פסק-דין בתיק א 1315/00

כ ל ל י

1.         פלוני (התובע מס' 1, קטין, להלן: "הילד") נולד להוריו, התובעים 2 ו-3 (להלן: "ההורים" או "התובעת" ו-"התובע", בהתאמה), ביום 19/11/92 בביה"ח "מאיר" בכפר סבא (היא הנתבעת 2, להלן: "ביה"ח", שהוא בבעלות קופ"ח של ההסתדרות הכללית, היא הנתבעת מס' 1, להלן: "קופ"ח"), בלידה רגילה. מספר חודשים לאחר הלידה, אובחן הילד כסובל מנכויות קשות ביותר, שמתבטאות, קלינית, בפיגור פסיכומוטורי ניכר, אפילפסיה לא מאוזנת ועוד, ואין חולק, כי נכותו עומדת על 100%. לטענת התובעים, מחדלים רשלניים חמורים, שארעו במהלך ההריון של התובעת בביה"ח, מגבשים את עוולת "ההולדה בעוולה" ומטילים, יחד עם עילות תביעה נוספות, על הנתבעים, את האחריות לחיים הקשים של התובעים מאז נולד הילד.

2.         הדיון במשפט זה פוצל, באופן שבתחילה נדון נושא החבות, הוא השלב בו עוסק פס"ד זה. אולם, נוכח מסקנתי בדבר העדר התרשלות מצד הנתבעים, חורץ פסק הדין לדחיה את התובענה כולה.

            כאן המקום לציין, כי ב"כ התובעים הרחיק לכת בסיכומיו למחוזות רחוקים, וצרף לסיכומים פסיקה עניפה, מאמרים משפטיים ומאמרים רפואיים. אולם, למעשה אין מחלוקת משפטית של ממש, ואפילו כמעט לא מחלוקת רפואית של ממש, בין הצדדים, חרף נסיונותיו של ב"כ התובע להציג את המחלוקות אחרת. המחלוקת העיקרית היא עובדתית, ומשהבאנו מחלוקת זו על פתרונה, פתרנו גם את מרבית הבעיות האחרות בתיק.

ד י ו ן

3.         התובעת היתה בת 28 בעת הריונה נשוא פסק דין זה. עברה המיילדותי כלל הפלה טבעית בשנת 1986 ושתי לידות בשנים 1987 ו-1988. יש לציין, כי לתובעת נולדה בת רביעית לאחר ההריון הנדון, וזאת ב- 12/10/93.

4.         בתחילת הריונה היתה התובעת במעקב הריון אצל ד"ר טוהר, במסגרת קופ"ח בשכונת מגוריה, ואין חולק, כי כל הבדיקות השגרתיות שעברה היו תקינות.

            ד"ר טוהר ערך לתובעת בדיקת אולטראסאונד (להלן: "US") ראשונה בתאריך 14/4/92 , אשר הראתה, כי גיל ההריון מתאים לשבוע 9 + 1, ולפיכך חושב הוסת האחרון, לצורכי חישוב גיל ההריון, ל-9/2/92.

            שלושה חודשים אח"כ, ב- 15/7/92 , ערך ד"ר טוהר US נוסף, כשגיל ההריון, לפי הוסת האחרון, היה 4 + 22 שבועות. אין חולק, כי בבדיקה זו כל המדדים היו בתחום הנורמה וסקירת המערכות היתה תקינה.

            כבר כאן אציין, כי ב"כ התובעים טען, בין טענותיו הרבות, כי בבדיקה זו לא נערכה סקירת מערכות מורחבת, אשר יכולה היתה לגלות את המום מסוג CLUBFOOT       (להלן: "CF"), אשר התגלה רק מאוחר יותר. אולם, כפי שנאמר על ידי מומחי הנתבעת, וענין זה לא נסתר, סקירת המערכות שנעשתה, היתה בהתאם למקובל ולפי הוראות משרד הבריאות. אמנם מדובר ב"סקירה בסיסית" אך במהלכה " בדקו גם דברים שאפילו לא נדרשו", כגון - דופן בטן, סרעפת ועוד (ר' עדותו של פרופ' אייל שיף, ע.ה. מס' 5, מומחה ההגנה בנושא מיילדות וגניקולוגיה, בעמ' 439 לפרוטוקול). לדברי פרופ' שיף, אמנם לא זיהו את ה-CF בבדיקה זו, אך בהחלט סביר להניח, שהמום עדין לא היה, שכן "זה דבר שלא מעט פעמים משתנה" (עמ' 460 לפרוטוקול).

פרופ' רון טפר (ע.ה. מס' 2, שהוא מומחה למיילדות וגניקולוגיה ושימש כאחראי על יחידת האולטרא-סאונד, במחלקת נשים ויולדות, בביה"ח בזמן הרלבנטי), בתצהירו, הוסיף בעניין זה, ש-CF הוא ממצא סונוגרפי, אשר יכול לבוא לידי ביטוי ראשוני בשלבי הריון שונים ובכל שלב משלבי ההריון (סעיף 6 לתצהירו).

כך או כך, כל המומחים הסכימו, כי על סמך CF בלבד, חמור ככל שיהיה (דבר שאינו ברור במהלך ההריון) - לא היו מפסיקים את ההריון (להלן).

5.         בתאריך 23/9/92 , בהיות התובעת בשבוע 32 + 4 להריונה, היא הופנתה לבדיקת US ביחידת האולטראסאונד בביה"ח, בשל חשד לירידת מים. תחילה נבדקה על ידי טכנאית, ומשזו גילתה באקראי את ממצא ה-CF נקרא פרופ' טפר, אשר ביצע את המשך הבדיקה (להלן: "בדיקת ה- US השלישית"). פרופ' טפר מצא במהלך הבדיקה CF דו-צדדי, ולכן, התובעת זומנה לסקירה מורחבת, יזומה על ידי ביה"ח, ארבעה ימים אח"כ (ר' לעניין זה עדותו של פרופ' טפר בעמ' 280 לפרוטוקול).

            לטענת התובעים בתצהיריהם (הזהים, יש לומר!...), במהלך הבדיקה השלישית הזו הסתכל פרופ' טפר בטופס ה-US הקודם, וכשנאמר לו שד"ר טוהר (שעבד גם באופן חלקי בביה"ח, וביצע את הבדיקות הראשונות בביה"ח) ביצע את הבדיקה הקודמת - קרא לו, והשניים ניהלו שיחה " ונראו בלחץ ומודאגים". לטענתם, כבר בבדיקה זו דווח להם, הן על ידי ד"ר טוהר והן על ידי ד"ר טפר, כי אובחן " מיקרוצפלוס בעובר, שמשמעו ראש קטן וכן CF - כפות רגליים מוטות כלפי פנים" (ר' סעיף 10 לתצהירים), ובסוף הבדיקה הם הופנו לשיחה עם ד"ר דולפין (ע.ה. מס' 3, ד"ר ציפורה דולפין, מומחית לרפואת ילדים, אשר מאז 1987 שמשה כמנהלת היחידה לטיפול נמרץ פגים ויילודים חולים בביה"ח. עדה זו קיבלה בשנת 1989 תואר מומחה ברפואה נאונטולוגית). לדבריהם, ד"ר דולפין " דיווחה לנו בכלליות על שני המומים שניצפו ב- US וכי השילוב ביניהם יכול להיות טרגי. ד"ר דולפין אמרה לנו, כי לדעתה יהיה צורך בהפסקת ההריון, ואף ביקשה את הסכמתנו לנתיחה שלאחר המוות של העובר" (סעיף 11 לתצהירים).

            תאור שכזה של ארועי ה- 23/9/92 תמוה, שכן בבדיקת ה-US שבוצעה במועד זה כלל לא אובחן העובר כמיקרוצפלי. מתוך המסמכים, ובעיקר תרשומות בדיקות      ה-US שנעשו לתובעת, עולה במפורש, כי לראשונה נצפה חשד למיקרוצפליה בבדיקה המאוחרת יותר, ב-27/9/92, ולא לפני כן. היקף הראש בבדיקת ה-US השלישית, שבוצעה בשבוע 32 לפי וסת אחרון, התאים לשבוע 31 + 4 (דהיינו, בתחום הנורמה), ואפילו לפי חוות דעתו של פרופ' יוסף שנקר, מומחה התביעה בשטח המיילדות והגניקולוגיה, נתגלתה הסטיה הראשונה מהסטנדרט בבדיקת יום 27/9/92 (פרופ' שנקר, אגב, מתעלם לחלוטין, בשתי חוות הדעת שנתן, מבדיקת יום 23/9/92).

            פרופ' טפר מתיחס בתצהירו לתאור של התובעים בנוגע לבדיקת יום 23/9/92, ומכחיש כל שיחה מתוחה, כפי שתוארה על ידי ההורים, בינו לבין ד"ר טוהר. לדבריו, ממילא לא נמצא כל פגם בבדיקת ה-US השניה שבוצעה על ידי ד"ר טוהר, גם אם לא גילה את ה-CF, אשר יתכן וכלל לא בא לידי ביטוי בבדיקות הקודמות, ולכן סבר, כי " להתרשמותה של גב' פלונית אין כל בסיס ענייני". בחקירתו הנגדית הוסיף, שבבדיקה זו היקף הראש (שהוא המדד הרלבנטי) היה בפיגור של שבוע בלבד (עמ' 282 לפרוטוקול).

גם ד"ר דולפין אינה זוכרת כל שיחה עם ההורים בתאריך זה (ר' סעיף 2 בתצהירה), כאשר השיחה הראשונה הזכורה לה, ואשר גם מתועדת ברשומות (להלן), היא זו שנערכה לאחר בדיקת ה-US שנערכה ב-27/9/92, דהיינו - לאחר מציאת החשד למיקרוצפליה.

ההורים נשאלו בחקירתם בביהמ"ש, אם יתכן שטעו בתאריכים - אך שניהם התעקשו, שכבר בבדיקת ה-US השלישית הנ"ל שמעו הן מפי ד"ר טוהר (שאף דיבר עמם " תוך הינף יד של זלזול", לפי עדות התובעת בעמ' 117 לפרוטוקול), הן מפי פרופ' טפר והן מפי ד"ר דולפין על מיקרוצפליה, ובלשון התובעת: " זה שהוא (ד"ר טוהר - ר.י.כ.) אמר ראש קטן שזה שום דבר - אני זוכרת בוודאות" (שם).

אולם, חרף בטחונם של התובעים בנוגע לארועי אותו יום, אין לי ספק, שבתאריך זה כלל לא עלה נושא ה"ראש הקטן", שכן הוא טרם אובחן. יש לזכור, כי הגירסה שהועלתה בעניין זה על ידי ביה"ח - מגובה ברישומים ובבדיקה עצמה, וגם אם לפרופ' טפר אין זיכרון אקטיבי, לאחר כ"כ הרבה שנים, מבדיקה ספציפית זו, הרי שיש לו רישומים ועל בסיסם ברור, שבאותו יום לא אובחן כלל חשד למקרוצפליה. ההורים אמנם טוענים לזכרון אקטיבי, אך סביר שעם השנים זכרון זה נחלש וממילא, בהיותם גם בעלי עניין בתוצאות ההליך, יש להתיחס לעדותם בזהירות (מכוח הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות).