פסק-דין בתיק א 13166/03

1.       התובע יליד 1951 , נפגע בתאונה ביום 20.6.02 במהלך עבודתו.

          בהחלטתו מיום  14.6.04 קבע כב' השופט בכר כי הארוע הנדון הינו תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד ובהעדר מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 4.11.04 מפי עו"ד קול). המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק.

2.       הפגיעה

          א.      לתובע נגרם שבר עם תזוזה בצוואר הירך מימין והוא אושפז לצורך קיבוע ניתוחי למשך 8 ימים.

                   התובע שוחרר עם המלצות לדריכה מלאה עם הליכון, אנלגטיקה, המשך מעקב רפואי, טיפול תרופתי ושיקומי.

          ב.      התובע אושפז לשיקום בביה"ח שמואל הרופא עד יום 16.7.02 ושוחרר עם המלצות להמשך פיזיוטרפיה עד לעצמאות בהליכה ללא אביזרי עזר והמשך מעקב רפואי.

          ג.       התובע היה באי כושר עד 31.12.02 (נספח ד' לת/5).

          ד.      התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי שקבע נכותו של התובע:

                   בשיעור 100% מיום 21.5.02 עד 30.4.03.

                   בשיעור 40% מיום 1.5.03 עד 31.8.03.

                   ובשיעור 33.5% לצמיתות מיום 1.9.03 בגין הגבלת תנועה וקיצור גפה ימנית.

                   כמו כן הופעלה תקנה 15 במלואה.

                   סה"כ הנכות שנקבעה במל"ל 51% (נספח ו' לת/5).

3.       נזקים

          א.      הפסדי השתכרות

                   1)        עובר לתאונה מאז 1990 ובמהלכה עבד התובע בפנוי אשפה כעובד עירית לוד בין השעות 04:00 - 09:00 - 08:00 בבוקר, 6 ימים בשבוע והשתכר בממוצע בחדשים 5/02-1  -.7,126 ש"ח ובתוספת 19.5% תנאים סוציאליים + 6% פנסיה -.9,026 ש"ח ובניכוי 25% מס סה"כ -.6,770 ש"ח.

                   2)        לטענת התובע עבד בכל יום, לאחר סיום עבודתו בעירייה בפינוי אשפה, גם כמלצר ב"מועדון חברים השולחן הירוק", מועדון קלפים, הגיש שתיה ומכר סיגריות וקבל גם שכר וגם תשרים והשתכר -.12,000 ש"ח נוספים לחודש.

                   3)        התאונה ארעה כאמור ביום 20.6.02, התביעה הוגשה ביום 20.1.03 אך עבודה זו והשתכרותו הגבוהה "נתגלו" רק ביום 27.4.06  עם הגשת תצהיר עדותו הראשית. מאחר וזכרה של עבודה זו לא בא בכתב התביעה נדרש התובע לבקש תיקון כתב התביעה כשבבקשתו ציין כי: "התובע לא דווח טרם הגשת התביעה על עבודה נוספת זו, שכן חשש להפליל את עצמו ואת מעבידו, בעל בית הקפה אותו כבד ואהב. מאחר ומעבידו נפטר לא היתה עוד מניעה לפני התובע והוא חשף בפני הח"מ (באת כוחו - מ.ש.) את פרטי עבודתו הנוספת" (סעיף 3 לבקשתו בבש"א 166803/06). אלא שבעדותו בביהמ"ש הסתבר כי מעבידו נרצח 3 חדשים לפני התאונה (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 2-3) וכשנה לפני הגשת התביעה.

                             לתובע לא היה כל הסבר מדוע למרות שמעבידו נרצח עוד לפני התאונה הנדונה, לא ספר במשך כ- 4 שנים, אפילו לבאת כוחו, על עבודתו הנוספת. בביהמ"ש טען כי: "לא ידע מה זה בתי משפט", אך בתצהירו טען, כאמור, שלא רצה להפליל את מעבידו ובעדותו לא ידע לתרץ ההבדל (עמ' 20 לפרוטוקול).