פסק-דין בתיק א 13169/06

א. כללי וטענות הצדדים

זו תביעה שראשיתה בבקשה לביצוע 2 שיקים המשוכים ע"י שיאן פלוס בע"מ (להלן - שיאן), האחד לפקודת התובעת בסך 20,000 ש"ח, ז.פ. 5/4/05 (להלן - שיק 616); השני, לפקודת מרכז הר-טוב 2001 בע"מ, ע"ס 30,000, ז.פ. 15/4/05 (להלן - שיק 477). בגב השיקים נחזית להיות חתימת הנתבע בערבות אוואל, בצירוף ערבות אוואל נוספת של עופר שבת (להלן - עופר). כן מופיעה בגב השיקים שרשרת היסבים שחולייתה האחרונה הינה התובעת. שיק 616 חזר בשל הוראת ביטול, ושיק 477 חזר בציון א.כ.מ. סכום החוב בהוצל"פ נכון להיום הוא 75,900 ש"ח.

בתצהיר התומך בהתנגדות טען הנתבע, כי מדובר בשיקים עליהם נחזית להיות חתימתו ליד שמו ומספר הזיהוי שלו. ואולם נטען, כי חתימותיו זוייפו, ומעולם לא חתם בגבם הן כערב והן כבעל זכות חתימה בחברת ע.מ. עמית ייזום ובנייה בע"מ (להלן - חברת עמית), ולא היה לו שום אינטרס לחתום עליהם. לטענתו, השיקים נמשכו ע"י שיאן שבבעלות ובשליטת עופר, שהינו גם הבעלים של הנפרעת בשיק 477, והבעלים ובעל המניות בחברת עופר אחזקות והשקעות בע"מ, שהיא הנסבה בשיק 616.

בהחלטת יום 18/1/06 ניתנה לנתבע רשות להגן. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית באמצעות מנהלה, מר אלי בר לב, והנתבע הודיע, כי תצהיר ההתנגדות ישמש תצהיר העדות מטעמו.

בר לב טוען, כי עוסק בניכיון שיקים ברישיון, וביצע ניכיון שיקים לנתבע ולעופר, שהיו לקוחותיו. למיטב ידיעתו, הנתבע ועופר מנהלי ובעלי מניות בחברת עמית, וחתימת שניהם מחייבת. לטענתו, עופר מסר לו את שיק 477 ועוד 2 שיקים בסך 15,000 ש"ח, וביקש לנכותם. לגרסתו, ביצע ניכיון לשיקים הנ"ל והוציא חשבונית (נספח א'2), כאשר לפני העסקה ביקש מעופר ומהנתבע לחתום בערבות אישית. שניהם חתמו, והנתבע אף רשם את שמו ומספר הזיהוי שלו. בר לב מציין, שלא היה ספק לגבי חתימת הנתבע, שכן היו בידיו שיקים אחרים משוכים ע"י הנתבע והזהים בחתימתם. כן ציין, כי בעבר ניכה מספר שיקים לבקשת הנתבע.

בר לב מוסיף וטוען, כי טרם העסקה הנ"ל, קיבל מעופר שיק לניכיון בסך 50,000 ש"ח ע"ש חברת עמית שז.פ. 25/12/04 (העתק חשבונית מס נספח ג'2), ולפני מועד הפירעון נתבקש לא להפקידו מחשש לחילולו, ובמקומו קיבל 4 שיקים אחרים פרוסים (המשוכים ע"ש שיאן) ובסך 55,575 ש"ח

(5,575 ש"ח ריבית בגין הפריסה), וצירף קבלה בגין קבלת השיקים (נספח ד'1). לטענתו, כל השיקים נפרעו זולת שיק 616, שעל גבו מצויות חתימות הערבות של עופר והנתבע, שחתמו בפניו, במשרדו. כן נטען, שנערכו 4 הסדרים שונים עם עופר לסילוק חוב הניכיונות, בהסכמת הנתבע, שנערכו בנוכחותו, חתם על השיקים כמורשה חתימה בחברת עמית, ועל חלקם חתם ערבות אישית, פרט להסדר הראשון. נטען, שמרביתם של השיקים שנמסרו במסגרת ההסדר - חוללו, וכן הבטחות הנתבע לתשלום החוב לא קויימו.

ב. דיון והכרעה

העידו בפני מנהל התובעת, מר אלי בר לב, והנתבע בעצמו.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הדיונים, וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה.

חבותו של הנתבע כערב קמה רק באם חתם על גבי השיקים. בעדותו בפניי חזר הנתבע על גרסתו בדבר זיוף חתימותיו על גבי השיקים ומכאן שקמה בין הצדדים פלוגתא שעניינה אמיתות ואותנטיות חתימתו של הנתבע על גבי השיקים. הנתבע טען בעדותו, שלא הגיש תלונה במשטרה בגין הזיוף, משום שלא ראה אותם עד התביעה, ולא מכיר את השיקים האלה (פרוטוקול יום 3/6/07, עמ' 7). איני מקבל את גרסת הנתבע. ההסבר שסיפק הנתבע אינו מניח את הדעת. מיום קבלת האזהרה בתיק ההוצל"פ ועד ליום הדיון (הנ"ל) לא השכיל הנתבע להגיש תלונה במשטרה, עת כבר ידע בגין מה מוגשת בקשת הביצוע. אציין, כי שיק 616 חולל בשל הוראת ביטול, ככל הנראה, ע"י הנתבע, כפי שעולה מתמליל השיחה, בו מציין הנתבע כי עופר לא יכול לבטל שיק (עמ' 3, ש' 14 לתמליל).

אשר לחתימותיו על סדרת שיקים שצורפו לנספח ח' לתצהיר התובעת, ציין הנתבע בחקירתו בהתנגדות, כי חתם בשיק 803, ואילו בדיון העיד ש" יש פה כמה שיקים שלא בוודאות שלי: 803... אני לא אומר שלא, אבל החתימות עליהם שונות מהחתימה המקורית שלי" (פרוטוקול, עמ' 8) בהמשך סיפק גרסה אחרת, וטען לגבי החתימה על שיק 803 " יכול להיות. הוא דומה מאוד... אני לא טוען בוודאות שהוא לא..." (שם). מכאן, שאני מוצא את עדותו של נתבע כמגמתית בענין חתימותיו על שיקים שאוחזת התובעת.

בענייננו, התובעת סמוכה ובטוחה שהנתבע חתם על השיקים, שאם לא כן לא היה בידה כל עילה להכלילו כחייב בבקשת הביצוע, כפי שעשתה.

הלכה פסוקה כי משטוען אדם כי חתימתו זוייפה, מוטל נטל הראיה להוכחת החתימה על האוחז בשיק - התובעת.

בעניין בנק הפועלים נ' שאול רחמים (ע"א 5293/90) נקבע, כי ניתן להוכיח שחתימה על שטר הינה אמיתית ואותנטית במספר דרכים חלופיות: " האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם, או של מי שהיה עד לחתימה...". וכאמור, ביהמ"ש אינו מוגבל בהקשר זה לדרכי ההוכחה הנזכרות לעיל. ביהמ"ש רשאי לקבוע את ממצאיו על פי מכלול הראיות שבאו בפניו כשמהימנות הראיות ומשקלן הראייתי נתונים לשיקול דעתו.

התובעת עמדה בנטל ההוכחה והשכילה להראות באמצעות סדרה של שיקים שנחתמו ע"י הנתבע ונמסרו לתובעת, בין בניכיונות אישיים של הנתבע, ובין כמורשה חתימה בחב' עמית, שהחתימות עליהם זהות לשיקים נשוא דיוננו, ואף הצהיר בר לב, כי נכח במעמד החתימה על אחד השיקים, היינו, נחתם בפניו, במשרדו, וגרסתו זו לא נסתרה.

מהתבוננות בשיקים כאן מול שיקים אחרים שהנתבע אישר חתימותיו ניתן להבחין בבירור בזהות שבין החתימות על גבי השיקים 616 ו- 477 לבין חתימות אחרות של הנתבע בהעתקי השיקים שסומנו ת/7.