד. לאור העובדה שמדובר בשיעור נכות נמוך, יש להעדיף את הערכת השפעת הנכות על מרכיביה, על דרך האומדן. באשר להיבט התפקודי של הנכות, צויין כי ישנה הגבלה, אמנם קלה, בתנועות הצוואר. התובעת אינה מבוגרת ובפניה עוד כעשרים שנות עבודה. בהיותה מורה, התובעת צפויה לעמוד בפני כיתות בשיעורים. עבודה זו דורשת שימוש בתנועות צוואר אף יותר מעבודות אחרות, בין היתר לאור הצורך לכתוב על גבי הלוח תוך כדי מתן שיעור. יייתכן שכושרה של התובעת אכן נפגע במידה מסוימת וייתכן עוד כי הפגיעה תחריף במהלך השנים הבאות, לאור גילה. לכן, אין לומר כי לא ייתכנו הפסדים עתידיים.

9.       לאור זאת, ובהתחשב במרכיבי הנזק האחרים כגון כאב וסבל, הייתה מעמיד את נזקי התובעת על סך של 65,000 ש"ח. מתוך סכום זה יש לקזז את הסכומים שהתקבלו מהביטוח  הלאומי בהתאם לשווים כיום, כ- 10,000 ש"ח.

10.     ביחס למידת האחריות של כל אחת מהנתבעות, דעתי הינה כי יש לחלקה ביניהן באופן שווה. על פי החומר שהוצג אין לומר כי משרד החינוך ביצע אף את תפקידי הפיקוח באופן מספק. כפי הנראה, המורה שהיתה אחראית על הפיקוח באותה קומה חזרה לכיתה בלי לוודא שלא נותרו תלמידים באיזור והלכה למעשה המקום נותר ללא פיקוח כאשר עוד היתה תנועה של אנשים, לרבות התובעת, בסביבה. ביחס למבנה בית הספר, יש אך להצטער על כך שסורגים הותקנו רק לאחר האירוע נשוא כתב התביעה. על פי המתואר במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים בעיות משמעת היו נפוצות בבית הספר הספציפי עוד לפני האירוע ולא היה צורך בהפקת לקחים בדיעבד כדי לעמוד על הצורך בהתקנת סורגים בקומות העליוניות עוד לפניכן. נסיון להגיע לחלוקה מדויקת יותר בין שתי הנתבעות תהיה מלאכותית בעיני.

11.     אשר על כן, כל אחת מהנתבעות תשלם לתובעת כמחצית מסכום הפיצוי שנפסק, 27,500 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין. כל אחת מהנתבעות תשלם בנוסף שכ"ט עו"ד בסך 4,125 ש"ח בתוספת מע"מ והוצאות בסך 4,500 ש"ח.

          הודעת צד שלישי של העיריה כלפי המדינה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום כ' בתמוז, תשס"ה (27 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.