פסק-דין בתיק א 1324/98

1.         התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף, לפי פקודת הנזיקין, בשל פגיעה בתקרית ירי שאירעה  ב- 29/3/97 בסביבות השעה 16:30 במחנה קלנדיה, שמצפון לירושלים.

            המחלוקת מתמקדת הן בשאלת החבות והן בשיעור הנזק.

הרקע - גרסאות בעלי הדין :

2.         התובע יליד 1976, נפגע כאמור בתקרית ירי שהתרחשה ביום 29/3/97. כפי שעולה מתיעוד רפואי ומחוות דעת שהוגשו על ידי התובע מקור הפציעה והפגיעה הוא קליע רובה או רסיסים של קליע שחדרו לעינו השמאלית. התובע סיים חמש שנות לימוד. התחיל לעבוד כטייח מגיל צעיר, ועבד בתחומי ישראל, כאשר הועסק על ידי קבלנים ישראליים באתרי בנייה שונים בישראל, נשוי ואב לשלושה ילדים. עוד הצהיר על עצמו התובע כי מעולם לא עסק בפעילות פוליטית ומעולם לא הורשע בעבירה פלילית.

ממקום הפגיעה הועבר בדחיפות לבית חולים ברמאללה, משם הופנה לבי"ח לעיניים, סנט ג'ון במזרח ירושלים, אושפז ונותח.

מאחר שקיימת מחלוקת עובדתית לנסיבות אירוע התקרית הנטענת, ראוי להציג תחילה את הגרסאות של בעלי הדין.

2.1        על פי המפורט בכתב התביעה, ולגרסתו של התובע, במועד הנטען (בסביבות השעה 16:30), כאשר חזר ממקום עבודתו כטייח, באתר בנייה בצפון ירושלים, והיה בדרכו הביתה, משהגיע לכניסה למחנה, חלף על פני חיילי צה"ל שהיו שם, כשמספר חיילים עומד ליד ג'יפ. החיילים העומדים החזיקו רובים בידיהם. כשעבר על פניהם, הם לא עשו כל שימוש ברובים ואף לא התייחסו אליו ולא אמרו לו דבר. בקרבת מקום במרחק של כ- 40 מ' התעמתה קבוצה של ילדים קטנים עם חיילים ואף זרקה אבנים וצעקה לעברם. הוא עצמו לא לקח כל חלק במעשים אלה, עבר על פניהם והתרחק מהמקום.

בעת שנכנס למחנה קלנדיה, כאשר חיילי המג"ב כאמור, היו בכניסה למחנה, ירו החיילים מספר יריות ברצף, ותוך כדי מהלך הירי וכתוצאה ממנו נפצע מירי של חיילי צה"ל - שוטרי מג"ב, וזאת ללא כל סיבה.

לגרסתו ההתפרעות היחידה שאירעה עובר לאותו מועד היתה לא משמעותית וכללה זריקת אבנים וצעקות של קבוצת ילדים קטנה לעבר קבוצה של חיילי צה"ל.

2.2        טענת הנתבעת היא שביום 29/3/97 היה כוח משימה של מג"ב במקום האירוע הנטען, וזאת כאשר המטרה הייתה להגן על הכביש הסמוך למחנה קלנדיה (כביש 60 ירושלים-שכם), כדי שזה יישאר פתוח, והנוסעים בו, לא יפגעו מאבנים.

            במהלך האירועים שהתפתחו במשך אותו יום, היו הלוחמים במקום בסכנת חיים ממשית ומיידית, למרות האמור הקפידו אף מעבר לנדרש בהוראות פתיחה באש. הגם שעל פי אותן הוראות היו זכאים לירות על מנת להרוג לעבר המתפרעים, מאחר שאלה, לגרסתם, סיכנו את חייהם, הם לא עשו כן וירו לעבר המתפרעים רימוני גז בלבד וכדורי גומי.

            בנסיבות אלה, לא היו עוברי אורח תמימים באזור האירועים, ואם אכן התובע היה במקום ונפגע, כפי שטען, הרי שהיה בין המתפרעים שסיכנו את חיי הלוחמים, ולא קמה כל חבות לפצותו.

טענות בעלי הדין :

3.         טענת הנתבעת היא כי התובע כלל לא הוכיח את גרסתו. לישיבה הראשונה שהתקיימה עוד ביום 6/7/04 לא הביא התובע כל עדים, לתמוך בגרסתו, ואלה רק הובאו לאחר שנשאל בנושא. גם משהובאו העדים, הסתבר כי מדובר בבני משפחה קרובים (אחיו) ולכן אין לראות בעדויות אלה אלא על דרך ההשוואה לעדות יחידה. לגופו של עניין מעלה הנתבעת גם טענות משפטיות לעניין החבות.

הנתבעת טענה לפיכך, שאין לקבל את הגרסאות של עדי התובע, וכי יש לבסס את פסק-הדין על ראיות הנתבעת המובילות למסקנה כי יש לדחות את התביעה.

4.         התובע מציין כי די היה בראיות שהוצגו כדי לקבל גרסתו. ואולם, למרות האמור, לבקשת הנתבעת, אחיו הובאו לבית המשפט לצורך מתן עדות, כדי לבסס את תמימותו. בהשוואת גרסאות, מבקש התובע לקבל גרסתו, בהיותה ממוקדת, הגיונית וסבירה, לעומת התצהיר מטעם הנתבעת, המשתרע על תיאור אירועים שהתרחשו לאורך כל אותו יום באזור, מבלי להצביע על קשר בין אלה לבין האירוע הנדון, וכי אין בהרחבה האמורה כדי לסתור את נסיבותיו של המקרה הקונקרטי, העומד להכרעה בתיק זה.

דיון ומסקנות

החבות :

5.         על פי כתב התביעה, אכן הייתה פעילות של כוחות הביטחון במועד האירוע, כאשר טענת התובע, לפחות בגרסתו המקורית היא, כי הוא נפגע בשעה 16:30 או בסמוך לאותו מועד. הפעילות לא הייתה במקום הפגיעה, אלא בקרבת מקום, כאשר הטענה הייתה כי תוך כדי הפעילות הביטחונית נורו או נפלטו מספר קליעים מכלי הנשק שהוחזקו על ידי כוחות הביטחון ואחד הקליעים פגע באקראי בשגגה בפניו של התובע.