פסק-דין בתיק א 132223/01

מבוא

1.         התובעת, ילידת 1950, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.10.00 בעת שחיכתה בתחנת אוטובוס ואוטובוס נכנס לתחנה ופגע בה.

התובעת למדה רפואה טבעונית לרבות טיפול ברפלקסולוגיה, שיאצו, מסאג' ושמנים ארומטיים. כמו כן עוסקת בקוסמטיקה טבעונית. בהיות התובעת אישה דתית עיקר לקוחותיה הינן מהעדה החרדית.

2.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות

3.         התובעת נפגעה בפניה, בחזה בכתף ובברך ימין. התובעת הובאה לבי"ח מאיר ושם נמצאה רגישות באזור הצוואר, הכתף השמאלית ונפיחות בברך. התובעת התלוננה על סחרחורת ונבדקה על ידי נוירולוג שלא מצא כל ממצא בתחומו. כן נבדקה התובעת עי ידי אורטופד ורופא א.א.ג. התובעת שוחררה לביתה ולהמשך מעקב רופא מטפל. 

בהמשך הייתה התובעת מטופלת במחלקת פה ולסת בבי"ח הדסה וכן טופלה בפיזיותרפיה מספר פעמים מאז התאונה ועד היום.

4.         בית המשפט, מפי כב' השופטת אגי, מינה מומחים מטעמו בתחום הפה והלסת ובתחום האורטופדי.

5.         ד"ר סימון, שמונה כמומחה בתחום הפה והלסת, מצא כי התובעת סובלת ממצב כרוני שידוע בכינויו MPD היינו:MYOFACIAL PAIN DISFUNCTION SYNDROME . הוא מסביר כי חבטה בפנים יכולה לגרום לסטייה פתאומית חזקה של הלסת ולהפעלת מתח קיצוני על שרירי הלעיסה. מצב זה יכול להביא לשיבוש בפעולת שרירי הלעיסה ולפגיעה בתפקוד פרקי הלסת כפי שקרה לתובעת. במקרים שהתהליך הופך כרוני הוא בא לידי ביטוי בכאבים בשרירי הלעיסה עם הקרנה לראש והפרעות שונות בפרקי הלסת.

המומחה קובע לתובעת 10% נכות צמיתה בגין התסמונת הנ"ל על פי סעיף 73 (2) א II למבחני המל"ל.

6.         במסגרת שאלות הבהרה, שנשלחו אל המומחה ע"י ב"כ התובעת, השיב המומחה כי לאור תלונות התובעת בפניו נראה כי השימוש בסד לילה שניתן לה בשעתו, אינו מועיל לה ואין לחזור עליו. עלותו של סד לילה הינה כ - 1,500 ש"ח.

7.         המומחה, ד"ר סימון, לא זומן לחקירה וחוות דעתו לא נסתרה.

8.         ד"ר רון ארבל, שמונה כמומחה בתחום האורטופדי, ראה לקבוע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחומו. בבדיקתו את התובעת לא מצא כל הגבלה בתנועות לא בעמ"ש צווארי ולא בעמ"ש מותני. בבדיקת הברך הימנית לא נמצא כל נוזל תוך מפרקי וטווח התנועות היה תקין וכך גם בבדיקה של כפות הרגליים והקרסוליים.

בבדיקת הכתף הימנית הוא מוצא כי התנועות הפסיביות מלאות ואילו התנועה האקטיבית מופחתת עקב כאב.

בירך נמצא גוש רקמה קטן בגודל 0.5 ס"מ שאינו רגיש ואינו מקנה נכות.

המומחה מאשר את תקופת אי הכושר שניתנה לתובעת של 109 ימים.

9.         המומחה זומן לחקירה. בחקירתו השיב כי הוא מקבל תלונות התובעת על כאבים אלא שאלה אינם מקנים נכות על פי תקנות המל"ל.

10.        בכל הנוגע לכתף הסכים המומחה כי התובעת סבלה משבר בעצם הבריח אלא ששבר לבד, אף אם נותר חיבור גרוע, אינו מהווה נכות על פי התקנות. אכן עיון בתקנות מלמד כי סעיף 39 (1) קובע 0% נכות למצב כאמור. המומחה הסביר כי אינו יכול לקבוע נכות על פי סעיף 39 (2) שכן אותו סעיף עוסק בשבר שלא התאחה ואילו  בענייננו השבר התאחה גם אם לא באופן אנטומי.

משנשאל באשר להשלכות התפקודיות של שבר בעצם הבריח שהותיר חיבור גרוע, השיב שעצם הבריח נכנסת לפעולה רק בתנועות שדורשות הרמה של היד מעל 60 מעלות.

11.        באשר לתלונות התובעת על כאבי גב, השיב המומחה כי הממצאים המאוחרים, שלאחר בדיקתו את התובעת, שהתגלו במהלך שנת 2004 בבדיקת C.T., אינם יכולים לנבוע מהפגיעה בתאונה. התובעת עברה בירור הדמייתי  שכלל אף בדיקת MRI שהיתה תקינה לחלוטין שנה לאחר התאונה. מאחר ובדיקת MRI הינה בדיקה מדויקת יותר מבדיקת CT הרי שאינו יכול לקבל את הממצא החדש כשייך או נובע מהתאונה.

הוא הוסיף וציין כי ממצאים בעמ"ש צווארי, כפי שהתגלו אצל התובעת, הינם סבירים לגילה ואינם עדות לטראומה דווקא אלא באים על רקע ניווני.