פסק-דין בתיק א 132168/01

מבוא

1.         מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בשל תאונת עבודה שארעה לתובע, אורן שמש (להלן: "התובע"), ביום  2.12.00 (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, במהלך עבודתו כעובד שכיר, בעסק בשם "הפתיליה" (להלן: "הפתיליה" או "העסק"), ניגש לחנות סמוכה אשר שימשה כמחסן (להלן: "החנות"), על מנת להעביר מוצרים לעסק וכאשר סגר את דלת החנות, התנפץ חלון הראווה של החנות וקרס על ידו.

2.         התביעה הוגשה כנגד הנתבע מס' 1, בריגה רפאל (להלן:"בריגה"), אשר על פי הנטען, שימש כמעסיקו של התובע, הנתבעת מס' 2, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"), אשר על פי הנטען, ביטחה את הנתבע מס' 1 ו/או את העסק, בפוליסה לביטוח חבות מעבידים וכנגד הנתבע מס' 3, ז'ק אלקובי (להלן: "אלקובי"), בעל החנות האמורה.

אלקובי הגיש הודעת צד ג' כנגד בריגה אשר שכר ממנו את החנות בהתאם להסכם שכירות מיום 24.2.00.

יצויין כי כתב התביעה, לא נמסר לבריגה ולמרות ארכות חוזרות שניתנו לצורך ביצוע המסירה, הודיע ב"כ התובע, בישיבת קדם המשפט, מיום 28.5.03 כי לא בוצעה מסירה לבריגה ולפיכך הוא מבקש למחוק את התביעה כנגדו. בהתאם למבוקש, הורתה כב' השופטת דודקביץ, על מחיקת התביעה כנגד בריגה, ללא צו להוצאות.

על משמעות מחיקת התביעה כנגד בריגה, כמו גם אי זימונו לעדות, אעמוד בשלב מאוחר יותר אך ראוי לציין כבר עתה כי ההודעה לצד ג', נמסרה לבריגה ובהעדר כתב הגנה, ניתן כנגדו, פסק דין מותנה בהתייחס להודעה לצד ג' (החלטת כב' השופטת דודקביץ, מיום 20.6.02).    

התביעה נגד איילון

טענות הצדדים 

3.         לטענת התובע, על איילון מוטלת החובה לפצותו, בגין נזקי התאונה, מכח פוליסה לביטוח "הכל-בה" לעסקים, נ/1 (להלן: "הפוליסה"), הכוללת כיסוי בגין חבות מעבידים. 

התובע טוען כי הועסק כעובד שכיר, בבית העסק "הפתיליה" ומש"העסק", התרשל בשמירת כללי הבטיחות, יש לקבוע כי איילון חבה בפיצויו מכח פוליסת חבות מעבידים.

4.         לטענת איילון, המבוטחים על פי הפוליסה, הינם: "הפתיליה - שמש אורן ו/או בריגה רפאל" ומשהתובע הינו אחד מבעלי העסק ואחד המבוטחים, על פי הפוליסה, אין לראותו כ"עובד" בעסק. עוד טוענת איילון כי "הפתיליה", אינה גוף משפטי וכי המבוטחים על פי הפוליסה הינם התובע ובריגה כך שהפוליסה מכסה את אחריותם כלפי עובדי העסק ואינה מכסה חבות כלפי התובע שכן מדובר בפוליסה לביטוח חבות מעבידים ולא בפוליסה לביטוח תאונות אישיות.

עוד מוסיפה איילון וטוענת כי משהתביעה כנגד בריגה נמחקה אף אין מקום לדון באפשרות קיומו של ביטוח המכסה אחריותו של שותף אחד כלפי משנהו שכן במחיקת התביעה כנגד בריגה ויתר התובע על כל תביעה או טענה כלפיו.

מעמדו של התובע - עובד או שותף

5.         בתצהירו, ציין התובע: "כאשר התחלתי לעבוד בעסק (בחודש 3/00), דיברתי עם רפי בריגה כי אהיה שותף שלו בעסק אם יהיה לי כסף להשקיע נכנסתי למו"מ לגבי שותפות בעסק אך במועד ארוע התאונה, לא הייתי שותף בעסק. במועד ארוע התאונה הייתי שכיר של העסק, שכרי שולם לי על ידי תלוש שכר, והייתי מדווח לביטוח לאומי כשכיר" (ראה סעיפים 3 ו-4 לתצהיר התובע).

את גירסתו זו, מבקש התובע לתמוך בעדות אחיו, ארז שמש, אשר העיד כי התובע לא היה שותף בעסק וכי הוא כמו גם אחיו- התובע, הועסקו על ידי בריגה שהיה בעל העסק.

6.         עדותו זו של התובע, נסתרת על פניה, מעיון במסמכי חשבון הבנק, ת/3, מהם עולה כי כבר ב-16.2.00, כחודש לפני המועד הנקוב בתצהירו של התובע כמועד תחילת עבודתו בעסק וכעשרה חודשים עובר לתאונה, נפתח חשבון בנק ע"ש "הפתיליה- בריגה איריס ואורן שמש". התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הינו חתום על מסמכי פתיחת החשבון וכי החשבון היה פעיל לרבות תשלום שכ"ד לאלקובי, בהמחאות שנמשכו מחשבון זה ונושאות את חתימת ידו של התובע (נספח נ-4 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

            כן הודה התובע כי הינו חתום על טופס ההצעה לביטוח שנתקבלה באיילון ב-28.3.00  (נספח נ-1 לתיק המוצגים), בה נרשם כי שם המבוטח הינו: "שמש אורן ו/או בריגה רפאל". בנוסף, אישר התובע את חתימתו על ההסכם למכירת העסק, מיום 14.8.01 (נספח נ-5 לתיק המוצגים), בו מצויין כי העסק מצוי בבעלותם של התובע ובריגה.

עדותו של התובע, בחקירתו הנגדית, כי התכוון להיכנס כשותף בעסק, אבל לאחר שנעשו פעולות כגון; הוצאת ביטוח ופתיחת חשבון בנק, נודע לו כי בריגה היה לקוח מוגבל בבנק ולכן הוחלט כי לא יכנס כשותף בעסק וכי: "פתחתי חשבון עם איריס בריגה שזאת אשתו, פתחנו את החשבון וסיכמנו שאני אשאר כשכיר בעסק וכשביקשתי את כספי לא היה לו להחזיר לי. מתי שהוא רצה להכניס אותו כשותף לא ידעתי שהוא הולך למכור אותו, עבדתי כשכיר והוא הוציא לי תלושי שכר, השארתי את פוליסת הביטוח על השם שלי כדי לאבטח את הכסף שלי" (עמ' 8 לפרוטוקול) לא זו בלבד שעומדת היא בניגוד למסמכי חשבון הבנק, פוליסת הביטוח וההסכם למכירת העסק אלא שהתובע אף לא טרח לצרף לתצהירו את אותם תלושי שכר שלטענתו הוצאו לו על ידי בריגה ואשר על פי עדותו, מצויים ברשותו (עמ' 6 לפרוטוקול) ולא זו בלבד שויתר על התביעה כנגד בריגה שנטען להיות מעסיקו אלא שאף לא דאג לזמנו לעדות, על מנת שיאשר את גירסתו.

הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו. ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614. על אחת כמה וכמה, תמוהה הימנעותו של התובע מלצרף תלושי שכר ולזמן את בריגה לעדות, על מנת שיעיד לגבי מעמדו בעסק לאור העובדה שטענות איילון, בעניין היות התובע בגדר המבוטח על פי הפוליסה ושותף בעסק, פורטו בהרחבה בסיכומים שהוגשו במסגרת בקשה למחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה, כך שהתובע ידע, ידוע היטב כי עליו להוכיח  את גירסתו, בעניין זה.

7.         בנסיבות אלה, משגירסת התובע בדבר היותו "עובד" בעסק, נסתרה על פניה, ראיתי לקבוע כי התובע היה שותף ביחד עם בריגה, בניהול העסק.   

            שאלת הכיסוי הביטוחי

8.         צודק ב"כ איילון בטענתו כי "הפתיליה", אינה גוף בעל אישיות משפטית הכשיר לזכויות וחובות אלא מדובר בשם מסחרי בלבד. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענת התובע כי היה הוא בגדר "עובד" ב"בית העסק" וכי "בית העסק", התרשל בשמירת כללי הבטיחות שהרי "בית העסק", אינו בגדר אישיות משפטית. מעבר לצורך יצויין כי טענתו של התובע כי עבד בעסק, אין בה כדי להקנות לו מעמד של "עובד" ולו טענתו כי עבד בעסק, כעובד שכיר, היתה נכונה, תמוהה שבעתיים, בקשתו למחוק את התביעה כנגד בריגה לו הוא מבקש, למעשה, לייחס חובות של מעביד כלפי עובדו.